פסק דין
בפניי ערעור המדינה על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופט דרורי), אשר בכתב אישום בו הואשם המשיב בנהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה לפי סעיפים 67 ו-10 (א) לפקודת התעבורה ועבירה של נהיגה ברכב ללא ביטוח תקף, הרשיעו בעבירה חילופית של נהיגה בניגוד לתקנה 95 (א) לת"ת ברכב מחוץ לשטח תפעולי.
כל הדיון בבית משפט קמא צומצם למחלוקת משפטית, לפיה, כלי הרכב בו נהג המשיב בחוצות יפו, רכב גולף, איננו נזקק לרישיון נהיגה, למרות שהוא רכב מנועי.
ההיגיון עפ"י גישה זו, שאם אין צורך ברישיון נהיגה, אזי גם לא ניתן לעבור בו עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה – נהיגה בזמן פסילה.
בית משפט קמא, לאחר דיונים מספר, לאחר שהוגשו בפניו מכתבים, מעין חוות דעת מומחה ע"י נציגי משרד התחבורה ואחרים, הגיע לכלל מסקנה שהמשיב לא עבר את העבירות בהן הואשם, כלומר, העבירות לפי סעיפים 67 ו-10 לפקודת התעבורה בעיקר, אלא את העבירה החילופית בה הרשיע את המשיב.
כלשונו של בית משפט קמא:
"לאור העובדה שתקנות פטור מהחזקת רישיון נהיגה קיימות בתקנות 39 (ט) ו-39 (ג) לגבי רכבים מנועיים אחרים, קלנועית ורכינוע, ובהינתן שעפ"י תקנות 176-179 לת"ת, אין אפשרות לקבל רישיון נהיגה לרכב נשוא הערעור, רכב גולף, ובהינתן שמותר לייבא רכב
כזה לארץ, אזי לא ניתן לקבל רישיון נהיגה לרכב זה, ומשכך, לא ניתן לעבור לגביו עבירה של נהיגה ללא רישיון ולפי סעיף 67 לפקודת התעבורה".
בית משפט קמא עשה שימוש בסעיף 34 (כא) באשר לפרשנות בדין הפלילי, וקבע שאין הפרשנות המוצעת ע"י המדינה שיש חובת רישיון נהיגה, ראה הפרשנות המזכה, כשיש פרשנויות סבירות הן, אזי יש להגיד את הפרשנות המקלה עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית – הוא הנאשם.
לצערי, לא אוכל להסכים עם פרשנותו של בית משפט קמא.
הנני סובר שהוראה השלטת בסוגיה הינה סעיף 2 (א) לפקודת התעבורה, הוראה הקובעת שכל מי שנוהג ברכב מנועי צריך רישיון לנהיגתו, נכון שת"ת 39 ט' ו-יג' מחריגות כלי רכב מסוימים, נכון שגם תקנה 95, העוסקת ברכב תפעולי, מחריגה כלי רכב מסוימים בשטח מיוחד, אך כל שאר כלי הרכב שיש להם מנוע, עפ"י ההגדרה בפקודה, מחויבים לרישיון נהיגה.
פרשנות אחרת איננה סבירה כפרשנויות אחרות, כך יש לקבוע גם מטעמים של מדיניות שיפוטית.
בתקופה שבה מדינת ישראל מכריזה על מלחמה בתאונות הדרכים, בתקופה שבה בטיחות בכלל, בטיחות בדרכים בעיקר, מתנוססת בחשיבותה בציבוריות הישראלית, פרשנות לפיה מותר לנסוע ברכב מנועי ללא רישיון נהיגה, הינה פרשנות כה בלתי סבירה, שיש לדחות אותה על הסף.
עליה לדעת, וכך עפ"י פרשנות זו, שיותר לנער בן 13 לנסוע בחוצות עיר ברכב מנועי, אפילו אין בתקנות כתקנה 176 ו-177 לת"ת, אפשרות לקבל רישיון נהיגה.
יש לצאת מהגישה העולה מהפקודה, שאסור לנהוג בכל רכב מנועי, אלא אם כן יש רישיון, ומי שסובר שהתקנות אינן ראויות בכך שאינן קובעות אפשרות לקבל רישיון לרכב גולף או לרכב תפעולי דומה, הוא זה שצריך ליזום ולהילחם במערכת, למשל בדרך של הגשת עתירה לבית המשפט העליון כדי לחלק את הרשויות להתקין את התקנות המתאימות.
אומר, שגם לא מצאתי שהיה מקום שבית משפט קמא יציין בהכרעת דינו את העובדה שהוא יודע, בהנחה והדבר נכון, שרכבים כאלה נוסעים ברחובותיה של עיר, והמשטרה מתעלמת מכך.
אין מדובר בעניין לידיעה שיפוטית. ידיעה פרטית או ידיעה מסוג כזה, אין דרכה להיכנס להכרעת דין.
דעתי היא אפוא, ששינוי הוראת סעיף 2 לפקודת התעבורה, הקובעת שנהיגת כל רכב מנועי דרוש רישיון נהיגה, בצירוף האיסור לנהוג ברכב תפעולי, אלא באזור רכב תפעולי (תקנה 95 (א) לת"ת).
בצירוף היעדר הוראה בתקנות 176-177 לת"ת, באשר למהו הרישיון הנדרש לרכב תפעולי ולרכב נשוא התיק הנוכחי, מחייב יחד עם היעדר סעיף פטור, כגון סעיפים 39 (ט) ו039 (יב') לת"ת בדבר פטור, מחייבים להגיע לתוקפם, שנהיגה ברכב זה בחוצות עיר הוא נהיגה ללא רישיון, ולגבי מי שנאסר עליו לנהוג בו בלי רישיון, עפ"י סעיף 36 (א) לפקודת התעבורה עובר עבירה לפי סעיף 67 לפקודה.
יאמר גם, מבלי להתפלפל בטענות משפטיות, שטענתו של אדם שהוא נוהג ברכב מנועי, כל רכב מנועי, שהוא פסול מלנהוג ולקבל רישיון נהיגה, שאין הוא עובר, למשל, עבירה של נהיגה ללא רישיון איננה נשמעת אמיתית וכנה.