מדינת ישראל נ' אביטל

פסק דין

אני מזכה את הנאשם מהמיוחס לו וזאת מחמת הספק.

כנגד הנאשם נרשמה הודעת תשלום קנס ביום 18.1.11.

בפני העידו עד התביעה עורך הודעת תשלום הקנס (ת/1) והנאשם.

לאחר קריאת התרשומת ת/1 ומאחר ואין באפשרות עד התביעה לזכור את אשר ארע, ולכן אין לנו אלא את תרשומתו, התעורר בליבי הספק כאמור.

עד התביעה לא ציין את המרחק בינו לבין הנאשם, ואף בעדותו מסר שאיננו זוכר מה היה המרחק ממקום עמידתו עד לרכבו של הנאשם.

עד התביעה לא ציין היכן היה המכשיר הנייד מוחזק, וזאת כאשר בדרך כלל מציינים רושמי הדוחות כי המכשיר היה צמוד לאוזן, או מול פני הנהג, וכדומה, ובענייננו כאמור לא צוין דבר.

מדובר בשעת לילה, יתכן שאף מזג האוויר תרם לראות לקויה, ובנתונים אלו יתכן שהמתנדב טעה.

יתכן שדבר מה אחר היה בידו של הנאשם, ואילו המתנדב היה מציין כי ראה את לוח המקשים מואר, או כל נתון אחר ביחס למכשיר הטלפון, יתכן ושונים היו פני הדברים.

המתנדב אף לא ציין במפורש כי רכב הנאשם היה בתנועה וזאת כאשר הנאשם מעיד כי עמד שם בפקק תנועה למעלה מחצי שעה.

המתנדב לא חולק על כך שהיתה עמו שוטרת נוספת ואולם זיכרה לא צוין כלל בתרשומתו, אף לא ברמז, ויש בכך כדי לתמוך בהגנת הנאשם.

הנאשם מכחיש את אשר נרשם לכאורה בשמו בת/1 , ואולם אף בתרשומת זאת אין כדי לגלות הודאה, בפרט כאשר הנאשם סירב לחתום.

בנסיבות אלו אין לי אלא לזכות את הנאשם מהמיוחס לו.

מזכירות – נא לשלוח החלטה לצדדים.

ניתן היום, י"ג שבט תשע"ב, 06 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.