פתח - דבר
1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון - בגדרו תוקנו העובדות שבסעיפים 6 ו- 8 לכתב האישום, בביצוען של העבירות הבאות:
חבלה חמורה - לפי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז 1977 (להלן:
"חוק העונשין" או
"החוק");
תקיפה - לפי סעיף 379 לחוק העונשין;
חובת רישוי - לפי סעיף 2 בצירוף סעיף 18(ב)(1) לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג - 2002 (להלן:
"חוק הפיקוח על כלבים");
החזקת כלב מסוכן בניגוד לחוק - לפי סעיף 11(ג) לחוק הפיקוח על כלבים ותקנה 5 לתקנות להסדרת הפיקוח על כלבים (יבוא והחזקה של כלבים מסוכנים), התשס"ה - 2004.
2. הסדר הטיעון בין הצדדים כלל גם שאלת העונש בנוסף לתיקון העובדות שבסעיפים האמורים בכתב האישום. הצדדים הסכימו, כי התביעה תטען לעונש מאסר בפועל שלא יעלה על 18 חודשים, עונש מאסר על תנאי וכן פיצוי למתלונן, בעוד ההגנה תטען לעונש ללא כל הגבלה. כן הוסכם, כי הצדדים לא יחרגו מן העובדות המוסכמות שבכתב האישום המתוקן - בהן הודה הנאשם, וכי אין בית המשפט מחויב לאמור בהסדר.
פרטי האישום המתוקן
3. ביום 20.2.07 בשעות הצהריים, הגיע הנאשם לרחוב בית ישראל שבירושלים, ברכבו. בחלקו האחורי של הרכב היה כלבו של הנאשם, מסוג "פיטבול", כבן שמונה חודשים ובמשקל של כ- 20 ק"ג (להלן:
"הכלב"), המוגדר ככלב מסוכן בחוק הסדרת הפיקוח על כלבים ובתקנות שהוצאו מכוחו. במועד הרלבנטי, היה הכלב נטול רצועה וזמם ורישיונו לא הוסדר - כל זאת בניגוד לדרישות החוק והתקנות האמורות. הנאשם סגר הכלב ברכבו והלך למזנון סמוך בלוויית אחר. בשלב זה, עבר ליד הרכב מוחמד עבד אלקאדר, העובד בחנות ברחוב (להלן:
"המתלונן"). הכלב נבח והנאשם, אשר שמע ההמולה, יצא לרחוב, החל לקלל את המתלונן קללות גסות, רץ לעברו ודחפו. יחיא, בנו של המתלונן, קטין יליד 1991 (להלן:
"יחיא"), אשר ראה התרחשות הדברים, רץ לעבר הנאשם ודחפו. אז פתח הנאשם דלת רכבו, הכלב יצא מן הרכב ורדף אחר המתלונן, אשר נמלט לחנות סמוכה, ואילו הנאשם רץ אחר הכלב. הכלב נעמד על רגליו האחוריות, הניח כפותיו על חזהו של יחיא ונשכו באוזנו. כתוצאה מכך, איבד יחיא חלק מאוזנו.
במעשיו אלה, כנטען בכתב האישום המתוקן, תקף הנאשם את המתלונן, גרם ליחיא חבלה חמורה, וכן החזיק בכלב מסוכן בניגוד להוראות החוק וללא רישיון בר תוקף.
תסקיר המבחן
4. הנאשם הנו בן 42 שנים, גרוש ואב לילדה בת 12. הוא מתגורר בבית אמו ועובד כקבלן לעבודות עפר. הקשר עם בתו הנו קבוע ותקין והקשר עם גרושתו מצומצם לצרכיה של הבת המשותפת.
לאורך שנים, התקשה הנאשם לנהוג באיפוק אל נוכח תחושות של תסכול, חוסר אונים ודחייה וכן התקשה להתמודד עם גבולות. הוא ייחס קשייו למשפחת המוצא, אשר התנהלה משך שנים באלימות - הן בין ההורים והן בין האחים. הוא ובני משפחתו חוו קשיים רבים - דבר אשר הביא להצטברויות של תסכול, תחושות של בידוד ובלבול וחיים בחוויה מתמשכת של אלימות. משבחר הנאשם להתקרב דווקא לאביו, נידון ליחס מעליב ומרחיק מצד אימו ושאר אחיו. בהגיעו לגיל 18 התגייס לצה"ל ושירת משך 3 שנים. במהלך שירותו נהרג אחיו הצעיר, אשר היה חייל אף הוא וחוויה קשה זו היוותה מוקד נוסף למתחים ולקשיים, עימם נאלצה המשפחה המורחבת להתמודד.
5. הנאשם הופנה לשירות המבחן 3 פעמים.
בפעם הראשונה, הופנה בשל עבירה של אלימות והיזק בזדון. הוא נידון לצו מבחן שהופקע לאחר שלא שיתף פעולה.
