מבצר מהנדסים נ' מועצה מקומית טובה זנגריה

פסק דין

בפניי תובענה כספית מיום 30.4.2007 בסך של 33,500 ₪ .

הצדדים הגיעו לכלל הסכמה דיונית לפיה בית-המשפט יפסוק את פסוקו בתיק זה על יסוד סעיף 79א' לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב) , תשמ"ד – 1984 – החלטה אשר קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית על ידי בית-משפט זה (כב' השופט סאאב דבור) .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

התובעת הינה חברה שמשרדיה נמצאים בקרית-מוצקין ואשר מתמחה בביצוע עבודות תכנון הנדסיות . הנתבעת הינה רשות מקומית הפועלת על פי דין .

בתאריך 1.1.2006 נשלח אל בעל השליטה ומנכ"ל הנתבעת , אינג' אבי בצרתי , מכתב מעם התובעת החתום בידי מהנדס הנתבעת , מר איאד סולימאן , שזו לשונו : "הנדון : כיתות גן בטובא-זנגריה הזמנת ניהול ופיקוח : הרינו מזמינים בזאת אצלכם ניהול ופיקוח על תכנון והקמת כיתות הגן הנ"ל . נודה באם תפעל לקידום השלמת התכנון כדי שנוכל להוציא את הפרויקט למכרז" .

בתאריך 3.9.2006 פנה מר בצרתי במכתב אל ראש מועצת הנתבעת , מר חוסיין אלהיב , בו ביקש לברר האם הפיקוח על הפרויקט הובטח לבר סמכא אחר . לדבריו , לצורך קידום הפרויקט נאלץ להיפגש בירושלים עם נציגי התובעת וכן עם פונקציונרים שונים ובנוסף לכך גם עם נציגי משרד החינוך בעיר ירושלים . לגרסתו לצורך קידום הפרויקט אף ערך ביקור מיוחד באתר הבנייה ולאחר מכן אף ערך חוו"ד הנדסית המלווה בתחשיב כמויות . עם זאת , בכתב התביעה נטען כי בהסתמך על מכתב הזמנת העבודות מיום 1.1.2006 הסכימה התובעת לערוך "כתב כמויות" בעבור פרויקט אחר בנתבעת שעניינו בניית קיר תומך בביה"ס התיכון של הנתבעת , וכל זאת ללא כל תמורה ומתוך תום לב והסתמכות על מכתב הזמנת העבודה מיום 1.1.2006 .

התובעת אף פנתה אל הנתבעת מספר פעמים נוספות באמצעות בא-כוחה (עוה"ד כמאל אסדי) בדרישה לשפותה בסך של 13,500 ₪ , על אף שלדידה שכר טרחתה הראוי הינו בשיעור של 18,000 ₪ . בתאריך 24.9.2006 השיב ראש מועצת הנתבעת אל התובע כי לא קיימת התחייבות מצד הנתבעת לכך שהתובעת תלווה את הפרויקט , אלא כוונת התובעת הייתה להסתייע בתובעת בעבור קידום תכנון הפרויקט ותו לא . עוד צוין בגדר מכתב זה , כי התובעת שומרת על זכותה להסתייע בכל מפקח בו תחפוץ קל וחומר משלא החל שלב הפיקוח במסגרת פרויקט הבנייה .

בסופו של יום , עותרת התובעת בכתב תביעתה לחיוב הנתבעת בסך כולל של 33,500 ₪ בהתאם לפירוט הבא : פיצויים בגין הפרת ההסכם בסך של 13,500 ₪ , נזק לא ממוני (עגמת נפש , הוצאות נסיעה וטרטורים) בשיעור של 5000 ₪ והפסד השתכרות בסך של 15,000 ₪ . עם זאת , התובעת עותרת בסיכומיה לשיפוי בסכום גבוה בהרבה בסך כולל של 54,255.84 ₪ , שכן לגבי דידה יש לחייב את התובעת בהפרשי ריבית והצמדה נוספים החל מיום 1.1.2006 .

הנתבעת מדגישה בטיעוניה כי מצבה הפיננסי קשה ביותר וכי הינה חייבת סכומי כסף עצומים לנושים רבים , וכי כתוצאה מניהול לא ראוי של נבחרי ציבור בעבר מונתה לנתבעת "ועדה קרואה" המנהלת בפועל את ענייניה . עוד טוענת הנתבעת , כי הנהלת המועצה הקודמת פעלה בניגוד להוראות הדין כפי המחייב ביחס לגוף ציבורי הפועל על פי דין מכרזים וכי בשל התנהלות כושלת זו אין סיפק בידי הנתבעת לשלם את חובותיה לנושים השונים .

לשיטת הנתבעת , הליך ההתקשרות עם התובעת רווי פגמים המאיינים את תוקפו , ולפיכך הינו בטל מדעיקרא . לשיטת הנתבעת , ההסכם בטל מעיקרו מאחר ולא נערך מכרז מתאים לצורך אישור הפרויקט , מאחר ולא נתקבל אישור מתאים מטעם החשב המלווה וגזבר הנתבעת וכן מטעם יתר מורשי החתימה בנתבעת , ובפרט בשל העובדה שלא נחתם חוזה בכתב עם הנתבעת בהתאם להוראות הדין המנהלי . עוד גורסת הנתבעת , כי התובעת לא הציגה בפני ביהמ"ש ראיות לכך שביצעה בפועל עבודה כלשהי בכל הצריך לקידום הפרויקט , ובכלל זאת סקיצות , תוכניות וכו' . לשיטת הנתבעת , התובעת לא טרחה ליתן הסברים כיצד חישבה את שכר טרחתה ומהו בסיס החישוב ואף לא ציינה כלל בכתבי טענותיה בפני אלו פונקציונרים המועסקים בנתבעת הציגה את חשבונותיה . הנתבעת מוסיפה ומדגישה , כי התובעת לא הוכיחה כי אכן נגרם לה בפועל נזק כלשהו כתוצאה מהפרת ההסכם , וכי הפיצוי הכספי לו עותרת התובעת מופרז ביותר .

לאחר שבחנתי את מכלול טענות הצדדים הנני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪ . בנוסף לכך , תישא הנתבעת בהוצאות משפט בצירוף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 1500 ₪ . הסכום הפסוק ישולם בתוך 30 יום מיום קבלת פסה"ד ולא תישא הנתבעת בהפרשי ריבית והצמדה כדין .

ניתן היום, ח' אייר תש"ע, 22 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.