מדינת ישראל נ' אבו סיף(עציר)

גזר – דין

א.פתח דבר

1.הנאשם הורשע עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיף 334 בנסיבות סעיף 335(א)(1) ו- (2) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.על פי כתב האישום בו הודה הנאשם, בתאריך 7.10.13 בשעה 9:10 ברחוב הר ציון בתל אביב, הגיחו הנאשם ואביו כמאל מאחורי גבו של המתלונן. הנאשם בעט בחוזקה בגבו של המתלונן, הפילו אל הקרקע והחל חובט בו באמצעות שרשרת ברזל. בהמשך שב ותקף הנאשם את המתלונן בכך שבעט בפניו והכה בראשו באמצעות שני בקבוקי זכוכית. בעוד המתלונן שרוע על הקרקע, תקפו הנאשם וכמאל את המתלונן בכך שהיכוהו בגופו, בעוד כמאל מטיח בו "עם משפחת אבו סיף לא מתעסקים".

3.כתוצאה מהתקיפה נגרם למתלונן שבר ביד, וכן חבלות נוספות בין היתר למרפקו, ביטנו, ברכיו וראשו, והוא נזקק לטיפול רפואי.

ב.הסדר טיעון

4.הצדדים הגיעו להסדר הטיעון לאחר חמש ישיבות גישור שנוהלו ע"י כב' השופט ג' נויטל. במסגרת הליך הגישור הממושך הגיעה המאשימה להסדר הן בתיקו של כמאל – אביו של הנאשם, והן בתיק דנן, בשניהם עתרו הצדדים לעונש מוסכם.

סגן הנשיאה לעניינים פליליים - כב' השופט דר' מודריק כיבד את הסדר הטיעון וגזר את עונשו של כמאל בהתאם למוסכם בין הצדדים.

בעניינו של הנאשם שבפני תוקן כתב האישום המקורי באופן שנמחקה עבירת השוד בנסיבות מחמירות לצד העובדות הנוגעות לעבירה זו, והנאשם הואשם כאמור, בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות בלבד.

5.ב"כ הצדדים עתרו לביהמ"ש במשותף במסגרת הסדר הטיעון, להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה בת 21 חודשים, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

ג.עברו הפלילי של הנאשם

6.לנאשם הרשעה משנת 2012 בעבירת החזקת סם שלא לצריכה עצמית, בגינה ריצה תקופת מאסר של תשעה חודשים, ותלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי שאינו בר הפעלה בתיק דנן.

ד.טיעוני ב"כ הצדדים

7.ב"כ המאשימה עתר לבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, הגם שהעונש המוצע מצוי ברף התחתון של מתחם הענישה הראויה.

ב"כ המאשימה עמד על חומרת המעשים המיוחסים לנאשם, ועל האלימות הקשה בה נקט באמצעות שרשרת ברזל ובקבוקי זכוכית.

במסגרת טיעוניו הגיש ב"כ המאשימה לוח תצלומים (ת/2) ממנו ניתן להתרשם מהחבלות שנגרמו למתלונן בכל חלקי גופו כתוצאה מהתקיפה הקשה.

לקולא, ציין ב"כ המאשימה את הודאתו של המתלונן, שייתרה הצורך בהעדת עדי התביעה ובמיוחד המתלונן.

8.ב"כ המאשימה עתר לבית המשפט להשית על הנאשם פיצוי גבוה ומשמעותי לצד מאסר על תנאי לתקופה ארוכה - פיצוי אשר יהא בו כדי לאזן את עונש המאסר המצוי ברף הנמוך של הענישה הראויה ולפצות את המתלונן על הנזקים הגופניים והנפשיים שנגרמו לו.

9.ב"כ הנאשם עתר אף הוא לביהמ"ש לכבד את הסדר הטיעון, אך טען כי יש להגביל את הפיצוי לסכום של 1,000 ₪ עד 2,000 ₪. עוד הוסיף וציין כי הנאשם היה נתון למרותו של אביו, וביצע את המעשים המיוחסים לו "בהשראתו", והאב כבר נדרש לפצות את המתלונן בסכום ממשי של 10,000 ₪, כשמחצית מהסכום מהווה השבה של הרכוש שנלקח.

ה.ד י ו ן