מדינת ישראל נ' אבו סנינה(עציר) ואח'

גזר דין

רקע

1. הנאשמים הורשעו בהתאם להודאתם בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות הבאות:

א. שהייה בלתי חוקית, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").

ב. גניבת רכב, עבירה לפי סעיף 413ב' (א) + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

כמו-כן, הורשע נאשם 2 בלבד בעבירות הבאות:

ג. נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

ד.נהיגה ללא ביטוח רכב, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

2. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 1.11.12, בערב, נגנב אופנועו של המתלונן מביתו. באותו יום, בשעה מאוחרת יותר, הבחינו שוטרים באופנוע בפתח תקווה כשעליו רכובים הנאשמים, כאשר נאשם 2 נוהג באופנוע. בהמשך למתואר, חסמה הניידת את דרכו של האופנוע. בתגובה לכך, נטשו הנאשמים את האופנוע על הכביש. לנאשמים לא היה אישור שהייה בישראל.

טיעוני הצדדים

3. לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד חלי אמיתי, הנאשם יליד 1992 הודה והורשע בכתב אישום מתוקן כמתואר לעיל. מתחם העונש ההולם בעבירות אלה הוא 12-18 חודשי מאסר בפועל. לכך יש לצרף את עבירת השב"ח ולנאשם 2 את עבירות התעבורה. המאשימה עמדה על חומרת העבירות, ועתרה לעונש מאסר בפועל של 14-15 חודשי מאסר לצד ענישה נלווית.

4. לטענת ב"כ נאשם 1, עו"ד סאני שייקיס, מדובר בנאשם צעיר לימים, ללא עבר פלילי. מדובר בכניסה ראשונה לישראל. הנאשם לא נהג ברכב. ב"כ הנאשם טענה כי גניבת אופנוע הינה פחות חמורה מגניבת מכונית, אשר כוללת רכיב של התפרצות לרכב. לטענת ב"כ נאשם 1, מתחם העונש ההולם מתחיל בצו מבחן או מאסר על תנאי ועד למספר חודשי מאסר בפועל. ב"כ נאשם 1 עתרה להסתפק בימי מעצרו.

5.לטענת ב"כ נאשם 2, עו"ד ראמי יונס, אין המדובר בגנבי רכב מקצועיים, אשר פועלים באמצעים מתוחכמים, אלא במעשה קונדס. נאשם 2 הינו בעל תעודת בגרות מלאה ברשות הפלסטינית, ואחותו היא עורכת-דין ברשות הפלסטינית. משפחתו נורמטיבית.

6. הנאשמים עצמם הביעו צער על מעשיהם והבטיחו שלא לחזור על המעשים.

דיון וגזירת הדין

7. בקביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע מגניבת הרכב הינו ההגנה על רכושו של הציבור. הנהיגה ברכב גנוב ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, יוצרת אף סיכון למשתמשים בדרך. הערך החברתי אשר נפגע מעבירת הכניסה לישראל הינו זכותה של המדינה לקבוע את זהות הבאים בשעריה.

8.השילוב של עבירות רכוש ועבירות הכניסה לישראל יוצר חומרה של ממש. בעניין זה יש להדגיש כי בתי המשפט נוהגים בגישה סלחנית ומקלה כלפי שוהים בלתי חוקיים, נעדרי עבר פלילי, אשר מובאים לדין בגין עבירות של כניסה לישראל בלבד, ללא עבירות נלוות. הגישה השיפוטית הינה שיש לנהוג במידת הרחמים כלפי אדם אשר נכנס לישראל אך ורק כדי לשבור שבר ולהביא לחם לביתו בדרך של עבודה. ברם, גישה זו אינה יכולה להיוותר על כנה במקרה של נאשם אשר נכנס לישראל כדי לבצע עבירות רכוש אשר פוגעות בציבור בישראל. במקרים מסוג זה, נדרשת ענישה מחמירה יותר, שיהיה בה כדי להרתיע מביצוע מעשים דומים בעתיד.

9. בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי קיימת פגיעה ממשית בערך המוגן. מדובר במקרה של גניבת אופנוע ושהייה בלתי חוקית.

10.לעניין הפגיעה בתחושת הביטחון של הציבור בעקבות עבירות רכוש מסוג זה, והצורך בהתייחסות שיפוטית הולמת, יפים דברי כב' השופט יצחק עמית בבש"פ 45/10 מסארוה נ' מדינת ישראל (8.1.10), אשר נאמרו אמנם במסגרת הליכי מעצר, ואולם כוחם יפה אף לסוגיית הענישה:

"... שהרי כל שרשרת עבירות מתחילה בעבירה הראשונה, שמא יאמר העבריין לעצמו כי אין סיכון שייעצר ב'מכה' הראשונה. 'פתאום קם אדם בבוקר ומוצא...' שמכוניתו חלפה עם הרוח, או במקרה הטוב, נפרצה ותכולתה נשדדה. חוזר אדם לביתו בסוף עמל יומו ומוצא כי מאן דהוא חדר לפרטיותו ונטל את רכושו ואת חפציו שאותם צבר בזיעת אפו ומיטב כספו. מי ימוד את עוגמת הנפש, הרוגז וחסרון הכיס שנגרמו למי שנפגע מאותן עבירות רכוש, שדומה כי ליבנו גס בהן, והסטטיסטיקה של העבירות הלא מפוענחות בתחום זה מדברת בעד עצמה. אין לראות בעבירות רכוש, כמו התפרצות לדירה או גניבת רכב, גזירת גורל שאין לה מענה בחוק ובפסיקה".