1. הנאשם הורשע בביצוע עבירת אינוס לפי סעיפים 345(א)(1) ו- 345(א)(4) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, ובביצוע עבירת רצח בכוונה תחילה, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, וכן בביצוע עבירת רצח להבטיח הימלטות מעונש, עבירה לפי סעיף 300(א)(4) לחוק. הרשעת הנאשם בעבירות האמורות באה לאחר שנקבע בהכרעת הדין כי בלילה שבין 22.9.09 ל- 23.9.09 אנס הנאשם ורצח את ל.ד. ז"ל, שהיתה אז כבת 15. מכלול הנסיבות של אותו לילה פורטו בהכרעת הדין ולא נחזור עליהם. עיקרן שהמנוחה בילתה באותו לילה במסיבה באשקלון שם שתתה משקאות אלכוהוליים, ובשעה שהיתה תחת השפעת אלכוהול נכנסה לרכבו של הנאשם שהגיע למקום. בסיום המסיבה הסיע הנאשם שניים מחבריה של המנוחה לבתיהם. המנוחה, בשל היותה תחת השפעת אלכוהול, נותרה רדומה במושב האחורי של רכבו. לאחר שהוריד את חבריה של המנוחה בביתם, יצא הנאשם מהעיר אשקלון ונסע עם המנוחה לגבעה 69, שם החנה את רכבו ואנס את המנוחה, אשר כתוצאה מכך התעוררה והחלה לצעוק ולהיאבק בו, תוך שאמרה לו כי היא תתלונן נגדו במשטרה. או אז, החליט הנאשם להמית את המנוחה, וחנק אותה מספר דקות, עד שחדלה להיאבק, אז הוציאה מרכבו, דרס אותה עם רכבו, ולבסוף קבר אותה. בנשימותיה האחרונות שאפה המנוחה חול ואבנים אשר חדרו לריאותיה.
טענות ב"כ הצדדים ודברי הנאשם
2. ב"כ המאשימה עתרה להטלת עונש מאסר עולם על הנאשם בגין עבירות הרצח בהן הורשע וכן עונש מאסר ארוך בגין עבירת האינוס בה הורשע אשר ירוצו במצטבר וכן הטלת פיצוי כספי מקסימלי למשפחתה של המנוחה. המאשימה שבה והזכירה את אירועי הלילה בו מצאה המנוחה את מותה ונסיבות ביצוע העבירות, והדגישה את האכזריות וקור הרוח בהן נקט הנאשם.
המאשימה הפנתה לפסיקה ממנה ביקשה ללמוד כי יש מקום להטלת עונשי מאסר מצטברים במקרה זה, בין היתר הפנתה ב"כ המאשימה לפסיקה המפורטת להלן:
א. ע"פ 5329/98 אחמד דג'אני נ' מד"י, פ"ד נז(2) 273- המערער הורשע בעבירות ניסיון לאינוס, רצח והצתת גופת המנוחה. בשל חומרתם המופלגת של המעשים והעדר הבעת חרטה מצד המערער, יחד עם שקילת גילו הצעיר של המערער והיעדר רישום פלילי לחובתו, גזר בית המשפט עונשי מאסר נפרדים- מאסר עולם ו- 10 שנות מאסר שירוצו מחציתם במצטבר ומחציתם בחופף.
ב. ע"פ 35/89 פרוספר לוגסי נ' מד"י, פ"ד מד(1) 102- המערערים הורשעו בשני מעשי רצח תוך כדי ביצוע שוד (שיסוף גרונם של המנוחים בסכין), בשל אופיו המזעזע של הפשע שבוצע, נגזרו על המערערים מאסרי עולם ו-8 שנות מאסר בגין השוד אשר ירוצו במצטבר.
ג. ע"פ 2948/03 אולג ברזובסקי ואח' נ' מד"י, תק-על 2005(2) 3265- הוטלו עונשי מאסר מצטברים בגין עבירות הרצח והשוד (5 שנים ו-7 שנים מאסר). בית המשפט ביצע הפרדה בין העבירות בשל יסודותיהם השונים- פגיעה ברכוש לעומת פגיעה בנפש- ובשל חומרת המעשים, וקבע כי יש מקום לפוסקם במצטבר.
ד. ע"פ 6535/01 דמיטרי קוזירוב נ' מד"י, פ"ד נז(3) 562- הוטלו במצטבר עונש מאסר עולם בגין עבירת הרצח ו-7 שנות מאסר בגין עבירת השוד, בשל האכזריות והברוטליות בה בוצע הרצח ובשל שיקולי גמול והרתעה.
ה. פ.ח. 994/04 מד"י נ' מאיר ז'אנו ואח'- הוטל בבית המשפט המחוזי עונש מאסר עולם בגין עבירת הרצח ועונש של 15 שנות מאסר בגין עבירות חבלה בכוונה מחמירה וקשירת קשר לפשע, לריצוי במצטבר.