בפעם השנייה, בחלוף שש שנים מן הראשונה, הופנה הנאשם לשירות המבחן בשנית על רקע עבירות רכוש ונידון לעונש מותנה ולקנס.
בפעם השלישית, הופנה הנאשם לשירות לפני כ-8 שנים, לצורך עריכת תסקיר על פי סעיף 4 לתקנות העמדת עבריינים במבחן, וזאת בשל עבירות אלימות שיוחסו לו כלפי בת הזוג. משבחר הנאשם שלא לשתף פעולה עם השירות, לא ניתנה אז המלצה בעניינו.
6. לפי התסקיר, הנאשם נטל אחריות חלקית בלבד לביצועה של העבירה הנוכחית בהסבירו, כי פעל בפזיזות. הוא הביע חרטה באשר לתוצאות האירוע ולנזקים שנגרמו למתלונן ולבנו והבין היכן בדיוק טעה בהפעלת שיקול הדעת. הוא ביטא רצון לתפקוד תקין ובצד האימפולסיביות, הקושי בשליטה עצמית והיעדר כלים להתמודדות במצבי לחץ, גילה הנאשם התמתנות בדרכו ובאופן התנהגותו. מעצרו בפועל ושהייתו במעצר בית - במהלכם לא יכול היה לעבוד ושקע בחובות רבים - היו גורם מרתיע עבורו ומציב גבול ברור. יכולתו של הנאשם לעבוד כיום מהווה גורם משמעותי ביותר בייצוב חייו ובשיקומם, לאורך שנים. בשיחותיו עם שירות המבחן הדגיש הנאשם החשיבות שבעבודתו והביע רצון להשתלב בתוכנית טיפולית להתמודדות עם שליטה בכעסים.
אשר על כן, המליץ שירות המבחן על הטלתו של עונש מוחשי של מאסר לריצוי בעבודות שירות. שירות המבחן העריך, כי עונש מאסר בפועל עלול להביא להתדרדרות הנאשם, הן בשל האפשרות לחשיפתו לדפוסי התנהגות שוליים והן בשל העובדה, שהוא עובד בתקופה זו באופן אינטנסיבי לתשלום חובותיו הכספיים הגדולים (שנצברו בתקופות מעצרו - הן מעצר ממש והן בתקופה ששהה במעצר בית מלא). שירות המבחן המליץ עוד על העמדתו של הנאשם למבחן - במסגרתו יופנה לקבוצה טיפולית לשליטה בכעסים, המיועדת ככלל לאנשים שעברו עבירות של אלימות.
טיעוני המאשימה
7.
ב"כ המאשימה בקשה להשית על הנאשם העונש המקסימאלי המוסכם לאור הסדר הטיעון, קרי: 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי וקנס כספי. לנאשם עבר פלילי מכביד, הכולל עבירות ישנות ברובו אך ישנן גם כאלה מן השנים האחרונות. עברו הפלילי המגוון כולל, בין היתר, עבירות אלימות, רכוש ופגיעה בסדר הציבורי, באופן שמלמד אודות התנהלותו לאורך שנים. כל אימת שהובא הנאשם לדין, קיבל הזדמנויות חוזרות ונשנות להשתקם באשר לא הוטלו עליו מעולם עונשי מאסר בפועל. חרף זאת, לא העריך הנאשם ההזדמנויות שניתנו לו אלא שב וביצע עבירות והוסיף להסתבך באירועים אלימים. משכך, הגיעה העת להשית על הנאשם עונש מאסר של ממש תוך תקווה כי יהא בדבר כדי להרתיעו מביצוען של עבירות נוספות בעתיד.
8. ב"כ המאשימה הפנתה תשומת הלב לעבירה מס' 13 שבגיליון הרשעותיו הפליליות של הנאשם. היא הגישה את כתב האישום וגזר דינו של הנאשם בעטיה של עבירה זו כדי להמחיש לבית המשפט, כי גם אז עבר הנאשם עבירות של פזיזות ורשלנות, בהתאם ליסוד הנפשי הנדרש בעבירת החבלה החמורה - בה הורשע הנאשם במסגרתו של התיק הנוכחי. בכתב האישום האמור, אשר נחתם בהסדר טיעון בשנת 2004, צוין, כי הנאשם נקלע לתגרה עם חייל, אשר העיר לו בתמימות באשר לדרך בה נהג הנאשם את רכבו. כתוצאה מן התגרה בין השניים נשרט החייל בעורפו וכלבו של הנאשם דאז, כלב מסוג "אמסטף", אשר לא היה חסום במחסום פה או ברצועה, התנפל על המתלונן ונשכו בישבנו. באירוע הנדון כעת, הותקף הקטין אך בשל ויכוח קולני המלווה בדחיפות. הנאשם פתח דלת רכבו ושחרר כלבו בידעו, כי הכלב חזה ביחיא דוחף אותו. משכך, נגרם ליחיא נזק בלתי הפיך.
