מג'אדבה נ' שירות בתי הסוהר

           בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת מ' ברנט) מיום 1.2.2017 בעת"א 9570-08-16 בה נדחתה עתירתו של המבקש המלינה על אופן חלוקת מוצרי הניקיון והמזון בתחומי בית הסוהר בו הוא שוהה.

1. המבקש הוא אסיר המרצה מאז יום 12.8.1996 עונש מאסר של 21 שנים וחמישה חודשים בגין הרשעתו בעבירות של חבלה כשהעבריין מזויין, כניסה לישראל שלא כחוק, הדחה בחקירה, הטרדת עד, שוד מזויין, קשירת קשר לפשע, בעילה באיומים ובעילה על ידי קבוצת אנשים בבית סוהר איילון. המבקש הלין בעתירתו על כך שהמשיב, אינו מקיים את הוראות פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 ואינו מחלק ריבה כנדרש בנהלי שירות בתי הסוהר וכן אינו מחלק לחם טרי בשעות הבוקר ונוזל לשטיפת כלים לשימוש האסירים. המבקש אף עתר למינוי סנגור מטעם המדינה לצורך ייצוגו בעתירה ולפטור מתשלום האגרה. בדיון מיום 28.9.2016 טען המבקש כי עמדת המשיב, לפיה נוזל לשטיפת כלים ושוקולד (כתחליף לריבה) קיימים בשפע אינה מבוססת וכי בפועל עמדה זו נסמכת על מידע חלקי או כזה שאינו אמת. עוד טען המבקש כי לאסירים בבית הסוהר שבו הוא שוהה מחולק לחם ישן ולא טרי וזאת בניגוד למתרחש בבתי סוהר אחרים, במחוז הצפון לדוגמא, שם חלוקת הלחם מתבצעת מידי יום לפני ארוחת הבוקר. על מנת לבדוק את המצב העובדתי לאשורו, קבע בית המשפט קמא כי החלטה בנדון תינתן לאחר שיערוך ביקור פתע באחד מאגפי בתי הסוהר. בית המשפט לא דן במעמד הדיון בעתירת המבקש למינוי סנגור או בבקשתו לקבלת פטור מאגרה.

2. ביום 25.1.2017 ערך בית המשפט ביקור פתע בבית הסוהר ובאגף בו שוהה המבקש ומצא כי במטבח האגף יש סבון לשטיפת כלי הבישול שבהם משתמשים האסירים, ובמקרר האגף מצוי קרטון ובו קופסאות ריבה. בעקבות אותו הביקור קבע בית המשפט בהחלטתו מיום 1.2.2017 כי הוא אינו רואה בהתנהלות שירות בתי הסוהר בכל הנוגע לחלוקת הלחם התנהלות החורגת ממתחם הסבירות והמצדיקה את התערבות בית המשפט וכן קבע כי לאור ממצאי הסיור שנערך, הוא מורה על דחיית העתירה תוך מתן פטור לעותר מתשלום האגרה.

           על החלטה זו הגיש המבקש את הבקשה שלפני למתן רשות ערעור.

3. המבקש טוען כי בקשתו חורגת מעניינו הפרטי ונוגעת לכלל האסירים וכי בית המשפט שגה שעה שלא בחן את יומני המשיב ולא חשף את מחדליו של שירות בתי הסוהר. המבקש מוסיף וטוען כי בית המשפט נמנע מלמנות לו סנגור ציבורי וכלל לא דן בעניין זה ואף בקשתו הנוספת מיום 8.12.2017 בנדון לא נענתה. לטענת המבקש בית המשפט קיבל את עמדת המשיב למרות שהייתה כללית וללא תימוכין. עוד מוסיף המבקש כי בית המשפט התעלם מאי הימצאות השוקולד במטבחי בית הסוהר וכי קביעת בית המשפט קמא לעניין חלוקת הלחם אף היא שגויה ואין לקבל את ההפליה הקיימת לדבריו בין אסירי מחוז מרכז לאסירי מחוז הצפון בסוגיה זו.

4. בתגובה לבקשה טען המשיב כי דין העתירה להידחות על הסף ואף לגופה. לטענת המשיב החלטת בית המשפט אינה מעלה שאלה עקרונית או משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור וכי מדובר בעתירה עובדתית בעיקרה. עוד טוען המשיב כי העובדות שבמחלוקת נבחנו על ידי בית המשפט קמא באופן בלתי אמצעי והוא לא מצא לנכון לאמץ את טענות המבקש. לגופם של דברים המשיב טוען כי נוזל שטיפת הכלים זמין במטבחון האגף ואי חלוקת הנוזל באופן פרטני מתבצעת על בסיס שיקולים עניינים תוך מתן אפשרות לכל אסיר ואסיר לרכוש חומרים נוספים באופן פרטי או לבקשם מהגורמים המוסמכים, ככל שהוא נמצא באגפי הבידוד או המעבר. עוד מוסיף המשיב כי חלוקת הריבות נעשית באופן שגרתי בכל יום או באופן מרוכז, כי אין מחסור בריבות וכי תוספות מסופקות לאסירים לפי בקשתם. לבסוף טוען המשיב כי מדיניות חלוקת הלחם של שירות בתי הסוהר היא סבירה ולא ניתן לצפות כי תנאי המכרז יחייבו את הספק לאפות, לארוז ולספק לחם טרי מידי יום עוד בטרם שעת ארוחת הבוקר וכי על פי המכרז עליו לעשות כן עד השעה 9. המשיב סומך, אפוא, את ידיו על החלטת בית המשפט גם לגופם של דברים וטוען כי דין הבקשה להידחות.

5. לאחר שנתקבלה תגובת המשיב עתר המבקש באמצעות באי-כח שנטלו על עצמם לייצגו באותו השלב, להגיש תשובה מטעמו והתרתי את הגשתה. בתשובתו זו הוסיף המבקש כי בהליך דנן נפלו פגמים חמורים ובהם העובדה שלא מונה לו סנגור ציבורי ולא נערך פרוטוקול לסיור שערך בית המשפט בבית הסוהר. עוד מוסיף המבקש כי המשיב העלה גרסאות שונות וכי מוטלת עליו החובה לספק לכל אסיר סבון כלים נגיש ולא רק לאגפים שבהם יש מטבחון המיועד, לטענת המבקש, לשימושם הבלעדי של אסירי החוליה השוטפים באמצעותו את כלי המטבח שבהם הוגש מזון. לבסוף טוען המבקש בתשובתו כי הריבה שנמצאה במטבח בעת ביקור הפתע מיועדת לחולי סכרת ואינה מסופקת בשפע כפי שטען המשיב וכי על כן, יש לקבל את בקשתו ולדון בעתירה לגופה לשם בירור המחלוקת העובדתית והשאלות העקרוניות שהיא מעלה.

6. דין בקשת רשות הערעור להידחות.