מאסר בפועל במסגרת ערעור המדינה על גז"ד למורשע בהסתה לגזענות והסתה לאלימות או טרור

(בעניינו של המשיב מס' 1,  אברהם בן ציון אלמקייס, בלבד)

השופט עודד גרשון [אב"ד]:

1.         לפנינו ערעור על קולת העונש שגזר בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת הבכירה רמה   לאופר-חסון) בת"פ 61330-10-10 ביום 13.2.2014.

2.         הואיל והמשיב 2 (להלן - "רזיאל") לא אותר ולא הופיע לשני הדיונים שנקבעו במסגרת       ערעור זה, הוחלט, ביום 29.5.2014, לדון בשלב זה בערעור כנגד המשיב מס' 1 (להלן -        "אברהם") בלבד.  פסק דין זה מתייחס, איפוא, לאברהם בלבד.

3.         כתב האישום המתוקן

            המשיבים הואשמו בעבירות של איסור פרסום הסתה לגזענות, עבירה לפי סעיף 144ב          לחוק העונשין, תשל"ז  - 1977 (להלן - "החוק"); הסתה לאלימות או טרור, עבירה לפי        סעיף 144ד2(א) לחוק; היזק לרכוש, עבירה לפי סעיף 452+סעיף 29 בנסיבות סעיף 144ו           לחוק, והתפרעות, עבירה לפי סעיף 152 לחוק.

בנוסף לעבירות המפורטות לעיל הואשם אברהם בסיוע לאחזקת נשק ותחמושת,     עבירה לפי סעיף 144(א) רישא + סיפא + סעיף 31 לחוק; סיוע לאיומים, עבירה לפי סעיף 192 + סעיף 31 בנסיבות סעיף 144ו לחוק וכן סיוע ליריות מנשק באיזור מגורים,             עבירה לפי סעיף 340א + סעיף 31 בנסיבות סעיף 144ו לחוק.

            המשיב 2 (רזיאל) הואשם בעבירות נוספות שאין צורך לפרטן כאן.

            ואלו העובדות המפורטות בכתב האישום:

שני המשיבים הם תושבי צפת וביניהם קשר של חברות. אברהם שירת במועד הרלוונטי לכתב האישום כשוטר מג"ב במסגרת שירות חובה בצה"ל ובתוקף תפקידו החזיק ברשיון ברובה 16-M ושתי מחסניות מלאות בתחמושת (להלן - "הנשק").

מוסטפא עלי, עלא סעיד ואיימן חמודה (להלן - "המתלוננים") הם שלושה סטודנטים הלומדים במכללת צפת. במועד הרלוונטי לכתב האישום התגוררו המתלוננים בשכנות זה לזה בדירות שכורות ברחוב ירושלים בצפת, מול סניף בנק הפועלים.

ביום 22.10.10, בשעות הערב, נפגשו המשיבים בצפת והסתובבו יחדיו ברחבי העיר, כשאברהם נושא עימו את הנשק.

במהלך הערב פגשו המשיבים בשלוש צעירות והלכו עימן עד סמוך לבניין העירייה. במקום חלף רכב שלדעת המשיבים נהג בו נהג ממוצא ערבי באופן פרוע. הצעירות שיתפו את המשיבים בחששן מפני ערבים, אשר לטענתן השתלטו על העיר.

המשיבים והצעירות הלכו לגן העיר בצפת, שם הצטרפו אליהם כשלושים צעירים נוספים. חברי הקבוצה דיברו ביניהם על כך שקיימת בעיה עם נוכחותם המתגברת של ערבים בצפת, אשר פוגעים בהתנהגותם בבטחונן האישי של בנות יהודיות.

המשיבים וקבוצת הצעירים החליטו להגיע אל המדרחוב בו היה ידוע להם כי מתגוררים בשכירות ערבים על מנת להפגין מול בתיהם. ביום 23.10.10 בשעה 00:15 או בסמוך לכך, הם הגיעו למקום.

באותה עת שהו המתלוננים בדירתו של מוסטפא עלי. המשיבים יחד עם האחרים קראו קריאות גנאי ובהן: "מוות לערבים", "מוסלמים מסריחים", "יהודי הוא נשמה, ערבי הוא בן זונה". בד בבד, יידתה הקבוצה אבנים ובקבוקים לעבר דירות המתלוננים. חלק מן האבנים חדרו לדירות מבעד לחלונות הפתוחים ומכיוון הדירות הושלכו בתגובה חפצים. באחד מחלונות דירתו של עלא סעיד פגעה אבן ונופצה זכוכית. אברהם מסר לידי רזיאל את הנשק ביודעו שהוא מתכוון לירות בו. רזיאל טען את הנשק, דרך אותו וירה ירייה אחת. כל אותה עת הסתתרו המתלוננים בדירתו של עלא, כשהם מפוחדים.

המשיבים נמלטו ביחד עם שאר הצעירים בטרם הגיעה המשטרה, אשר הוזעקה למקום האירוע.

המערערת טענה בכתב האישום כי במעשיהם הנ"ל פרסמו המשיבים דבר מתוך מטרה להסית לגזענות. כן פרסמו המשיבים קריאה לעשיית מעשה אלימות או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות, תמיכה בו או הזדהות עימו, ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות בהן פורסם, הייתה אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות. כן נטלו המשיבים חלק בהתקהלות אסורה, במהלכה ביצעו מעשים שיש בהם להטיל אימה על הציבור. המשיבים פגעו במזיד ושלא כדין בנכס מתוך מניע של גזענות. אברהם סייע לרזיאל להחזיק בנשק ובתחמושת שלא כדין ולאיים באמצעותו על אדם בפגיעה שלא כדין בגופו ובנכסיו מתוך מניע של גזענות. כן סייע אברהם לרזיאל לירות מנשק באזור מגורים מתוך מניע של גזענות. רזיאל החזיק בנשק ובתחמושת שלא כדין. רזיאל עשה בנק שימוש בדרך נמהרת או רשלנית, שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה, וכן ירה רזיאל באזור מגורים ובכך איים על אדם בפגיעה שלא כדין בגופו ובנכסיו - כל אלה מתוך מניע של גזענות.

4.         פסק דינו של בית המשפט קמא