המאשימה הפנתה לפסקי דין נוספים מהם ביקשה ללמוד אודות הענישה הראויה במקרה זה.
לטענת המאשימה מתקיימים במקרה זה המבחנים הנדרשים לצורך הטלת עונשי מאסר מצטברים- האחד, המבחן הצורני, לפיו העבירות בהן הורשע הנאשם בוצעו בנפרד, תחילה עבירת האינוס הסתיימה ורק לאחר מכן החל הנאשם לרצוח את המנוחה. כמו כן, מתקיים לטענת המאשימה המבחן המהותי-מוסרי, היינו שתי עבירות שיסודותיהן שונות והאינטרס החברתי המוגן על ידן שונה.
המאשימה עתרה להשתת עונש מאסר נפרד בגין עבירת האינוס, בהדגישה את אכזריותו של הנאשם עת חילל את גופה וכבודה של המנוחה, אשר היתה קטינה בעת ביצוע המעשים, ויש, לטענת המאשימה, להביע את שאט הנפש ממעשה הנאשם באמצעות גזירת עונש מאסר נפרד, ובכך למצות עימו את הדין.
כן עתרה המאשימה, כאמור, להשתת פיצוי למשפחת המנוחה בסכום המקסימלי הקבוע בחוק, בסך של 258,000 ש"ח, והפנתה לצורך כך לתסקיר נפגע. המאשימה הפנתה לפסיקה ממנה ביקשה ללמוד הן לעניין גובה הפיצוי והן כי בעת פסיקת הפיצוי אין מקום להתחשב ביכולתו של הנאשם לעמוד בתשלום הפיצוי (ע"פ 5761/05 מג'דלאוי נ' מד"י ואח', רע"פ 9727/05, 9815/05 גליקסמן נ' מד"י, ע"פ 7033/04 יחזקאל נ' מד"י, פ.ח. מד"י נ' ז'אנו ואח', ופסקי דין נוספים).
באת כוח המאשימה הגישה מכתב מחבריה של המנוחה, ובו תיארו את חוכמתה של המנוחה, היותה מתחשבת, תומכת, שמחה ו"עם לב זהב".
3. ב"כ הנאשם פתח טיעוניו לעונש בסקירת קורות חייו של הנאשם ומשפחתו. משפחת הנאשם עלתה לארץ בשנת 1998 בהיות הנאשם כבן 15 שנים, ומאז התגוררו באשקלון. הנאשם למד בבית ספר תיכון ולאחר מכן בפנימיה, ללא בעיות משמעת. לטענת ב"כ הנאשם משפחת הנאשם הינה משפחה נורמטיבית. הנאשם סיים 10 שנות לימוד והחל לעבוד במפעל עד לגיוסו לצה"ל בגיל 20. בהיותו בן 19, נולדה לנאשם ולחברתו בת והם התגוררו בבית הוריו. בעת שבתו היתה כבת שנה וחצי, אמה עזבה את הבית והנאשם מאז מגדל את בתו בגפו בסיוע הוריו. לאחר שנתיים של שירות צבאי השתחרר כדי לטפל בבתו. עוד טען ב"כ הנאשם כי אמו של הנאשם חלתה בסרטן והנאשם ליווה אותה לטיפולים. החל מחודש יולי שנת 2006 עבד הנאשם במפעל פלדה ולא נרשם לחובתו כל רישום פלילי עד למקרה זה.
ב"כ הנאשם טען כי אומנם המקרה שבפנינו טרגי וקשה אך יחד עם זאת יש לקחת בחשבון את העובדה כי הנאשם הוא זה שהוביל את השוטרים אל גופת המנוחה וסיפר את שארע, וכן עובדת היותו שיכור בעת ביצוע המעשים.
לטענת ב"כ הנאשם, מקרה זה הינו מקרה מובהק בו אין לגזור עונשים מצטברים. ב"כ הנאשם הפנה לפסיקה בנושא זה וטען כי אין עקביות בפסיקה לגבי פרשנות המבחנים:
א. ע"פ 4577/98 אבי דיין נ' מד"י, נה(2) 405- נקבע כי ביצוע עבירות השוד והרצח בוצעו במהלך מסכת אירועים רציפה אחת ולפיכך הוטלו על המערער עונשי מאסר חופפים.
ב. ע"פ 317/83 אלן גודמן נ' מד"י- המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות רצח וניסיון לרצח. משנקבע כי המעשים לא היו נפרדים אלא רצף של פעילות שוטפת שנבעה ממצב נפשי מיוחד בו היה המערער נתון, הוטלו על הנאשם עונשי מאסר חופפים למאסר עולם.