מדינת ישראל נ' אבו אלהווא(עציר)

החלטה

ההחלטה בקליפת אגוז – אין מנוס ממעצר המשיב עד תום ההליכים

1.המקרה שלפנינו פשוט הוא. מדובר בשרשרת מעשים של המשיב שכל אחד מהם לבדו מכוער הוא, אך שילובם יחד מביא את שחרורו של המשיב כמעט לבלתי אפשרי. ואציין שאפילו היו נכונים רק חלק מהמעשים המיוחסים לו, היה בכך די כדי לעוצרו עד תום ההליכים. בוודאי ובוודאי שיש ראיות טובות ולמעשה הודאה לגבי כל המעשים המיוחסים לו.

2.מן הראוי שיצא מסר תקיף, בהיר, צלול וחד משמעי לכל נהג/ת האומר כי ישנו גבול לסבלנות הציבורית. מי שנוהג (תרתי משמע) כפי שנהג המשיב, יש לעצרו עד תום ההליכים ואם כל האשמות נגדו יתגלו כנכונות, העונש צריך להיות בהתאם. מי שמתנהג כך מעיד עליו שאיננו מתיירא מאימת הדין, והוא ימשיך בסורו תוך סיכון הציבור. אין כל אפשרות לפקח עליו. חלופות מעצר אינן מתאימות למי שבמצח נחושה ובזלזול הוכיח קבל עם ועדה שאין לו שיקול דעת ראוי, והוא מנסה לשבש הליכי משפט ולהתחמק מהחוק ומהרשויות.

3.כדי להסביר את החלטתנו זו, נעבור בקצרה על העבירות המיוחסות למשיב, נדון בראיות הקיימות, ונסביר מדוע מתקיימת עילת מעצר ואין מקום לחלופות. ובסופו של הליך נעיר גם לגבי הסיבה האמיתית לכאורה של ניהול הליך זה.

העובדות שישנן ראיות טובות ויותר מכך להן

ביום 22.12.2009 נתפס המשיב נוהג במהירות של 157 קמ"ש (אחרי קיזוז חמש קמ"ש כמקובל שכן המכשיר הראה 162).

לאחר מספר דחיות, ביום 4.10.2010 נפסל המשיב לחמישה חודשים והוא הפקיד רישיונו בסופו של דבר ביום 26.12.2010.

ביום 27.3.2011 בעודו פסול, יצא המשיב ונהג כשמטרתו היא לקנות בשר.

במהלך נהיגתו זו בזמן פסילה, נהג בצורה מסוכנת אחורנית מרחק של 12 מטר לערך כששדה ראייתו מוגבל.

המשיב פגע בהולכת רגל לא צעירה בנסיעתו המסוכנת והרשלנית אחורנית וגרם לפציעתה הקשה ואחר כך למותה.

המשיב לא קרא למשטרה ולא השאיר את רכבו במקום, אלא הזיזו ממקומו.

בני משפחתו של המשיב (ולא ברור כרגע כמה ידי המשיב בדבר) פנו לבני משפחת המנוחה וביקשו ממנה לא לערב את המשטרה ולפתור זאת ביניהם. משפחת המנוחה אכן עשתה זאת, עד שנפטרה המנוחה והסתבר להם כי לא תשוחרר גופתה מבית החולים עד לבירור העניין.

המשיב הגיע למשטרה ומסר עדות שקר על פיה כלל לא נהג ולא פגע במנוחה.

לאחר שעומת עם הראיות, חזר בו ומסר את הגרסה המדויקת.

4.לכל העובדות הללו שציינתי ישנן ראיות טובות ואפילו טובות מאוד בחומר החקירה. כולל למעשה הודאתו המפורשת של המשיב בכל אלו המיוחסות לו. כך שלא מצאתי מקום להתייחס אליהן.

האם קיימת מסוכנות?

5.אינני סבור שניתן לחלוק על המסוכנות שישנה בהתנהגויות אלו של המשיב. הפסילה עצמה הייתה על מהירות מפחידה שנהג. ונדגיש, ישנן הרבה פסילות על עבירות טכניות במהותן כגון משקל, מצב רכב, וכאלו שהנהג אפילו לא מודע להן (למרות שהיה צריך להיות מודע). ישנן פסילות לא מעטות על עבירות של רשלנות. אולם מי שנוהג במהירות של 157 קמ"ש, ברור כי יש כאן כוונה פלילית.

6.המשיב המשיך ונהג בפסילה. ככלל, כל מי שנוהג בזמן פסילה מעיד על עצמו כי הוא מסוכן לציבור, מתעלם מהחוק והסדר, ושופך דמים כפשוטו. ונציין שהמשיב לא נהג כדי לקנות תרופות אלא כדי לקנות בשר. במקרה שלפנינו, השתלשלות האירועים מהווה הוכחה מפורשת וראייה ניצחת למסוכנות שבנהיגה בפסילה.

7.אלא שלא די בכך. המשיב ניסה להימלט מאימת הדין על ידי שיבוש הליכי משפט ומסירת עדות שקר.