9. אשר על כן, ביקשה ב"כ המאשימה לדחות המלצתו של שירות המבחן באשר המדובר בהמלצה חד צדדית, המתייחסת לעניינו של הנאשם בלבד. דומה, ששירות המבחן התחשב בהשלכות הכלכליות והנפשיות הקשות, אשר עלול הנאשם לסבול בעטיו של עונש מאסר של ממש. ואולם, יש להתחשב גם באינטרסים ציבוריים של הרתעה וגמול ולהביאם לידי ביטוי ברכיבי עונשו של הנאשם - ובייחוד אמורים הדברים כאשר, כעולה מתסקיר המבחן בעניינו, נטל הנאשם אחריות חלקית בלבד לביצועה של העבירה ולא נראה, כי הביע חרטה בפני עדי האופי מטעמו, אשר הגיעו לבית המשפט למסור עדותם בעניינו.
טיעוני ההגנה
10. סנגורו של הנאשם ביקש להקל בעונשו של מרשו ושב על עיקרי תסקיר המבחן בהדגישו, כי ההליך הפלילי הנוכחי היה בבחינת הטראומה הגדולה בחייו של הנאשם לאחר זו שנגרמה לו בשל מותו של אחיו במהלך שירותו הצבאי. עולמו של הנאשם חרב עליו, שהרי תקופות מעצרו - בין במעצר של ממש והן בבית, גרמו לו לדיכאון עמוק. נוסף לכך, התדרדר מצבו הכלכלי משמעותית באשר לא הייתה לו כל הכנסה שהיא וחובותיו הלכו והצטברו. הנאשם נאלץ למכור שני טרקטורים שבבעלותו והחליט לאחרונה לפתוח מסעדה קטנה לפרנסתו, המצריכה מירב זמנו, מרצו וכיסו. הנאשם הביע חרטה על מעשיו, בניגוד לטענותיה של ב"כ המאשימה בנדון ומצטער יום יום על השתלשלות האירועים. חברו הערבי של הנאשם, עד האופי מטעמו, ניסה לעשות "עטוה" ולהשיג הסכם "סולחה" עם המתלוננים, אך אלה סירבו לדבר וביקשו פיצויים בשיעור של מאות אלפי שקלים, בעוד הנאשם, אשר אינו מתנער מאחריות, נכון היה לפצות הנער בסכומים ראויים וסבירים. עוד ציין הסנגור, כי הנאשם לא חפץ בתוצאת מעשיו ולבטח לא חפץ בפציעתו של הילד, ואף נפגע פסיכולוגית ממראהו של הכלב התוקף, באופן שהותיר חותמו בו ועוד יותירו משך תקופה ארוכה. במצב הדברים הנוכחי, נזקק הנאשם לשנים ארוכות של שיקום נפשי וכלכלי והנזקים שספג מהווים כבר חלק מן העונש שבהליך זה. שליחתו למאסר - ולו ליום אחד, לעומת זאת, תביא להריסתו המוחלטת.
11. אשר על כן ובהתחשב בעובדה, שהעבירה - בה הורשע הנאשם לפי כבת האישום המתוקן הנה בדרגת חומרה פחותה מן העבירה המקורית שבכתב האישום, יש לקבל המלצתו של שירות המבחן. הרי בכתב האישום המקורי צוין, כי הנאשם שיסה הכלב ביחיא בעוד בכתב האישום המתוקן צוין, כי הנאשם פתח דלת הרכב והכלב הוא שיצא החוצה ותקף המתלונן ובנו. מכאן, שאחריותו של הנאשם נובעת מכוח בעלותו בכלב, ותו לאו. על כל פנים, תסקיר המבחן הנו אובייקטיבי ומביא במכלול השיקולים עניינם של שני הצדדים. הרי הנאשם מעוניין להצטרף למסגרת טיפולית ולשקם חייו כך שיש לגזור עליו עונש, שלא יעלה על 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות שהרי הוא נענש כבר, הן כלכלית והן נפשית. כן ביקש הסנגור, שלא להשית על מרשו קנס בשל מצבו הכלכלי הקשה. עברו הפלילי של הנאשם, המהווה שיקול לחומרא - לדידה של ב"כ המאשימה, כולל עבירות שנעברו על רקע מצב היחסים העכור במשפחה ויש להתחשב בדבר, עת נשקל עונשו של הנאשם בגין עבירותיו הנוכחיות. עוד יש לזכור, כי הנאשם הודה וחסך בזמנו של בית המשפט, הוא מודע כיום היטב לסכנות הכרוכות בגידולם של כלבים ואין בכוונתו לגדל יותר כלבים או לגעת בהם.