מדינת ישראל באמצעות מינהל מקר נ' יורשי המנוח סאלם ואח'

החלטה

הונחה על שולחני בקשה של התובע (להלן: "המבקש") להפסקת תובענה לפי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות").

התביעה הוגשה לבית המשפט ביום 5/8/03 ובה עתר התובע לפנות ולסלק את ידם של התובעים מהנכס.במסגרת התיק התקיימו 10 ישיבות. מזה זמן רב מתנהל דיון להסדרת החזקה בנכס ובית המשפט ,במהל קדמי המשפט, אפשר לצדדים, מפעם לפעם ,להמשיך ולנהל את המו"מ על מנת להגיע להסדר בו הנתבעים יסדירו את החזקה במקרקעין.

התיק היה קבוע לישיבת הוכחות ביום 3/11/08 שנדחתה לבקשת הצדדים בשל ניהול מו"מ מתקדם. גם הישבה מיום 2/3/09 נדחתה מאותו טעם. גם הישבות שנקבעו לאחר מכן, שני הצדדים, באחד, ביקשו לדחות, מאחר ווועדת הפשרות אמורה לאשר את הסכם הפשרה עם הנתבעים, לפיה תוסדר החזקה של הנתבעים בנכס .

כעת בפני בקשה להפסקת התובענה.

באשר להפסקת התובענה, הלכה של בית המשפט העליון שהשתרשה מימים ימימה קבעה כי:

" כאשר בא בית המשפט להכריע הן בעצם הבקשה להפסיק את התובענה והן בתנאים שבהם תותנה הפסקה זו, מנחים אותו בשיקול דעת שני גורמים:א' בית המשפט 'לא יתן להפסיק את התובענה על מנת להגישה מחדש אם יש בכך לשלול מהנתבע יתרון שכבר השיג ויחשב בכך שהתובע אינו מרפה מן העניין וכי לנתבע צפויה התדיינות נוספת..'ב' .. הפסקת ההליכים אינה צריכה לשמש פתח לשימוש לרעה בהליכי משפט' " (ראה ע"א 746/88 בוזגלו ואח' נ. אוחנה ואח', פ"ד מה(3) 690, בעמ' 694-695).

ועוד נפסק כי:"בית המשפט יסרב לבקשה להפסקת התובענה, אם היעתרות לבקשה יהיה בה כדי לשלול מנתבע יתרון של ממש שרכש תוך כדי התדיינות או אם יש בבקשה להפסקת תובענה משום שימוש לרעה בהליכי בית המשפט…".

בספרו של זוסמן "סדר הדין האזרחי" מהדורה שביעית עמ' 477, נאמר בנוגע לתקנה 154 לתקנות:

"אך הרשות יכול שתינתן בתנאים – כגון שהתובע לא יחדש את תביעתו, או שלא יחדש אותה אלא תוך מועד קצוב. תלה השופט את הרשות בתנאים – הברירה בידי התובע רצה- יסכים לתנאי והדיון יופסק, ושוב זכאי הנתבע לקבל את הוצאותיו רצה- ימאן, לא תיכנס הרשות לתוקף, ועליו להמשיך בתביעתו, שאם לא יעשה כן, ימחק בית המשפט את התביעה, מחמת חוסר מעש בהתאם לתקנה 156".נ

היישום;

מדובר בהליך פינוי נגד הנתבעים.

הדחיות שהיו בתיק במשך זמן ניהולו בבית המשפט למעלה מ7 שנים, נועד לאפשר לנתבעים להסדיר את החזקה בנכס ולא לגרום לפינויים.

הדרישה להפסיק את התובענה מטעם המנהל נועדה לצורך השלמת הליך הסדרת החזקה ותומכת בו ומאפשרת לוועדת הפשרות לבחון את העסקה.

הפסקת התובענה , בשלב הזה, אינה שוללת מן הנתבעים כל יתרון בניהול התביעה, ההפך הוא הנכון, הפסקת התובענה מאפשרת בחינת של ההסדר בצורה מעמיקה ובכך יתאפשר לנבעים להמשיך ולהחזיק בנכס בצורה מוסדרת ובכך יתייתר הצורך בשמיעת התיק.

אין בהפסקת התובענה , בשלב הזה, בבחינת שימוש לרעה מצד התובע בהליכי משפט. ההפך הוא הנכון, התנהלות התובע בתיק זה ובא כוחו בתיק זה ראויה לציון, עת שמבקשים להסדיר לנתבעים את החזקה בנכס ומסכימים להגיע לפשרה ואף לדחות את בירור התובענה על מנת להשלים את הליך חזקת הנכס בצורה מוסדרת.

מכל מקום לא מצאתי שהבקשה ,בשלב , זה תביא לרכישת יתרון דיוני על פני הנתבעים או ניצול לרעה של הליכי משפט.

אין מניעה, אם , כך להורות על הפסקת התובענה.

בחנתי, אם ראוי להתנות הפסקת התובענה בתנאים.

לאחר שבחנתי את הבקשה ונסיבות תיק זה, הבקשות המוסכמות והתוצאה הסופית שיכולה לשרת את האינטרס של הנתבעים, אין מקום להתנות את ההפסקה בכל תנאי, לרבות הוצאות.