מדינת ישראל נ' אבו רקייק(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן ועסקה אחרת בסם מסוכן.

עפ"י האמור באישום הראשון, ביום 18.10.2011, סיכם המשיב עם הסוכנת למכור לה פלטה של סם מסוכן מסוג חשיש תמורת 2100 ₪.בהתאם לסיכום זה, פגש המשיב את הסוכנת בכניסה לישוב תל שבע ומכר לה סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 96.90 גרם תמורת 2100 ש"ח.

עפ"י האמור באישום השני, ביום 29.11.2011, סיכם המשיב עם הסוכנת כי ימכור לה שתי פלטות מסם מסוכן מסוג חשיש עבור 4200 ₪. בהמשך למתואר לעיל, פגש המשיב את הסוכנת ומסר לה שתי פלטות עטופות הנחזות להיות סם מסוג חשיש ובתמורה שילמה לו הסוכנת 4200 ₪. בהמשכם של דברים התברר כי הפלטות לא הכילו סם מסוכן.

במהלך הדיון שנערך בפני ביום 17.5.2012, חלק ב"כ המשיב על עצמתן של הראיות לכאורה. ב"כ המשיב הפנה לעובדה כי חומר החקירה שיש בו כדי להפליל את המשיב כל כולו הינו מפי הסוכנת המשטרתית ולא נתמך בראיות חיצוניות אובייקטיביות.

הדברים מקבלים משנה תוקף בשעה שאין המדובר בסוכנת משטרתית אלא במי שבעצמה כפי הנראה חוטאת בעבירות סמים. זה הפנה לפסיקה בה ישנה התייחסות לסיטואציות כגון דה על הצורך להשיג ראיות חיצוניות לזו של העד הסוכן.

באופן קונקרטי, גם אם ישנה הקלטה של שיחת טלפון מוקלטת שבה לכאורה נשמע מוכר הסם, הרי מי שמציינת שמדובר במשיב זו אותה סוכנת. בעסקה הראשונה, אין צילום וידאו ואילו בעסקה השנייה לא ניתן להבחין בדבר. מסדר הזיהוי שנערך לסוכנת היה ללא נוכחות עו"ד ואף לא תועד בוידאו וממילא עדיף היה כי יערך לסוכנת דפדוף באלבום תמונות על פני מסדר זיהוי. זה מפנה לבלבול אשר עולה מדוח הפעולה של השוטר מויאל, ולכך שלא נערכו מחקרי תקשורת לגבי הטלפון עליו מצביע המשיב כטלפון האישי שלו.

אשר לאישום השני, העובדה שהעובדה שהכסף בסופו של דבר הוחזר, יש בה "לצבוע" את מעשי המשיב כעבירה של קבלת דבר במרמה ולא כעסקה אחרת בסם וחיזוק לכך מוצא המשיב בכך שהמשטרה יוצרת קשר עם אחר בשם יוסף אשר דואג להחזיר את הכסף.

ב"כ המבקשת מנגד, סבור שאין לדבר על חולשת הראיות נוכח עדות הסוכנת, תיעוד האודיו של שיחת הטלפון, דוח מסדר זיהוי תמונות ופלטי שיחות טלפון המתיישבות עם מכלול הראיות בתיק.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים וקראתי את חומר החקירה הגעתי למסקנה כי בתיק זה יש ראיות לכאורה למיוחס למשיב.

אשר לעסקה הראשונה, זו מבוססת על אמרות הסוכנת במשטרה כפי שעולה בהודעתה מיום 18.10.2011 וכן בעימות שנערך בינה לבין המשיב ביום 03/05/12.

הסוכנת מציינת, כי קיבלה את הטלפון של המשיב דרך אחמד אבו רקייק אשר ביקש ממנה לרשום מספר טלפון ובו יענה לה אדם שידאג לה, תוך ציון שמו של המשיב. הסוכנת מתקשרת למספר הטלפון ועונה לה אדם בשם הישאם כאשר בתחילה, כפי שעולה מן השיחה, אותו דובר סבור היה כי ברצונה של הסוכנת לרכוש סם מסוג קריסטל ורק לאחר מכן הבין כי בכוונתה לרכוש סם מסוג חשיש. לציין כי בשיחה נוספת שנערכה בין הסוכנת לבין הדובר, קבעו להיפגש תוך פרק זמן קצר שלאחריה, יצאה למקום המפגש כשברשותה מכשיר הקלטה. בשיחות אלו, הדובר עונה לשם הישאם.

הסוכנת מציינת במפורש כי בעת שפגשה את אותו הישאם נוכחה לגלות כי מדובר בהישאם אבו רקייק שזו מכירה אותו ולדבריה פגשה אותו מספר פעמים בתל שבע והוא מהמשפחה של אחמד אבו רקייק.

המשיב, הוא זה שהעביר לה את הסמים תמורת כסף.

לציין כי הפרטים אותה מוסרת הסוכנת בדבר קשריו של המשיב עם אחמד אבו רקייק בהיותו בן משפחתו, וכן מספר הטלפון אותו היא מוסרת כזה של אחמד אבו רקייק שבעזרתו, יצרה עימו קשר וממנה קיבלה את הטלפון של המשיב אינם מוכחשים על ידי אחמד אבו רקייק אשר מציין כי הטלפון היה ברשותו (אם כי רק כחודש וחצי לפני שנעצר וכי המשיב הינו בן דוד שלו). הסוכנת יודעת למסור פרטים בדבר בני משפחה נוספים של המשיב בכללם יוסף אבו רקייק ואת שמו של אביו של המשיב.

לא זו בלבד שהסוכנת מציינת כי מכירה את המשיב, זו הצביעה עליו במסדר זיהוי תמונות ולא מצאתי כי בנסיבות המתוארות לעיל, היה מקום כדברי בא כוח המשיב ליתן לסוכנת לעיין באלבום עבריינים ובו אלפי תמונות. המשקל, שיש ליתן למידת הזיהוי, של הסוכנת את המשיב מטבע הדברים יתברר במסגרת התיק העיקרי אולם כבר עתה ניתן לומר שיש בו די לצורך שלב המעצר.

מעבר לכל אלה, הרי כאמור בסופה של העסקה הסוכנת מקריאה לתוך מכשיר ההקלטה את מספר הרכב שעימו הגיע האדם שמסר לה את הסמים ושאותו היא זיהתה כמשיב. עיון בפרטי בעלויות רכב של המשיב מגלה כי בתקופה הרלוונטית אכן החזיק סקודה בעלת אותו מספר רישוי. נתון זה יש בו כדי לחזק עד מאוד את עדות הסוכנת.

לאור כל האמור, די בכך כדי להצביע על קיומן של ראיות לכאורה ביחס לאישום הראשון.

אשר לאישום השני, זה מבוסס, בדומה לאישום הראשון על אמרותיה של הסוכנת אשר מתארת, את אופן גיבוש העסקה תחילה מול אחמד אבו רקייק ובהמשך, מול המשיב. הסוכנת מתארת כי מי שהביא לה את הלוחות שנחזו לסם הינו המשיב אשר גם מכר לה את הסם בעסקה הראשונה. כך גם זו מספרת על הניסיונות להחזיר את הכסף באמצעות יוסף אבו רקייק שהינו אחיו של אחמד אבו רקייק.