פסק דין
לפניי בקשה לאישור התובענה שהגיש המבקש כתובענה ייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. עניינה של הבקשה לאישור הוא בטענה, שמכספים שמפקידים צדדים שלישיים (באמצעות בנק הדואר) לזכות אסירים בבתי הסוהר בחשבון המנוהל על-ידי שירות בתי הסוהר (המשיב) – נגבית שלא כדין עמלה בסך 5.86 ₪. לפי הנטען, שירות בתי הסוהר, הוא זה שמחויב לפי הדין לשאת בעמלה שגובה בנק הדואר, אך למרות זאת היא מושתת – שלא כדין – על האסירים.
הבקשה לאישור
המבקש הוא תושב הרשות הפלשתינית המרצה עונש מאסר בבית הסוהר "אהלי קידר". על-פי הבקשה לאישור, אסירים אינם מורשים להחזיק כסף מזומן או אמצעי תשלום אחר כלשהו בבית הסוהר, למעט באמצעות חשבון הנמצא אצל הגזבר היחידתי. חשבון זה מנוהל במערכת המכונה "מכסף". הכספים בחשבון משמשים את האסיר לצרכיו האישיים כגון רכישה בקנטינה. בני המשפחה של האסירים אינם יכולים להפקיד כספים ישירות לחשבון. הפקדה של צד שלישי לחשבון נעשית באמצעות חשבון נוסף בבעלות שירות בתי הסוהר בבנק הדואר, שנפתח על שם האסיר. מדובר, לפי הנטען, בחשבון "פיקטיבי" המשמש למטרה אחת בלבד – העברת כספים מצדדים שלישיים לחשבון האסיר בבית הסוהר.
המבקש טוען, שלאחרונה הוא הבחין בכך שבגין כל הפקדת מזומנים של בני משפחתו על שמו דרך החשבון הנ"ל בבנק הדואר, הוא מחויב בעמלה בסך של 5.86 ₪ (כולל מע"מ). נטען, שלמבקש מעולם לא נמסר פשר גביית סכומים אלה על-ידי שירות בתי הסוהר. רק מעיון בקבלה שניתנה לבני משפחתו הוא הבחין, שנכתב "עמלת טיפול תגבה מחשבונך". לטענת המבקש, מדובר בעמלה המהווה "נגיסה משמעותית" בכספי האסירים, שכן שירות בתי הסוהר מאפשר תקרת הפקדה מצטברת של 2,500 ₪ לאסיר פלילי ו-1,200 ₪ לאסיר בטחוני.
המבקש מוסיף וטוען בבקשה לאישור, שמבדיקה עם חבריו הסתבר לו, שגם מהם נגבית עמלה בגין הפקדות מעין אלה. צוין עוד בבקשה, שלא נגבית עמלה בגין תנועות אחרות בחשבון כגון קבלת שכר עבודה, חיובי קנסות וכיוצא באלה.
המבקש מצביע על כך, שלפי סעיף 2(א) לתקנות הדואר (תשלומים בעד השירותים הכספיים), תשע"א-2011 – העמלה בגין הפקדה בחשבון חלה על בעל החשבון. בהמשך לכך הוא טוען, שחובת התשלום חלה על שירות בתי הסוהר, שכן החשבון בבנק הדואר שממנו נגבית העמלה הוא בבעלות שירות בתי הסוהר. למרות זאת, העמלות מגולגלות על האסירים – שלא כדין. המבקש טוען גם, שנוכח העובדה ששירות בתי הסוהר מחייב את חשבונות האסירים בגין ההפקדה, הדבר צריך להיות מעוגן בחקיקה או בתקנות, וכי אין הוא רשאי להפעיל סמכות גביה מעין זו ללא הסמכה מפורשת בחוק.
בהמשך לכך, טוען המבקש, שמדובר בהפרת חובה חקוקה של תקנה 2(א) לתקנות הדואר; שבגלגול העמלה שהמשיב מחויב לשאת בה על האסירים מתעשר המשיב שלא כדין על חשבונם; וכי גביית העמלה מהאסירים ללא הסמכה בדין מהווה הפרה של חובת תום הלב המוגברת החלה על הרשות הציבורית תוך שהיא פוגעת בזכות הקניין של האסירים. עוד נטען, שהשתת העמלה על האסירים מהווה פעולה בחוסר סבירות, בחוסר סמכות (כאמור) ובניגוד למצופה מרשות מינהלית, וכן שמדובר במחיר חסר הצדקה.
לבסוף נטען, שיש לאשר את התובענה כייצוגית. התובענה באה, לפי הנטען, בגדר פרט 11 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, ומתקיימים גם יתר התנאים הדרושים לשם אישורה של תובענה כייצוגית. הסעדים המבוקשים בתובענה, אם תאושר, הם השבת העמלות שנגבו מחברי הקבוצה שלא כדין ומתן צו עשה למשיב לחדול לאלתר מגביית העמלה. סכום התביעה הוערך ב-9 מליון ₪.
