מדינת ישראל נ' פרץ(עציר)

נוכחים:

ב"כ המבקשת: גב' א' הוכשטדט

ב"כ המשיב: עו"ד אסף צברי מטעם הסנגוריה הציבורית

המשיב נוכח – הובא ע"י הליווי

פרוטוקול

החלטה

1. בפניי בקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד שלום פרץ (להלן:"המשיב"). בבקשה נטען כי כנגד המשיב הוגש כתב אישום בגין עבירות התפרצות לדירת מגורים בכוונת גניבה וגניבה. נטען כי בידי התביעה ראיות טובות להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו וביניהן עדות בתו של בעל הדירה ועדויות נוספות אשר נגבו מאביה ומאחד השכנים שרדף אחרי המשיב ועצר אותו בקרבת מקום. עוד נטען כי המשיב הינו עבריין מועד שלחובתו 130 הרשעות קודמות ומתוכן 88 הרשעות בגין עבירות רכוש. המשיב ריצה בעבר 11 עונשי מאסר בפועל לתקופות ממושכות, כשהאחרונה הסתיימה ביום 3/12/09. עוד נטען בבקשה כי למשיב אין מקום מגורים קבוע, הוא נוהג לישון ברחובות וכי תלוי ועומד כנגדו עונש מאסר על תנאי בן עשרה חודשים מת.פ. 1024/08 בבית משפט השלום בחיפה שבדעת התביעה לעתור להפעלתו במצטבר, אם יורשע המשיב. מכאן, קיים חשש להימלטות מאימת הדין. נטען כי מדובר בעבירות חמורות ובמשיב המסוכן לביטחון הציבור ורכושו, היות וקיים חשש שהוא יחזור לסורו.

2. מעיון בכתב האישום עולה כי ביום 6/5/10 בשעה 9:40 או בסמוך לכך ברחוב ארלוזורוב 18 בחיפה התפרץ המשיב לדירתו של מר משה שפרן (להלן:"הבעלים"), בכך שפתח את דלת הכניסה שהיתה סגורה, אך לא נעולה וחדר לדירה במטרה לבצע גניבה. בהיותו בתוך הדירה, הופתע המשיב על ידי הגב' רבקה שפרן- בתו של הבעלים ובטרם נמלט מהמקום גנב שקית ניילון ובתוכה זוג נעליים ובגדים שונים ונטלה ללא רשות והסכמת הבעלים, תוך שהוא נמלט עמה מהמקום. המשיב מואשם בהוראות החיקוק כדלקמן: התפרצות למגורים בכוונה לבצע עבירה, עבירה לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 וגניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

3. בדיון שנערך בפניי ביום 13/5/10 הוצגו הודעות הבעלים, בתו והשכן יעקב. נטען כי המתלוננת- בתו של הבעלים הבחינה במשיב הן בתוך הדירה והן לאחר מעצרו בקרבת מקום. עוד נטען כי המשיב אף קושר עצמו לאירוע באמרותיו לפיהן פתח את דלת הבית וראה את "הילדה". נטען בנוגע לעברו העשיר של המשיב.

4. בא כח המשיב טען כי לא נגנב דבר היות והשקית שכביכול נגנבה נמצאה ליד פתח הדלת, שעה בה המשיב נתפס ברחוב ללא כל חפץ. לטענתו, הוא הגיע לדירה, דפק בדלת על מנת לבקש כוס מים, פתח את הדלת והבחין בילדה ועזב. נטען כי שאר העדים לא ממקמים את המשיב בתוך הבית. מכאן, לא היתה התפרצות או כוונה לגנוב. נטען כי אין בידיו כעת להציג חלופת מאסר, אך מתבקש תסקיר שיבחן את מסוכנותו וזאת לנוכח מוכנותו לטיפול באלכוהול. נטען כי המשיב חי מקצבת הביטוח הלאומי, מתגורר ברחוב ומדי פעם לן אצל חברתו כשהם בקשר. בא כח המבקשת התנגדה לביצוע תסקיר לנוכח עברו הפלילי העשיר של המשיב.

5. המשיב בהודעתו במשטרה טען כי לא נכנס לדירה, לא "מטר ולא רבע מטר, (עמ' 1 ש' 12-17). מהודעה נוספת של המשיב הוא קושר עצמו לאירוע כאשר הוא מציין כי דלת הדירה היתה לא נעולה וכי הבחין בבתו של הבעלים. הוא הכחיש כי נכנס פיזית לדירה. בתו של הבעלים- רבקה מסרה בהודעתה במשטרה כי הבחינה במשיב במרחק של בערך כמטר אחרי הדלת הראשית בתוך הבית, תוך שהוא ניסה ליטול את השקית ולהימלט עימה, בשעה שאביה ויעקב השכן רודפים אחריו (הודעה מיום 9/5/10). הבעלים ציין כי הבחין במשיב בורח מהדירה מחוץ לדלת כאשר ידו עדיין בתוך הדירה. עדות השכן תומכת בגרסותיהם. גרסת המשיב לפיה הגיע לבקש כוס מים אינה מתקבלת על הדעת ועומדת בסתירה לגרסת העדים.

6. לאחר שעיינתי בתיק ושקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי אין מקום להורות על שחרור המשיב או על שליחתו לתסקיר מעצר. למשיב גיליון הרשעות נרחב, הכולל 88 עבירות רכוש. גם המאסרים הרבים שריצה המשיב לא הובילו אותו לדרך הישר ועונש המאסר על תנאי לא הרתיע אותו מביצוע עבירה נוספת. המשיב לא גילה התעניינות בתהליכי שיקום או גמילה מאז שחרורו מתקופת מאסרו האחרונה, חודשים ספורים לפני מעצרו הנוכחי. אמנם, קביעת מאסר עד תום ההליכים בגין עבירת רכוש בודדת הינה חריג, ברם נקבע כבר כי כאשר הסיכון שנצפה לרכוש הציבור מעצור גדול במיוחד לאור ריבוי עבירות בעברו, ודפוס חזרה על אותה התנהגות יש מקום לשקול את המשך המעצר (בש"פ 2242/08 יוסף גהאד נ' מדינת ישראל (נבו, 13.3.08); בש"פ 8299/06 בונפד נ' מדינת ישראל (נבו, 23.10.06). בנסיבות, אין ליתן אמון במשיב שיירתע מלבצע עבירות נוספות, לרבות עבירות רכוש. המשיב ישאר במעצר עד תום ההליכים בעניינו.

תיק החקירה הוחזר לידי ב"כ המבקשת.

ניתנה והודעה היום ג' סיון תש"ע, 16/05/2010 במעמד הנוכחים.

דניאל פיש, שופט