גזר דין
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו אחריות לתאונת דרכים בנסיבות של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ביחד עם סעיפים 40 ו- 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.
הנאשם הודה והורשע בעובדות כתב האישום, בתאריך 09.05.13 זאת במסגרת הסדר טיעון לעונש ונשלח בהסכמת הצדדים לממונה על עבודות שירות בשב"ס, לבדיקת התאמתו לריצוי עונש מאסר במסגרת עבודות שירות. בתאריך 15.07.13 שמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים לעונש.
אין ספק כי מדובר בתאונה מצערת שהתרחשה בנסיבות מחרידות.
ביום 23.09.12 בשעה 02:00 לערך, נהג הנאשם ברכב פרטי בדרך נתיבי איילון (כביש מס' 20) מדרום לצפון והתקרב סמוך לקטע הכביש בין מחלף יוספטל לכיוון מחלף דה הוז. אותה עת, נהג במקום בכיוון נסיעת הנאשם ולפניו, רוכב אופנוע, המנוח אברהם לוי ז"ל [להלן: "המנוח"].
המנוח נסע בנתיב האמצעי מבין 3 נתיבים כאשר משמאלו בנתיב השמאלי נסעה חברתו הודיה אוחיון, שנהגה ברכב פרטי.
בשלב מסוים החלה הגב' אוחיון בסטייה שמאלה ועצרה על גבי השול השמאלי, זאת בשל אי ידיעת הדרך. המנוח אשר הבחין בעצירתה כמתואר, עבר עם האופנוע מהנתיב האמצעי לכיוון השול השמאלי, במטרה לסייע, והחל בעצירה מימין לרכבה, בסמוך לשול השמאלי.
הנאשם נהג בנתיב השמאלי, סטה עם רכבו לכיוון השול השמאלי ופגע בעצמה עם חזית רכבו בחלק האחורי של האופנוע. המנוח "הועף" על גבי השול השמאלי ואל קיר ההפרדה. מותו נקבע במקום.
על פי עובדות כתב האישום, התאונה כמתואר נגרמה בשל רשלנותו של הנאשם אשר נהג בחוסר זהירות ולא שם ליבו אל הנעשה בדרך לפניו. נטען כי התאונה כולה הייתה נמנעת לו היה הנאשם סוטה עם רכבו סטייה קלה ימינה, לכיוון הנתיב האמצעי אשר היה פנוי, זאת במקום לסטות שמאלה. נטען כי הנאשם לא שמר על מרחק נאות מן האופנוע שלפניו ולא בלם כלל את הרכב.
הצדדים הציגו לבית המשפט הסכם חתום ביניהם (נ/1) ובו הסדר טיעון הכולל מתווה לעונש עליו הסכימו. סוכם כי בכפוף לבדיקת התאמתו לריצוי עבודות שירות, על ידי הממונה על עבודות השירות בשב"ס, ירצה הנאשם 6 חודשי מאסר וזאת בעבודות שירות. באשר ליתר רכיבי הענישה הוסכם על עונשים של מאסר מותנה, פסילה בפועל, פסילה על תנאי, קנס, ופיצוי למשפחת המנוח בסך 10,000 ש"ח. לעניין רכיב הפסילה בפועל של רישיון הנהיגה, סוכם על הצגת מסגרת עונשית בפני ביהמ"ש, על פיה התביעה תעתור ל- 7 שנות פסילה וההגנה מצידה רשאית לנסות לשכנע את ביהמ"ש להסתפק בפסילה של 3 שנים.
הובהר, כי משפחת המנוח עודכנה בפרטי ההסדר. בנוסף, הפיצוי הכספי למשפחת המנוח בסך 10,000 ₪ על פי ההסדר, הועבר למשפחת המנוח, לאחר הפקדתו בקופת ביהמ"ש.
טיעוני המאשימה לעונש:
לבית המשפט הוגש גיליון הרשעות קודמות של הנאשם בתעבורה. הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2006 ולחובתו 11 הרשעות, כולן בעבירות מסוג ברירת קנס (מבלי שאקל ראש בכך) ובהן בעבירות של אי ציות לתמרורים, 3 עבירות שימוש בטלפון נייד (2010), ועבירת מהירות (2010).
טענת הפרקליטה בתמצית הינה כי אמת המידה העונשית הראויה היא ללא ספק עונש מאסר בפועל. רק משום גילו הצעיר של הנאשם ומשום שבנסיבות כמתואר דרגת הרשלנות בה פעל אינה במדרג הגבוה, ובהתחשב באשם תורם העולה בנסיבות, הסכימה הפרקליטות לעונש של 6 חודשי מאסר ולריצויו במסגרת עבודות שירות.
יחד עם זה עותרת המאשימה לפסילה ארוכה שלא תפחת מ- 7 שנים. הפרקליטה הפנתה אל מדיניות הענישה הנהוגה וטענה כי אמת המידה העונשית, במיוחד כאשר הנהג לא נשלח לריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח, צריכה לעמוד על הרף הגבוה שבמסגרת ההסדר עליו סוכם, היינו – 7 שנים.
לסיכום טוענת הפרקליטה, כי רף הענישה לה עתרה המאשימה במסגרת הסדר הטיעון, משולב היטב עם העקרונות המנחים בתיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז-1997. בהסדר נשקלו ע"י המאשימה דרגת רשלנותו של הנאשם, נסיבותיו האישיות, היותו אדם צעיר נשוי ואב לפעוטה, ועל כן הסכימו לעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, שלצדו הרחקה מהכביש לתקופה ארוכה.
טיעוני ההגנה לעונש:
הסנגור טען כי התנהגותו של הנאשם עובר לתאונה, בנסיבות כמתואר בכתב האישום, מבטאת התנהגות העומדת ברף הנמוך של הרשלנות והפנה לכך כי על פי העובדות המוסכמות כמתואר בכתב האישום, קיימת רשלנות תורמת גבוהה מצד רוכב האופנוע המנוח. לדברי הסנגור המאשימה בהגינותה מסכימה לקיומו של אשם תורם וכראייה הושגה הסכמה לסיים התיק בהסדר.
הסנגור ציין בפני בית המשפט כי מדובר בנאשם בן 24, נשוי ואב לתינוקת בת 3 חודשים. הנאשם הבכור מבין 12 אחים, הוריו לטענתו אינם עובדים, והוא מסייע בעצמו לפרנסת זוג הוריו ואחיו הקטנים ממנו הנסמכים למעשה על שולחנו. הנאשם עובד כקצב ב"סופר", במקביל עובד מזה כ- 6 שנים גם בחלוקת עיתונים בשעות הבוקר. הנאשם מסר כי בעבר עבד כנהג משאית וכי זהו מקצועו ושאיפתו לחזור לעיסוק זה בטווח הארוך.
הסנגור עתר לעונש פסילה של 3 שנים, זאת על פי הרף הנמוך שבהסדר שבין הצדדים, וטען כי במקרה זה, אין מדובר בנאשם שיש לאזן את אי שליחתו למאסר בפועל בתקופת פסילה ממושכת. הסנגור הפנה לגיליון הרשעותיו של הנאשם כאשר לחובתו 11 הרשעות מסוג ברירת משפט ומבקש שלא לגזור על הנאשם עונש פסילה שימנע ממנו סיכוי לחזור ולהתפרנס ולכלכל את משפחתו.