תשובת המשיב
המשיב אינו חולק על כך, שמן הכספים שמפקדים צדדים שלישיים עבור אסירים מנוכית עמלה. לטענת המשיב, את העמלה גובה בנק הדואר. המשיב גם אינו חולק על כך, שמדובר באפשרות היחידה של צדדים שלישיים להעביר כספים לחשבון האסירים המנוהל על-ידו ומשמש אותם לצרכים שונים.
עם זאת, המשיב טוען, שיש לסלק את הבקשה לאישור על הסף. הטעם לכך הוא, שהתובענה אינה באה בגדר פרט 11 לתוספת השניה לחוק, ולכן אין היא יכולה להתברר כייצוגית. בהקשר זה נטען, שאין מדובר בסכומים שגבה שירות בתי הסוהר או בכספים שנגבו עבורו, אלא בכספים שגובה בנק הדואר בגין השירות, שאינם באים בגדר "סכומים שגבתה" הרשות כמשמעם בפרט 11. עוד נטען, שאין מדובר ב"מס, אגרה או תשלום חובה", ושגם מן הטעם הזה התובענה אינה באה בגדר פרט 11.
לגופו של עניין טוען המשיב, שהתובענה נעדרת עילה. המשיב טען, שהבעלות של שירות בתי הסוהר בחשבון בבנק הדואר היא "בעלות פורמאלית", וכי ההסדר שנקבע לניהול כספי האסירים מהווה נאמנות או מעין נאמנות. "מהותית" שירות בתי הסוהר אינו בעל החשבון. הוא אינו רשאי לעשות בכספים שימוש כרצונו. בעל הכסף הוא האסיר. נטען עוד, שהאסיר מגלה את הסכמתו לניהול החשבון על ידי שירות בתי הסוהר ולנשיאה בעלויות שירות ההפקדה לחשבונו בדרך של התנהגות – בעצם עשיית השימוש בחשבון. חזקה עליו שהוא יודע את עלות השירות הקבועה בתקנות הדואר. אם האסיר הוא הנהנה בחשבון, הוא זה שמחויב לשאת בחובות הנאמנות לפי חוק הנאמנות. נטען גם, שצרכיו החיוניים והבסיסיים של האסיר מסופקים לו על-ידי שירות בתי הסוהר, ומכאן שאין הוא נאלץ לעשות שימוש בכספים בבית הסוהר וגם לא לשלם את העמלה בגין הפקדתם. הוא נושא בעמלה כחלק מבחירתו לשפר את תנאי הכליאה מעבר לתנאים המסופקים לו. המשיב ציין גם, שהעמלה היא בגין שירות שהאסיר מקבל ובתעריף שמשלם כל בעל חשבון בבנק הדואר, אך בניגוד לכל בעל חשבון אין הוא נושא בעלויות דמי ניהול ועמלות אחרות בגין פעולות המתבצעות בחשבון.
לבסוף טען המשיב, שאין לאשר את התובענה כייצוגית מפאת אי התקיימות תנאים נוספים, שקיומם דרוש לשם אישור התובענה כייצוגית. נטען, שתובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת; וכן שקיים חשש בדבר תום ליבו והולמות הייצוג של חברי הקבוצה על-ידי המבקש, שהוא לפי הנטען "עותר סדרתי" שהגיש מאות עתירות אסיר לבתי המשפט (תוך שבאה הפניה לשורת פסקי דין שקבעו כך).
התשובה לתשובה
בתשובה לתשובה נטען, שהעמלה הנגבית מהאסיר מהווה "תשלום חובה", ולחלופין אגרה, ומשכך, בניגוד לעמדת המשיב, באה היא בגדר פרט 11 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות. לגוף העניין נטען בעיקר, שאין לקבל את טענת המשיב, שהאסיר הוא בעל החשבון מבחינה "מהותית"; וכי לא מדובר בנאמנות אלא במנגנון גביה מתוחכם להשתת עלויות שבהן מחויב המשיב לשאת, על האסירים, שלא כדין. בנוסף, טען המבקש לעניין תום הלב והלימות הייצוג בתשובה לטענות המשיב במישור זה.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים הכתובות, ושמעתי את טיעוניהם בדיון שהתקיים לפניי ביום 25.11.2012, מסקנתי היא, שדין הבקשה לאישור להידחות. הטעם לכך הוא, שהתובענה שמבוקש לאשרה אינה באה בגדר פרט 11 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות.
לפני שאעבור להנמקת מסקנה זו אציין, שבדיון לפניי הסכימו באי כוח הצדדים "שהדיון יתקיים בלא חקירות של המצהירים, כאשר כל החומר שהוגש עם כתבי ביה"ד – קביל" (עמ' 1 לפרוטוקול ש' 14-13). הסכמה זו קיבלה בדיון תוקף של החלטה.
תחולת פרט 11 לתוספת השניה