בפני
שופטת שרית קריספין-אברהם
הכרעת דין
כנגד הנאשם נרשמה, ביום 23.5.11, הזמנה לדין וכתב אישום בגין עבירות של נהיגה ללא רישיון רכב תקף, בניגוד לסעיף 2 לפקודת התעבורה, נהיגה ברכב שנמסרה עליו הודעת איסור שימוש, בניגוד לתקנה 308(ד) לתקנות התעבורה ואי ציות לאות עצור של שוטר במדים, בניגוד לתקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה (להלן – הדו"ח).
הנאשם הודה בעבירות של נהיגה ללא רישיון רכב תקף ונהיגה ברכב שניתנה עליו הודעת איסור שימוש, כפר בעבירה של אי ציות לאות של שוטר במדים וביום 6.3.12, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.
מטעם המאשימה, העיד המתנדב שרגא ברנד, עורך הדו"ח והוגשו הדו"ח, שסומן ת/1 ומזכר שסומן ת/2.
מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.
ע"פ גרסת המאשימה, ביום 23.5.11, בסמוך לשעה 08:00, נהג הנאשם באופנוע בקרית אונו, ברחוב שלמה המלך, מכיוון מזרח לכיוון מערב ובהגיעו בסמוך לבית מספר 31, הורה לו העד לעצור בצד הדרך.
העד היה לבוש מדי משטרה, לרבות אפודה זוהרת וחבש כובע לראשו.
העד סימן לנאשם לעצור, תוך שהוא עומד על הכביש ומסמן לו בידו סימן "עצור".
הנאשם הבחין בסימון העד, הסתכל לעברו, הגביר מהירות והמשיך בנסיעה.
פרטי הרכב נרשמו על ידי העד והנאשם אותר בביתו, בשלב מאוחר יותר.
על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך סבר כי העד מבקש לחצות את הכביש, שכן בסמוך מצויה תחנת משטרה ושוטרים רבים חוצים את הכביש באותו מקום. לטענתו, לא הבין כי העד מסמן לו לעצור.
לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:
עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד ציין כי היה לבוש במדי משטרה, לרבות אפודה זוהרת ותיאר בפרוטרוט את האופן בו סימן לנאשם לעצור ואת תגובת הנאשם.
עדותו של עד התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית, שכן הנאשם הסתפק בשאלה אחת בלבד בחקירתו הנגדית של העד, אף שבית המשפט הסביר לו מספר פעמים כי עליו להמשיך ולחקור את העד.
גרסת הנאשם, לפיה לא הבין כי העד מסמן לו לעצור, אינה סבירה בעיני. העד עמד מחוץ לניידת משטרה, לבוש מדים וסימן לנאשם לעצור. העד תיאר כיצד הביט לעברו הנאשם, האיץ והמשיך בנסיעה, כל זאת כאשר רכבו הוא הרכב היחיד בכביש אותה עת. כאמור, גרסה זו של המאשימה לא נסתרה וטענת הנאשם לא עשתה עלי רושם אמין.
בנסיבות בהן הנאשם נהג ברכב שנאסר לשימוש וללא רישיון רכב תקף, הרי שהיה טעם ממשי בניסיון להימלט מהעד ולראיה, באותו יום ממש, לאחר שעת העבירה, ביצע הנאשם מבחן רישוי לרכב ואף הודה כי כאשר הבחין בעד, הדבר הזכיר לו כי עליו לבצע מבחן רישוי לרכב – ראה עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 28-30.
לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום שבנדון.
זכות ערעור כחוק.