מדינת ישראל נ' שוניה

גזר דין

הנאשם נותן את הדין בגין מספר עבירות שוד וניסיון שוד שבמסגרתן ננקטה אלימות חמורה למדי כנגד קורבנות העבירה. עיקר הפעילות של הנאשם היא בניסיונות לשדוד את קופתן של חנויות מכולת או עסקים קמעונאיים אחרים. הנאשם ניצל את חוסר הערנות של מי שהפעילו את הקופה באותם עסקים כדי לתקוף אותם בדרך כלל באמצעות מוט ברזל או אמצעי חובלני אחר ו"נטרול" הקורבן כך שהקופה נותרת חשופה לשם שוד.

הפעילות העבריינית הזאת התבצעה בין החודשים מרס, אפריל 2010. זמן לא רב לאחר שהנאשם סיים עונש של מאסר של קרוב ל-3 שנים שהושת עליו בשל ביצוע עבירות אלימות חמורות אחרות.

לכאורה מציאות זו דורשת ענישה ממשית הכוללת רכיב של מאסר לתקופה לא מבוטלת; מה גם כשלחובת הנאשם עונש מאסר מותנה בן שנה אחת שניתן להפעילו.

אלא שלמן ספטמבר 2010 ועד היום נמצא הנאשם בתהליך שיקומי שהחל בקהילה טיפולית סגורה בשם "הדרך" והמשכו בשילוב הנאשם בהוסטל טיפולי בכרמיאל שמסונף לאותה קהילה טיפולית. המהלך הטיפולי התברר עד הנה להיות הצלחה גדולה. מיולי 2011 החל הנאשם לעבוד בבית מלון כוכב הגליל כטבח. הוא עושה את מלאכתו בצורה טובה ושרות המבחן כתב בתסקירו כי יש תצפית עתידית חיובית מאוד כלפי הנאשם. השרות המליץ להטיל עליו צו מבחן למשך שנתיים כדי לעקוב אחר התקדמותו. כמו כן המליץ השרות לחייב הנאשם בפיצוי לטובת קורבנותיו.

לא מעט היססתי בעניין העונש הראוי. פי הנאשם ענה בו ש"כל חיי גרמתי נזק לאחרים". אכן הנזקים שנגרמו אינם מבוטלים והנאשם היה כ"פגע רע" לכל סביבותיו. אלא שנראה שלעת הזאת מצוי הנאשם במציאות חדשה. הוא בן 28 ודומה שפתח פרק שונה בחייו.

ברי לי שעיקר מעשי העבירה עד כה היו תלויי השימוש בסמים ובאלכוהול. כעת לכאורה המכשלה הרעה הזאת הוסרה. מתבקש שיש צורך להעמיד את החלטתו הנחרצת של הנאשם לשוב למוטב במבחן.

אני ער להפניות של התובעת לפסיקה הנוהגת בהקשר לעבירות אלימות ולחקיקה החדשה [חוק העונשין (תיקון מס' 113 תשע"ב – 2012)] שמבקשת להבנות בתהליך הענישה את עקרון מתחם הענישה ההולם שאותו יש להפעיל "אף אם הנאשם השתקם או יש סיכוי של ממש שישתקם". חוק זה טרם נכנס לתוקף מבחינת תחולה מעשית. יתר על כן, גם החוק מניח את אפשרות קיומן של נסיבות שיצדיקו סטייה מן העיקרון.

חככתי בדעתי שמא נכון לקבל את הצעת הסנגור ולדחות את מתן גזר הדין בכמה חודשים כדי לראות כיצד משתלב הנאשם בחיים נורמטיביים בתוך קהילה רגילה. אלא שהעדפתי לגזור את הדין כעת והוא כדי לאפשר לתביעה להגיש ערעור אם תסבור שמבחינה עקרונית קו הענישה שנקטתי אינו ראוי. יהיה קושי להגיש ערעור כזה אם גזר הדין יתעכב עוד זמן ארוך.

על פי סך השיקולים הללו, אני מחליט להעמיד את הנאשם למבחן למשך שלוש שנים מהיום. שרות המבחן יקיים פיקוח על הנאשם, יטיל עליו תנאים במסגרת הפיקוח וידווח לבית המשפט מידי 6 חודשים על התקדמות הפיקוח.

אני מאריך בשלוש נוספות את תקופת התנאי שנגזר בת.פ. 6732/05 (שלום ת"א).

בנוסף לאמור לעיל אני מחייב את הנאשם בתשלום פיצוי בסך 1,500 ש"ח לכל אחד מקורבנות העבירה שלו, היינו למתלונן בת.א. 4753/10 מרחב יפתח (ת.פ. 15111-06-10); למתלונן בתפ.א. 4614/10 תחנת אילון (ת.פ. 17696-07-10); למתלונן בתפ.א 1442/10 תחנת גלילות (ת.פ. 17696-07-10) ולמתלונן בתפ.א. 1526/10 תחנת גלילות (ת.פ. 17696-07-10).

סך כל הפיצוי הוא 6,000 ש"ח והם ישולמו ב-3 שיעורים חודשיים שווים החל מיום 15.2.12.

הנאשם יחתום על התחייבות בסך 5,000 ש"ח להימנע מעבירה במשך שלוש שנים מהיום.

אני מסב את תשומת לב הנאשם לכך שהפרת תנאי המבחן עלולה להחזירו לספסל הנאשמים כדי לקבוע את עונשו בתיק דנן.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, א' שבט תשע"ב, 25 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

י