מדטכניקה - אורתופון בע"מ נ' אביב

החלטה

בפני בקשה לבטול צו עיקול אצל המחזיקים, בנק לאומי והבנק הבינלאומי הראשון.

לטענת המבקש יש להורות על בטול צו עיקול אצל המחזיקים הנ"ל מאחר והוראות צו העיקול הן כי לא יחולו על חשבון עו"ש ביתרת חובה.

מאחר ולטענת המבקש נמצא חשבון הבנק של המבקש אצל המחזיקים הנ"ל ביתרת חובה – יש להורות על בטול צו העיקול אצלם.

יש להבהיר תחילה כי יש הבדל בין החלתו של צו העיקול על נכס מסוים ובין ביטולו.

אין בבקשה עילה לבטול צו העיקול אלא טענה כי צו העיקול אינו חל על נכס מסוים והוא חשבון הבנק של המבקש.

טענה זו אין לטעון כנגד המשיבה, מבקשת צו העיקול, אלא כנגד המחזיקים שאינם פועלים בהתאם לצו העיקול.

המבקש למעשה פונה לבית המשפט בבקשה כי יובהר למחזיקים הנ"ל כי צו העיקול לא תפס נכסים ועל כן אינו חל בחשבונו.

לאחר הגשת תגובת ב"כ המשיבה והמפרט את תשובות המחזיקים, הגיש הבנק הבינלאומי הראשון תגובה וטען כי הפעילות בחשבון הבנק של המבקש לא הוקפאה משום צו העיקול אלא כדי למנוע הגדלת הישענות הבנק על הביטחונות שנתפסו לטובת העיקול ולמנוע יצירת חוב חדש כנגד בטחונות אלו.

תגובתו זו של הבנק עולה בקנה אחד עם ההלכה שנקבעה בפסק הדין ע"א 1226/90 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה ואח'.

שם נקבע בין השאר כדלקמן: "כשמדובר בעיקול כספים המופקדים בבנק, הנושה-המעקל אינו אלא "חליפו" בא בנעליו של החייב, לקוחו של הבנק, ואין הוא יכול לעקל אלא את מה שיש לחייב ולא יותר. אם כל מה "שיש" לחייב הוא יתרת חוב בחשבון שלו בבנק, אין העיקול "תופס", ואין לצד ג', הבנק, מה להעביר ללשכת ההוצאה לפועל" (בעמ' 189).

עוד הובהר בפסק הדין הנ"ל כי צו העיקול אינו תופס אלא את זכות בעל החשבון לתבוע את כספיו המופקדים מהבנק.

עוד נקבע שם:

"מאחר שהחייב אינו יכול למנוע מן המקזז לממש את "בטוחתו" (היא זכותו של החייב כלפי המקזז), הרי שגם המעקל, הכפוף לאותן מגבלות שכפוף להן החייב, כפוף לכוח הקיזוז. מכאן שאין צו העיקול מונע את צניחתה של עננת הקיזוז, המרחפת מעל הזכויות שעוקלו. על-פי סיווג זה גוברת זכות הקיזוז על העיקול".

לפיכך, ככל שקיימת יתרת חובה בחשבון העו"ש או חשבון ההלוואות של הנתבע בבנק לא תופס צו העיקול אלא את ההפרש שבין יתרת החובה לבין שווי הפיקדונות המופקדים באותו חשבון.

הבנק, כעולה מתשובתו לצו העיקול, מבצע קיזוז רעיוני בין יתרת החוב ובין הפיקדונות ומאחר וסכום הפיקדונות נמוך מסכום יתרת החובה, אין הוא מאפשר למבקש להמשיך להגדיל את יתרת החובה באמצעות פעילות בחשבון בהעדר בטחונות מספיקים.

עולה מהאמור לעיל, כי הקפאת פעילותו של המבקש בחשבון הבנק נעשתה במסגרת יחסיו החוזיים של המבקש עם הבנק ולא תחת מטרייתו של צו העיקול הזמני.

הבנק ובצדק רב, טוען למעשה כי כל חוב שיווצר כלפיו לאחר מתן צו העיקול, יסוג בפני החוב כלפי המעקל – מצב אותו מבקש הבנק למנוע במסגרת יחסיו עם המבקש.

לכאורה אין מניעה מצד הבנק לאפשר פעילות בחשבון כל עוד יש בידיו די בטחונות, כספיים או אחרים לפרוע יתרת החוב של המבקש כלפיו. אך זאת שאלה שאין מקום לבררה בתובענה זו ומקומה במסגרת היחסים החוזיים בין המבקש לבנק.

אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה לבטול צו העיקול הזמני.