1. הנאשם הורשע בתיק זה, על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו כדין, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ודוק: לאחר שהחלה שמיעת הראיות בתיק זה, גובש בין הצדדים הסדר טיעון לפיו יתוקן כתב האישום לקולא, באופן המייחס לנאשם את ביצוע העבירה הנ"ל. בעובדות כתב האישום המתוקן נטען, כי ביום 6/1/11 בשעה 01:10 נקראו השוטרים ב.ס. (להלן: "המתלונן") וא.א. להגיע לתחנת הדלק "סונול" ברח' דרך הארבעה, פינת רח' בן עמי בעכו על מנת לטפל באירוע רצח שהתרחש בתחום תחנת הדלק. עת שהגיעו השוטרים הנ"ל לתחנת הדלק, יצא המתלונן מהרכב והחל לצעוד לכיוון הנאשם שעמד בתחום תחנת הדלק, שאז רץ הנאשם לעבר המתלונן, המוכר לו כאיש משטרה, וצעק לעברו: "ברוש רצחו את פופו", ותוך כדי כך החל הנאשם לנופף בידיו ובעט ברגליו וכתוצאה מכך נפגע המתלונן באשכיו. כתוצאה מהפגיעה הנ"ל סבל המתלונן מכאבים עזים באשכים ונזקק לטיפול רפואי. במעשיו הנ"ל, עשה הנאשם מעשה בכוונה להפריע לשוטר כשהוא ממלא תפקידו כחוק או להכשילו בכך.
2. תסקיר שרות המבחן בעניינו של הנאשם מגולל בפני ביהמ"ש את נסיבות חייו הקשות של הנאשם ומתאר את הנאשם כמי שניהל בעבר אורח חיים עברייני ומנסה כיום לשקם את חייו. הנאשם העתיק את מקום מגוריו לאילת, במסגרת ניסיונו להתרחק מהעולם העברייני. הנאשם לקח אחריות לביצוע העבירה נשוא כתב האישום המתוקן בפני שרות המבחן והבהיר, כי זמן קצר עובר לביצוע העבירה נרצח ביריות לנגד עיניו חברו הטוב ביותר, וכי הרצח גרם לנאשם לאיבוד שליטה, כמתואר בכתב האישום המתוקן. הנאשם הביע צערו בפני קצינת המבחן בגין תקיפת השוטר וסיפר כי היה נתון באותה עת בסערת רגשות קשה ביותר. אשתו של הנאשם סיפרה לשרות המבחן, כי הנאשם אכן עבר שינוי באורח חייו וכי כיום הוא עובד ומפרנס משפחתו ואינו נמצא בקשר עם חברה שולית. שרות המבחן ממליץ בתסקירו להטיל על הנאשם עונש של מאסר על תנאי בלבד, זאת על מנת שלא לפגוע בקשריו של הנאשם עם שרות המבחן, במסגרת צו מבחן בו נתון הנאשם בגין תיק אחר, וכן על מנת שלא לפגוע במאמצי השיקום בהם החל הנאשם.
3. ב"כ המאשימה, בטיעוני לעונש בפניי בישיבת היום, ביקשה ליתן את הדעת לחומרא לעבירה שבפנינו, אשר יש בה משום הפרעה לשוטר במסגרת מילוי תפקידו כדין וטענה, כי טובת הציבור מחייבת כי יובטח שעובדי ציבור בכלל ונציגי החוק בפרט יוכלו למלא את תפקידם ללא מורא ופחד. עוד ציינה ב"כ המאשימה את עברו הפלילי של הנאשם, הכולל בין היתר, הרשעה בעבירה של תקיפת שוטר במילוי תפקידו כדין, וכן ציינה כי הנאשם לא תפקד כראוי במסגרת ביצוע עונש של מאסר בדרך של עבודות שרות ולפיכך הופסקה בשלב זה עבודתו. מנגד, טענה הסנגורית בנקודה זו, כי לא הופסקו באופן סופי עבודות השרות שהושתו על הנאשם בתיק אחר, מה גם שהנאשם אינו מרצה עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח חלף עבודות השרות. עוד יצוין בנקודה זו, כי הנאשם הבהיר בדבריו בפניי היום כי לא יכל להמשיך ולבצע את עבודות השרות במקום בו הוצב לצורך כך, בבית עלמין, זאת נוכח חווית טראומתית שחווה במסגרת ביצוע עבודות השרות בבית העלמין. דבריו הנ"ל של הנאשם מוצאים את ביטויים גם בתסקיר שרות המבחן. ב"כ המאשימה עתרה בפני ביהמ"ש להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, וכן עונש של מאסר על תנאי, ואילו הסנגורית ביקשה לאמץ את המלצת שרות המבחן, תוך מתן הדעת לרקע המיוחד לביצוע העבירה ולתמונה המצטיירת ממקרא תסקיר שרות המבחן. הסנגורית הבהירה, כי כיום הנאשם עובד לפרנסת משפחתו בעבודות שיפוצים, וכי הוא משתדל בכל מאודו לקיים אורח חיים נורמטיבי ולנהל חיי משפחה תקינים.
