אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מדינת ישראל נ' אבו סביה

מדינת ישראל נ' אבו סביה

תאריך פרסום : 30/05/2010 | גרסת הדפסה
תת"ע
בית משפט השלום לתעבורה בנצרת
775-07-08
29/05/2010
בפני השופט:
אילונה אריאלי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
סחר אבו סביה

החלטה

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961. על פי כתב האישום, נהגה הנאשמת ביום 28.2.2008 במהירות של 93 קמ"ש וזאת בדרך עירונית בה מותרת נהיגה במהירות שאיננה עולה על 60 קמ"ש. החשד לביצועה של העבירה מבוסס על צילום רכבה של הנאשמת.

בישיבת ההקראה שהתקיימה בפני, העלה ב"כ הנאשמת טענה מקדמית של התיישנות. לטענתו, המאשימה לא פעלה על פי הוראות סעיפים 239א ו- 225א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב–1982 (להלן- החוק) ולא המציאה לנאשמת, בתוך ארבעה חודשים ממועד ביצוע העבירה, הזמנה למשפט.

הנאשמת תמכה טענתה בתצהיר, אותו הגישה במסגרת בקשתה לביטול פסק דין שניתן בהעדרה בתיק זה קודם לכן, ובו הצהירה כי היא מעולם לא הוזמנה לדיון ולא ידעה כי הוגש נגדה כתב האישום. רק ביום 15.7.2009 נודע לה דבר קיומו של תיק זה, כאשר פנתה אליה אישה הנושאת שם ושם משפחה זהים לשלה, והעבירה לידיה מכתב שנשלח לכתובתה של אותה אשה ובו דרישה לתשלום הקנס שנגזר בפסק הדין.

המאשימה מתנגדת לבקשה וטוענת כי נשלחה לנאשמת הזמנה למשפט בתוך ארבעה חודשים מיום ביצוע העבירה ועל כן, העבירה לא התיישנה. המאשימה הגישה בעניין זה אישור מסירה של רשות הדואר, ולפיו נשלחה לנאשמת הזמנה למשפט, אך ההזמנה לא נדרשה על ידי הנאשמת. לטענת המאשימה, ההזמנה נשלחה לכתובתה של הנאשמת כפי שהיא מופיעה במשרד הפנים ("דבוריה"), ותוך ציון מס' תעודת הזהות שלה.

ב"כ הנאשמת טוען כי אישור המסירה עליו נסמכת המאשימה, הינו אישור לקוני שכלל לא ראוי לכנותו "אישור מסירה", באשר הפרטים החסרים בו עולים על הפרטים המצויים בו ועל כן, אין המאשימה יכולה, על סמך מסמך זה, להסתמך על חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד–1974 (להלן- התקנות). יתר על כן, הנאשמת לא נחקרה על תצהירה וטענתה לפיה היא לא קיבלה את ההזמנה, שלא מתוך סירוב או הימנעות מכוונת, לא נסתרה.

דיון

סוגיית התיישנותה של עבירת תעבורה שהחשד לביצוע נסמך על צילום רכב, מוסדרת בסעיף 225א(א1) לחוק (תוך הפנייה מסעיף 239א(ב) לחוק), אשר קובע כדלקמן:

" היתה העבירה עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, שהחשד לביצועה מבוסס על צילום רכב כאמור בסעיף 27א לפקודה האמורה, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו לבעל הרכב בענינה הזמנה או הודעת תשלום קנס, אם כתב האישום, ההזמנה או הודעת תשלום הקנס טרם נשלחו ועברה תקופה כמפורט להלן:

(1) ארבעה חודשים ממועד ביצוע העבירה, למעט רכב כאמור בפסקה (2).

(2)..."

סעיף 225א(א1) לחוק הוסף לספר החוקים בחוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 43) התשס"ה-2005 (ס"ח 1974 עמ' 92). בדברי ההסבר להצעת החוק (הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 37) (צילום רכב), התשס"ב – 2002, ה"ח 3165, עמ' 865) צוין כך:

" שלא כמו במקרה שבו מקבל מבצע העבירה הודעת תשלום קנס מיד לאחר ביצוע העבירה, עיכוב במסירת הודעת קנס המבוססת על צילום רכב מקשה על מקבל הדוח להתגונן, שכן לאחר תקופה ממושכת קשה לבעל הרכב לשחזר את האירועים או לאתר מי נהג ברכב בעת ביצוע העבירה. בהתאם להצעת החוק, אם החשד לביצוע העבירה מבוסס על צילום רכב, ניתן יהיה למסור הודעת תשלום קנס או להגיש כתב אישום רק בתוך 120 ימים מיום ביצוע העבירה... התיקונים המוצעים ימנעו סיכול הגנה אפשרית על ידי החשוד בביצוע העבירה".

