פסק דין (ביחס לנתבע 2)
1.לפניי תביעת חברה העוסקת בהשכרת רכבים לתשלום הפרש דמי השכרת רכב, תשלום בגין חריגה ממספר הקילומטרים שהוסכם עליו בין הצדדים ותשלום בגין נזקים שנגרמו לרכב.
2.התובעת הינה חברה העוסקת בהשכרת רכבים.
בין התובעת לנתבעים או למי מהם (כפי שיוברר להלן) נחתם הסכם להשכרת רכב, כאשר הסכם זה הוארך מפעם לפעם או הוחלף בהסכם אחר עקב החלפת הרכב המושכר.
לימים, נקלעה חברת פטריות הנגב בע"מ לקשיים כספיים ולמחלוקות בין בעליה והסכם השכירות בוטל, כאשר הרכב האחרון שהושכר הוחזר לתובעת.
3.בתביעתה עותרת התובעת לתשלום בגין דמי שכירות אשר לא שולמו בגין ימי השכירות האחרונים, לתשלום המוסכם בגין שימוש ברכב מעבר למספר הקילומטרים המוסכמים ולתשלום בגין נזק שנגרם לרכב, כפי שהדבר עלה ביום השבתו לידי התובעת. עוד עותרת התובעת לתשלום בגין חיובים קודמים, אשר שיקים שנמסרו לה בגינם חוללו.
4.הנתבעת 1 (להלן:- "פטריות הנגב" או "החברה") לא התגוננה כנגד התביעה וניתן נגדה פסק דין.
ההליך שלפניי מתמקד לפיכך בטענות הגנתו של הנתבע 2 (להלן:- "הנתבע").
5.הנתבע טוען בראש ובראשונה להעדר יריבות בינו ובין התובעת. לטענת הנתבע, הסכם השכירות נחתם עם פטריות הנגב והוא חתם על הסכמי השכירות אך כמורשה החתימה של פטריות הנגב. התובעת ידעה, כי הרכבים נשכרו לצורך שימושה של פטריות הנגב (שיווק פטריות) וכי בפועל לא שימשו את הנתבע באופן אישי.
גם ברישומיה, כך למשל בכרטסת הנהלת החשבונות ובחלקים מסויימים בהסכמי השכירות, צויין שמה של פטריות הנגב כשוכרת.
לגופו של עניין טוען הנתבע, כי מתוך הסכמי השכירות שצורפו, לא ניתן לדעת מהו מספר הקילומטרים שעבר הרכב. הרכב הוחזר לדי התובעת ביום 8.7.10, כאשר במועד החזרתו אין חתימה של הנתבע על ההסכם, או על כל אסמכתא להחזרה. כמו כן, גם יתר מסמכי התובעת מבולבלים ומהם לא ניתן לדעת מהם הסכומים בהם יש לחייב.
לעניין הנזקים טוען הנתבע, כי לא אישר את הנזקים ולא צורפה מטעם התובעת חוות דעת לשם הוכחתם. עוד טוען הנתבע, כי החיוב בגין הנזקים אינו סביר, כך למשל מחייבת התובעת בגין שחיקת צמיגים, אך גם מחייבת בגין קילומטרז' עודף. מכל מקום בנוגע לנזקים, טוען הנתבע, כי על פי הסכם השכירות על הנתבע לשאת בתשלום ההשתתפות העצמית בשיעור של 5,000 ₪ בלבד.
הנתבע טוען עוד, כי התובעת גבתה מפטריות הנגב סכומים על פי הסכם השכירות, כאשר חלק מהתשלומים לא נפרעו בשל שיקים שחזרו. לפיכך, על התובעת לפנות אל פטריות הנגב לשם גבייתם של סכומים אלו.
לטענת הנתבע, בניגוד לדין, חייבה התובעת את כרטיס האשראי של הנתבע בסכום של 9,000 ₪, הנתבע דאג לבטל את הכרטיס על מנת שלא יחוייב בחיובים נוספים ולטענתו, יש לקזז מכל סכום אותו יחוייב את הסך של 9,000 ₪ ששולם על ידו.
6.תביעת התובעת הוגשה בתחילה על הסך של 46,627 ₪. בכתב התביעה המקורי טענה התובעת, כי הנתבעים חרגו ממספר הקילומטרים המוסכמים 31,116 קילומטר. על פי הסכם השכירות יש לחייב את הנתבעים ב- 1.20 ₪ לכל קילומטר ומכאן יש לחייבם לשלם לה את הסך של 37,339 ₪.
בנוסף, ביקשה התובעת לחייב בסכום של 9,646 ₪ בגין נזקים לרכב, בחיוב עבור 13 ימי השכרה שלא שולמה תמורתם בסכם של 2,792 ₪ ובסך של 5,850 ₪ בגין שיק שחולל.
לאחר הפחתת הסך של 9,000 ₪ אשר נגבו בכרטיס האשראי, הגיעה התובעת לסכום הנתבע.
7.לאחר הישיבה המקדמית שהתקיימה ולאחר שהובררו מספר עובדות, ביקשה התובעת לתקן את כתב התביעה.
בכתב התביעה המתוקן, לאחר שהוברר שהתשלום בגין חריגת קילומטרים עד לחודש דצמבר 2009 הוסדר, העמידה התובעת את דרישתה על חריגת קילומטרז' רק על חריגות החל מיום 15.12.09, עת הוחלף הרכב המושכר לרכב מסוג רנו קיפרט. הסכום הנתבע בגין חריגות עמד על הסך של 21,782 ₪, בגין חריגה של 18,152 ₪ ק"מ. עוד שינתה התובעת בכתב התביעה המתוקן את סכום הפיצוי בגין נזקים לסכום ההשתתפות העצמית בסכום של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ ובסך הכל 5,850 ₪ וכן העמידה את שיעור דמי השכירות בגין 13 הימים האחרונים של תקופת השכירות על הסך של 3,267 ש"ח. סך הכל נתבע הנתבע לשלם על פי כתב התביעה המתוקן את הסך של 29,995 ₪.
8.לקראת ישיבת ההוכחות שנקבעה הקדימו הצדדים והגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, כאשר מטעם התובעת הגיש תצהיר מר רונן אלמקייס, מנהל סניף אשדוד אצל התובעת, שהוא זה שהיה בקשר עם הנתבע בשעת השכרת הרכב. הנתבע מסר תצהיר מטעמו. העדים העידו וב"כ הצדדים סכמו בעל פה בתום הדיון.