4. לחובת הנאשם יש אומנם לציין בתיק זה את חומרת העבירה בה הורשע, נוכח מהות העבירה, שעניינה הפרעה לשוטר במילוי תפקידו כדין, ועל רקע עברו הפלילי של הנאשם, הכולל בחובו בין היתר, הרשעה קודמת בעבירה של תקיפת שוטר. ברם, מנגד, שומה על ביהמ"ש ליתן את הדעת לנסיבותיו המיוחדות של תיק זה וכן לנסיבותיו האישיות של הנאשם, שכן שיטת הענישה במדינתנו הינה שיטת ענישה אינדיווידואלית, הנותנת את הדעת לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ולנסיבותיו האישיות של הנאשם.
5. יפים בענייננו הדברים הבאים שנאמרו בע"פ 5106/99
אבו נג'מה נ' מדינת ישראל:
"ענישת עבריינים אינה ענין מכאני. לא ראוי להטיל גזר דין לפי תעריפים. בגדר שיקול הדעת הרחב שמוענק לשופטים בשיטתנו, שבה החוק קובע לרוב עונש מרבי, על השופטים מוטל לקבוע את העונש ההולם לנאשמים האינדיבידואלים העומדים בפניהם" (פ"ד נד (1) 350, בעמ' 354).
כמו כן, מן הראוי להביא בעניין הענישה האינדיווידואלית את דבריו הבאים של ביהמ"ש העליון בפסק הדין בע.פ. 433/89
ג'ורג' אטיאס נ' מדינת ישראל:
"בנוסף לכל השיקולים האמורים, קיים ועומד השיקול החשוב והמהותי של תיקונו של הנאשם ושיקומו, ובהתקיים, במקרה מסוים, נסיבות מיוחדות ונכונות, ייתכן ששיקול אחרון זה יגבר על השיקולים האמורים האחרים ויקבע, באותו מקרה מסוים, את מידת העונש וצורתו. "ענישתנו היא ענישה אינדיווידואלית של כל עבריין
'באשר הוא שם'" (ע"פ 291/81(1), בעמ' 442).
זאת תורת הגישה האינדיווידואלית בתורת הענישה, המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים ל"הקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם, מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי כך תשמש תקדים למקרים אחרים שאינם ראויים לכך. חזקה על בית המשפט שיידע להבחין בין מקרה למקרה לגופן של נסיבות ולעיצומם של דברים. ואכן, כך נהגנו ונוהגים אנו במקרים מסוימים, הראויים לכך, גם בתחום סוג העבירות הקשור לנושא דיוננו, ואף בעבירה שחמורה היתה, במהותה ובנסיבותיה, מהעבירה שלפנינו....
ואין אנו רשאים לפטור עצמנו מלנהוג כך בכל מקרה שנסיבותיו מצדיקות ומחייבות ענישה אינדיווידואלית" (פ"ד מג (4), 170, בעמ' 174 עד 175, ניתן ביום 3/10/89).
6. ומהתם להכא:
כך גם במקרה דנן, שומה על ביהמ"ש ליתן את הדעת לרקע המיוחד לביצוע העבירה. ודוק: אין חולק כי הנאשם ביצע את העבירה בהיותו בסערת רגשות קשה זמן קצר לאחר שחברו הטוב נרצח אל מול עיניו. זאת ועוד, הנאשם הביע בפני שרות המבחן צער בגין ביצוע העבירה ולקח אחריות לביצועה. לא זו אף זו, עסקינן בנאשם הפועל בכל מאודו במסגרת ניסיונו לשקם את חייו. הנאשם הרחיק את מקום מגוריו לעיר אילת ומתנהל כיום באורח נורמטיבי. לפיכך, שליחת הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח עלולה להוביל חלילה לחזרתו למעגל הפשיעה, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם אינטרס הציבור.
7. לפיכך, ובתיתי את הדעת לתיקונו לקולא של כתב האישום, המייחס לנאשם כאמור עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו כדין, וכן בתיתי את הדעת להודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה בעובדות כתב האישום המתוקן, הנני בדעה כי אין מקום למצות את הדין עם הנאשם בתיק זה וכי ראוי, בנסיבותיו של תיק זה ובנסיבותיו האישיות של הנאשם, להשית על הנאשם עונש הצופה פני עתיד - עונש של מאסר על תנאי, זאת בצד רכיב של פיצוי לטובת המתלונן.
8. לסיכום, אני דנה את הנאשם כדלקמן:
- למאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא - כי לא יעבור עבירה לפי סימן ג' לפרק ט' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ויורשע בגינה.
- הנני מורה לנאשם לפצות את המתלונן, השוטר ב.ס., עד התביעה מס' 1, פיצוי בסכום של 900 ש"ח, אשר יופקד על ידי הנאשם עבור המתלונן בקופת ביהמ"ש ב-3 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, בסך 300 ש"ח כל אחד, החל מיום 15/3/13 ואילך.
- בתיתי את הדעת למצבו הכספי של הנאשם, הנני מבכרת שלא להשית על הנאשם קנס כספי.
על המאשימה להמציא העתק מגזר הדין למתלונן, וכן להמציא במזכירות ביהמ
"ש תוך 7 ימים את פרטיו של המתלונן.
המזכירות תמציא גזר דין זה לשרות המבחן.
זכות ערעור תוך 45 יום. <#4#>
ניתנה והודעה היום כ"ה שבט תשע"ג, 05/02/2013 במעמד הנוכחים.