במסגרתו של הסדר טיעון שנערך בין הצדדים, תוקן כתב האישום המקורי שהוגש כנגד הנאשם, הוא הודה בכל העובדות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן והורשע בעבירות הבאות: עבירות נשק (סחר בנשק), עבירה לפי סעיף 144(ב)(2) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, עבירות נשק (נשיאת נשק), עבירה לפי סעיף 144 (ב) ריישא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, ובשתי עבירות של קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977,ונסיון למתן אמצעים לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 498 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.
ההסדר לא כלל הסכמה לענין העונש.
מעובדות האישום הראשון בכתב האישום המתוקן עולה כי הנאשם סחר בנשק, רובה
M16
קצר אשר הועבר מהגדה המערבית לרצועת עזה. הנאשם הפיק ממעשיו רווח של 300 דולר והנשק נמכר לקצין בכוח 17 הפלסטיני.
על פי עובדות האישום השני, הצטרף הנאשם בעבור תשלום בסך 100 ש"ח ללוויה של פעיל ארגון הג'יהאד האיסלמי , אשר הוכרז כארגון טרור ,כשהוא נושא נשק מסוג סמירנוף.
על פי עובדות האישום השלישי, הנאשם קשר קשר עם פעיל ארגון ועדות ההתנגדות העממית, שהינו התאחדות בלתי מותרת, לחפור מנהרה עבור הארגון, תמורת תשלום של 50 ש"ח ליום, כשיעודן של מנהרות אלה הינה הברחת נשק עבור הארגון על ידי פתיחת פתח בגבול מצרים ולאחר מכן להמשיך בחפירת המנהרה אל עבר כרם שלום שבשטח מדינת ישראל. הנאשם השתתף בחפירת המנהרה אך בשל בעיות בהספקת חשמל לא הושלמה חפירת המנהרה.
על פי עובדות האישום הרביעי, הנאשם, יחד עם פעיל חמאס אחר, קשר קשר להשלים חפירת המנהרה המשותפת לארגון ועדות ההתנגדות העממית והחמאס, אשר יעודה הברחת אמצעי לחימה ברפיח שברצועת עזה לגבול מצרים. הנאשם פעל להשלמת חפירת המנהרה במשך חודש ימים , ברם, השלמת חפירת המנהרה לא צלחה.
המאשימה עתרה להטלת עונש מאסר ממושך על הנאשם ולצידו עונש מאסר מותנה.
לטענת המאשימה, הברחות אמצעי לחימה לרצועת עזה מציידות את ארגוני הטרור בכלי נשק מסוגים שונים, באמצעותם פועלים ארגוני הטרור על מנת לבצע פיגועים נגד חיילי צה"ל ואזרחי מדינת ישראל.
עוד נטען כי בעבירות המכוונות נגד בטחון המדינה, גובר הצורך בהרתעה על שיקולים הקשורים לנסיבותיהם האישיות של נאשמים, באשר יש להרחיק את מי שנוטל חלק ב"שרשרת המוות".
חומרה יתרה למעשיו של הנאשם הינה בעובדה כי פעל עבור שני ארגוני טרור שונים ועם קושרים שונים, וכי בחפירת המנהרה נשוא האישום הרביעי אל תוך שטח ישראל חומרה יתרה בשל האפשרות להוציא בנקל מפגעים מתוכה אל שטח ישראל.
ב"כ המאשימה, עו"ד צברי, הפנה למספר פסקי דין, בחלקם הושתו עונשי מאסר ממושכים על מי שנטל חלק בחפירת מנהרות.
ב"כ הנאשם טען כי באשר לאישום הראשון , אחיו של הנאשם היווה את "חוד החנית" בעסקת הנשק בעוד הנאשם קיבל אך דמי תיווך בעבור העיסקה.
עוד טען הוא כי הנשק נמכר לאיש כוח 17 שאינו ארגון טרור וכי העבירה בוצעה בשנת 2000.
באשר לאישום השני, נטען כי השתתפותו של הנאשם בלווית חבר בארגון הג'יהאד תמורת תשלום, מעידה כי אינו חבר בארגון וכי הדבר לא נעשה ממניעים אידאולוגיים, כמו גם לא היוותה פגיעה באזרחי מדינת ישראל.
באשר לאישומים השלישי והרביעי שעניינם השתתפות בחפירת מנהרות על מנת להבריח אמצעי לחימה, טען ב"כ הנאשם כי הנאשם לא עשה כן ממניעים אידאולוגיים אלא תמורת כסף. הנאשם לא היה מיוזמי ומתכנני המנהרה אלא פועל פשוט.
הנאשם נעדר הרשעות קודמות בתחום הבטחוני, הוא הביע חרטה על מעשיו והפנים את חומרת מעשיו.
כן הודה הנאשם בעבירות שיוחסו לו , שיתף פעולה עם גורמי השב"כ והמשטרה ואף חשף בפני אנשי השב"כ את מיקומן של המנהרות.
הנאשם טען כי הוא בן 38 שנים, למד באוניברסיטת ירושלים בשנת 94 במשך שנה וחדל מלימודיו בשל העדר יכולת כלכלית לממנם, הוא עבד בישראל במשך 10 שנים, מתחילת הסגר בשנת 2000 לא עבד , סבל מבעיה בליבו, נזקק לטיפולים אך לא היו בידו אמצעים לממנם, יש לו חמישה ילדים שעליו לדאוג לקיומם ואת העבירות ביצע כדי לפרנסם.
ב"כ של הנאשם הפנה לגזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע , מקרה בו הורשע הנאשם בחפירת שלוש מנהרות והושתו עליו 39 חודשי מאסר, אף כי פסק דין זה אינו חלוט.