סעיף 225א(א1) לחוק, אם כן, קובע כי כאשר מדובר בעבירת תעבורה המבוססת על צילום רכב, יש לשלוח לבעל הרכב הזמנה למשפט בתוך ארבעה חודשים מיום ביצוע העבירה. מדברי ההסבר להצעת החוק עולה, כי הוראה זו נועדה להביא לידיעת בעל הרכב את דבר האישום נגדו, קרי – להמציא לו את ההזמנה, תוך פרק זמן שיאפשר לו להתגונן כראוי.

הגישור בין הוראת סעיף 225א(א1) לחוק, שקובעת תקופה שלא תעלה על ארבעה חודשים למשלוח ההזמנה למשפט לבעל הרכב, לבין הרציונל העומד בבסיס אותה הוראה – המצאת ההזמנה לנאשם בפרק זמן קצר מן הרגיל, בא לידי ביטוי בתקנה 44א לתקנות, אשר קובעת קיומה של חזקת מסירה, בזו הלשון:

" בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

המצב המשפטי, אם כן, כעולה מסעיף 225א(א1) לחוק ותקנה 44א לתקנות, הוא כדלקמן: על המאשימה לשלוח לנאשם הזמנה לדין בתוך ארבעה חודשים מיום ביצוע העבירה. משנשלחה הזמנה כאמור בדואר רשום, ומשתובא ראייה לכך, הרי שקמה למאשימה חזקת מסירה, ולפיה ההזמנה נמסרה לנמען בתוך חמישה עשר ימים. יחד עם זאת, חזקה זו הינה חזקה הניתנת לסתירה, ואם יוכיח הנמען שלא קיבל את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה, תיסתר החזקה.

על רקע הניתוח המשפטי האמור, נבחן את העובדות בענייננו:

המאשימה אוחזת באישור רשות הדואר, שיש בו ראייה מספקת לכך שאכן נשלחה לנאשמת, בדואר רשום, הזמנה לדין. מאישור רשות הדואר שהגישה המאשימה עולה, כי ההזמנה לדין, בעניין הדו"ח נשוא ענייננו, נשלחה לנאשמת תוך ציון מס' תעודת הזהות שלה וכתובתה – "דבוריה 16910". צוין באישור המסירה התאריך 23.4.2008, משמע – בטרם חלפו ארבעה חודשים מיום ביצוע העבירה, וכן סומנו המילים "לא נדרש". מסמך זה, יש בו משום ראייה מספקת לכך שהמאשימה עמדה בחובה המוטלת עליה על פי סעיף 225א(א1) לחוק, ושלחה לנאשמת את ההזמנה למשפט בתוך ארבעה חודשים מיום ביצוע העבירה.

יחד עם זאת, אין במסמך זה, לטעמי, כדי להוות ראיה מספקת לשם החלתה של חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות. בעניין זה הריני מקבלת את טענת ב"כ הנאשמת, לפיה "אישור המסירה" עליו נסמכת המאשימה, חסר פרטים מהותיים שבהעדרם, אין לבסס עליו את חזקת המסירה. עובד רשות הדואר ציין רק את שמו "עבד" ואת התאריך "23.4.08" וסימן איקס לצד המילים "לא נדרש". הוא לא פרט, במקום המתאים לכך במסמך, כיצד פעל באותו תאריך - האם ביקר בכתובתה של הנאשמת? האם איש לא נמצא במען? האם השאיר לה הודעה בביתה והפנה את דבר הדואר למסירה ביחידת הדואר? לא ניתן ללמוד מן האישור האם בכלל נערך ביקור בביתה של הנאשמת, שמא היא הוזמנה לסור ליחידת הדואר ולא הגיעה. כמו כן, עובד הדואר כלל לא ציין את פרטיו המלאים על גבי האישור, לרבות שם משפחתו, ולא חתם על האישור כנדרש.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