מאסר על תנאי למורה לאנגלית בחטיבת הביניים ברמת השרון , אשר הורשעה בשתי עבירות של תקיפת סתם של תלמידים

א.         רקע כללי:

1. הנאשמת שימשה בזמנו כמורה לאנגלית בחטיבת ביניים ברמת השרון (להלן – בית הספר). הנאשמת הורשעה, לאחר הליך שמיעת ראיות רב-היקף, בשתי עבירות של תקיפה סתם – לפי הוראות סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין) – שאותן ביצעה כלפי שני תלמידים בבית הספר, התלמידה א. והתלמיד י.. תלמידים אלה הינם ילידי שנת 1998 והיו בתקופה הרלוואנטית קטינים בני 14 שנים בקירוב.

הנאשמת זוכתה משתי עבירות נוספות בהן היא הואשמה, שהן: עבירת איומים, לפי הוראות סעיף 192 לחוק העונשין, ועבירה של הטרדה מינית, לפי הוראות סעיף 3(א)(6)(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 (להלן – החוק למניעת הטרדה מינית).

2. כתב האישום שהוגש נגד הנאשמת אוחז שני אישומים:

האישום הראשון – "אירוע הסטירה", כהגדרתו בהכרעת הדין – שעיקר עובדותיו כלהלן:

• ביום 10.9.12 בשעות הבוקר, במהלך שיעור אנגלית בבית הספר, סטרה הנאשמת לא. תוך שאמרה לה: "אני צריכה לדבר איתך, את יודעת על מה" או מילים בעלות משמעות דומה.
• בהמשך שוחחה הנאשמת עם א. ונזפה בה על כך שהיא "שטינקרית" ושהיא סיפרה לאנשים אחרים מחוץ לכותלי בית הספר על אירועים, התנהגויות, מקרים ואמירות של הנאשמת.
• בנוסף, משום שהנאשמת סברה כי חלק מהתלמידים הינם מלשינים, היא אמרה לתלמידים בכיתה: "אתם הולכים לעבור גיהינום" או מילים שמשמעותם דומה. כמו כן כיוונה הנאשמת את אצבע ידה לעבר הכיתה, במעין תנועת אקדח, ואמרה להם "פיו פיו פיו" כדי להפחידם או להקניטם.

באישום זה הורשעה הנאשמת, במסגרת הכרעת הדין, בעבירה של תקיפה סתם בגין הסטירה לא.. הנאשמת זוכתה מהעבירה של איומים – בגין העובדות הנטענות בפסקה האחרונה הנ"ל – בשל ספק עובדתי בשאלת עיתוין הנטען באישום כחלק מאירוע הסטירה (ר' בפסקה 179 להכרעת הדין).

האישום שני – "האירועים עם י.", כהגדרתו בהכרעת הדין – שעיקר עובדותיו כלהלן:

• במועד שאינו ידוע במדויק, בתקופת הלימודים שבין חודש ספטמבר 2011 לבין חודש אוקטובר 2012, הטרידה הנאשמת מינית את י., בעת שיצא מהכיתה לשירותים, בכך שאמרה לו: "אתה רוצה שאחזיק לך את הביצים" או מילים שמשמעותם דומה.
• במועד שאינו ידוע במדויק, בתקופת הלימודים הנ"ל, תקפה הנאשמת את י. בכך שהכתה בידו באמצעות סרגל או עט שאחזה בידה.

בהכרעת הדין נקבע כי העובדות הנ"ל הוכחו ולפיכך הורשעה הנאשמת, באישום זה, בתקיפה סתם של י.. יחד עם זאת, נתקבלה טענת ב"כ הנאשמת כי אין בעובדות הנ"ל כדי לגבש את יסודות העבירה לפי הוראות סעיף 3(א)(6)(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, שבה כאמור הואשמה הנאשמת, ועל כן היא זוכתה מעבירה זו (ר' בפסקאות 187-184 להכרעת הדין).

3. בהכרעת הדין נפרשה יריעה רחבה של האירועים מושא כתב האישום. המעיין יעיין אפוא שם, ואין צורך לחזור על הדברים כאן. יחד עם זאת ראוי לציין, לצרכי גזר הדין, שלוש מהקביעות שבהכרעת הדין; כלהלן:

ראשית, התנהלות הנאשמת בכיתתה היתה חריגה ויוצאת דופן, כללה הפרות חוזרות ונשנות של הכללים המקובלים בבית הספר ואף גלישה לתכנים מיניים בשיחות בכיתה. התנהלותה זו של הנאשמת נשאה חן בעיני רבים מהתלמידים ואף זיכתה אותה באמון מיוחד ואהבה מצד חלקם, אך פגעה בתלמידים אחרים (ר' בפסקאות 158-156 להכרעת הדין).

שנית, הנאשמת היתה רגישה במיוחד ל"הלשנות" והזהירה את תלמידיה, שוב ושוב, כי מה שנאמר ונעשה בכיתתה נשאר בכיתתה. הנאשמת אף הגיבה בחריפות רבה כלפי מי שהעז להפר איסור זה, שהטילה על "הלשנה" או "השטנקרות", הגם שאין על תלמיד כל איסור שבדין לדבר עם אחרים אודות הקורה בשיעורים בבית הספר (שם).

שלישית, טענת הנאשמת כי יסודו של התיק אינו אלא בעלילה זדונית שרקמו נגדה א. ותלמידה נוספת – אשר לדבריה גייסו תלמידים נוספים כדי שימסרו עדויות שקר נגד הנאשמת – נדחתה. בהכרעת הדין נקבע, כי לטענה אין על מה לסמוך ולמעשה היא מופרכת ממש (ר' בפסקה 162 ואילך להכרעת הדין).

ב.         הראיות לקביעת העונש ועיקר טיעוני ב"כ הצדדים: