החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בנתניה בתא"מ 9789-12-09 (כב' השופטת י' קלוגמן), לפיו נדחתה בקשת המבקש ל"אפשר דיון נוסף, חוזר בפני בית המשפט", לאחר שנסתיימה פרשת הראיות בתיק ואף הוגשו סיכומי המצד שכנגד.
רקע הבקשה והליך שביסודה הוא תביעת המשיבה בסך 26,959 ₪ (נכון למועד הגשת התביעה), אשר הוגשה לבצוע כתביעת סכום קצוב עוד ביום 22.9.09, זאת לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967, בגין חוב שכ"ט שמאות מקרקעין שלא שולם על ידי המבקש, בגין שירותי שמאות שקיבל, כך על פי הנטען ממשרד המשיבה, לתמיכה בתביעה הנוגעת לנכסים השייכים לו ברעננה. בהתאם לכתב התביעה, פנתה המשיבה פעמים רבות למבקש, ואולם הוא התחמק מתשלום חובו.
בעקבות כתב הגנה שהוגש על ידי המבקש ובו הוכחשו טענתו המשיבה לרבות חובו הנטען, ולאחר שניתנה רשות להתגונן, נקבע התיק לדיון. המועד נדחה מעת לעת, בין היתר לבקשות המבקש ובא כוחו, ובסופו של דבר, לאחר בקשת דחיה שהוגשה על ידי בא כוחו של המבקש, נקבע התיק בהחלטה מיום 10.2.13 ל"שמיעת הוכחות ולסיום הדיון" ליום 3.4.13. החלטה זו באה לאחר החלטה קודמת מיום 1.7.12 לפיה נקבע התיק "לשמיעת הוכחות ולסיכומים בע"פ".
במועד שהיה קבוע לדיון, התייצב המבקש ללא בא כוחו, זאת בלא שמסר כל הודעה על כך, לא לבית המשפט ולא לב"כ המשיבה. בקשתו של המבקש לדחות את הדיון פעם נוספת סורבה על ידי בית המשפט קמא, תוך שציין כי הדיונים התעכבו בשל התנהלות המבקש, וקיים את הדיון באותו מועד כמתוכנן.
במהלך הדיון נחקר ממושכות עד המשיבה על ידי המבקש, וכן נחקר המבקש על ידי ב"כ המשיבה. בתום הדיון הוצעה על ידי בית המשפט לצדדים הצעה ומשלא הושגה הסכמה, ביקש המבקש, על אף החלטותיו הנ"ל של בית המשפט לסיכומים בע"פ בתום הדיון, להגיש סיכומיו בכתב. בית המשפט נעתר לבקשתו ונתן הוראות מתאימות לעניין זה.
לאחר אותו מועד, ולאחר שהוגשו סיכומי המשיבה, הגיש המבקש, בעצמו, ללא בא כוחו, בקשה לאפשר דיון נוסף. בית המשפט קמא סירב למבוקש, ציין בהחלטתו כי המבקש לא נקלע למצב של "חוסר אונים" (כהגדרתו), אלא ערך לעד המשיבה חקירה נגדית מפורטת ומדוקדקת (על פני חמישה עמודי פרוטוקול), על פי שאלות שהיו רשומות לפניו, ותוך הצגת מסמכים שונים לעד ועימותו עם כל שביקש המבקש להטיח בו. בית המשפט ציין, כי ניתן היה להתרשם שהחקירה הנגדית הוכנה מבעוד מועד, ואין בסיס לטענת המבקש כי לא היה בידו לנהל את הדיון בשל "חוסר אונים" כטענתו. בנסיבות אלה לאחר סיום ההוכחות ולאחר שהוגשו סיכומי המשיבה, ומשלא הוגשה על ידי המבקש במועד כל בקשה להוספת עד מטעמו, מאז הישיבה המקדמית שקוימה בתיק תשעה חדשים קודם אותו מועד ובה היה המבקש מיוצג, לא נעתר בית המשפט לבקשה להשמיע עדים נוספים. לעניין זה ציין בית המשפט קמא כי המבקש לא טוען כי העדים המבוקשים להשמעה לא היו ידועים לו, או הינם מפתיעים ולא הציג כי יש בפיהם כדי לשנות את תמונת הראיות, לאחר ששמיעת ההוכחות נסתיימה.
החלטה זו היא נושא הבקשה שלפני, הממחזרת למעשה בעיקרה את הטיעונים שהשמיע המבקש לפני בית המשפט קמא בבקשתו.
לאחר שעיינתי בבקשה וכן בתיק בית המשפט קמא, לא מצאתי לה כל יסוד ודעתי היא, כי בדין דחה בית המשפט קמא את הבקשה.
התובענה נפתחה עוד בשנת 2009. בירורה נדחה שוב ושוב, לא מעט בשל התנהלות המבקש. מעבר לזכותו של הצד שכנגד להגיע להכרעה בתביעתו, בזמן סביר, הרי שאף יומנו של בית המשפט אינו הפקר, ולא ניתן להקדיש זמן שיפוטי יקר לתביעה המנוהלת על ידי צד שלא בדרך הראויה, דבר הפוגע גם ביתר המתדיינים הזכאים ליומם ולשמיעת דיוניהם. המדובר איפוא לא רק באינטרס הצדדים לתיק הספציפי, אלא באינטרס ציבורי כללי, אשר גם בעניינו לא ניתן להקל ראש.
יש להוסיף ולציין כי מדובר בהחלטה דיונית מובהקת הקשורה לאופן ניהול הדיון וככלל, אין דרכו של בימ"ש של ערעור להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית, ובמיוחד עת המדובר בהחלטות דיוניות הנוגעות לסדרי דין וניהול הדיון, אלא במקרים חריגים. המקרה דנן אינו נופל למסגרת מקרים אלה.
בדין דחה איפוא בית המשפט קמא את בקשת המבקש, ובנסיבות אלה נדחית אף הבקשה שלפני.
משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ג, 20 יוני 2013, בהעדר הצדדים.