מאיר פינס ובניו בע"מ נ' צח שלמה שווק מוצרי עץ בע"מ ואח'

החלטה

רקע

1.בפני בקשת רשות להתגונן בפני תביעה כספית בסך 60,123 ₪, שהוגשה לפי סדר דין מקוצר, ושמקורה בניכוי שביצעה הנתבעת מכספים שהיתה חייבת לתובעת, בעת ביצוע התשלום עבור החוב. הנתבע הוא מנהל הנתבעת, וחתום על כתב ערבות לחובותיה כלפי התובעת. הנתבעים אף טוענים לחוסר סמכות מקומית.

2.התובעת היא ספקית עץ ומוצריו למשווקים, והנתבעת היא משווקת כזו. אין חולק באשר לסכום הרכישה שבעדו היה על הנתבעת לשלם לתובעת סכום מסוים, ממנו ניכתה סך של 56,445 ₪ (אשר, לאחר שערוך, הוא סכום התביעה). הסחורה בגינה בוצע התשלום נרכשה בחודשים 9-11 בשנת 2010, ואילו האסמכתא לניכוי היתה רישום ע"ג ספח השיק, לפיו מדובר ב"עמלת כמות 3% מ-1/5/10 עד 31/11/10". לביסוס סמכותו המקומית של בית משפט זה מסתמכת התובעת על תניית שיפוט ייחודית הכלולה בכתב הערבות.

סמכות

3.הנתבעת, הכופרת בתוקף כתב הערבות, כופרת גם בסמכות המקומית הנובעת ממנה (מקום מגורי הנתבעים באזור שיפוט בתי המשפט של מחוז תל אביב). עם זאת, כבר עתה יש לקבוע, כי מאחר שאין מחלוקת באשר לנכונות כתב הערבות (גם אם הנתבעת סבורה שבינתיים פקע), ומאחר שסמכות מקומית נלמדת מהאמור בכתב התביעה, המסתמך על כתב הערבות, כי אז אין יסוד לקביעה, כי בית משפט זה אינו מוסמך לדון בתובענה.

טענות ההגנה

4.לגוף הגנתה, טוענת הנתבעת טענות קיזוז רבות, שבהצטברן מלמדות על חוב נטען של התובעת כלפיה, בסכום ניכר. בקצרה, להלן פירוט העובדות המקנות את טענות הקיזוז השונות, והן מחולקות לפי שלבים שונים במערכת היחסים החוזית בין התובעת לנתבעת, לפי המתואר בבקשה ובתצהיר. ציון השנים הרלבנטיות הוא למיטב הבנת הדברים, שכן לא תמיד ננקבו מועדים ברורים בבקשה ובתצהיר.

שלב א' (1989-2005): הנתבעת רוכשת סחורה מהתובעת ומוכרת אותה הלאה. הנתבעת משלמת את חובותיה כסדרם. כתב הערבות עומד בתוקפו.

שלב ב' (2005-2007): לאחר שהנתבעת הבינה, כי התובעת מתחרה בה, באמצעות שיווק לקבלנים דרך מתחרה של התובעת בשם מני, שהיה חייב לתובעת כספים והסדיר אותם בדרך זו של מכירת תוצרתה, הפסיקה הנתבעת לרכוש סחורה מהתובעת. לפיכך, על פי הצעת התובעת, הוקמה שותפות משולשת של התובעת, הנתבעת ומני, ששיווקה עץ לפרגולות. התקבולים היו מגיעים לתובעת (ככל הנראה), והיא היתה משלמת לנתבעת את חלקה, לאחר התחשבנות מורכבת המבוססת על חישוב שיעורי זכותו של כל שותף ברווחים (החלוקה לא היתה שווה). בשלב מסוים, כדי לפשט את ההתחשבנות, הוחלט על אחוזים מתוך המחזור, בניכוי חלק יחסי של ההוצאות; ובשלב מאוחר יותר, כדי לפשט עוד יותר את ההתחשבנות, הוחלט על אחוזים נמוכים יותר מתוך המחזור, בלא ניכוי כלשהו.

במהלך שלב זה, לא תמיד הצליחה התובעת לעמוד בקצב אספקת העץ שנדרשה לצורכי השותפות, שהצליחה מעל ומעבר למשוער, ועל כן רכשה הנתבעת מעת לעת סחורה גם מספקים אחרים. התובעת, שככל הנראה התרעמה על כך, ניכתה בשנת 2006, על דעת עצמה ובאופן חד צדדי, סך של 144,000 ₪, שהיו שקולים ל-5% מהסכום שהגיע לנתבעת באותה שנה כחלקה בשותפות. הנתבעת מעולם לא השלימה עם ניכוי זה, והיא טוענת לזכותה לקזזו. לשיטתה, לא התעקשה בשעתו נוכח התקף לב שעבר הנתבע בשנת 2006.

שלב ג' (2008-אפריל 2010): מסיבות שונות, התפצלה השותפות המשולשת לשתי שותפויות: התובעת עם מני, והתובעת עם הנתבעת. במקרה של לקוח שלא שילם, ניכתה התובעת מהתשלום המגיע לנתבעת את חלקה בסכום שלא שולם על ידי אותו לקוח; אלא, שבמקרים בהם הצליחה לגבות את החוב במועד מאוחר יותר, לא שילמה התובעת לנתבעת את חלקה היחסי בסכום שנגבה כאמור. בשלב מסוים, נקעה נפשו של הנתבע מהסדר זה, והחל מחודש מרץ 2009 שולם לנתבעת סכום חודשי קבוע, במקום התחשבנות, והיא חדלה להיות אחראית על תשלומי לקוחות שלא שולמו. יצוין, כי לקראת סוף 2009 התפרקה השותפות בין מני לבין התובעת.

שלב ד' (מאי 2010 ואילך): לאחר פירוק השותפות בין התובעת לנתבעת באופן סופי, חזרה הנתבעת לתפקודה המקורי כמשווקת עץ, ועל מנת לסייע לה להתחרות בהצלחה במני, שנהנה ממקדמה בת כמה חודשים בחדירה לשוק, הוסכם בין התובעת לנתבעת על הנחה של 3% מסך מחזור הרכישות של הנתבעת מהתובעת. מחזור הרכישות עד נובמבר 2010 הסתכם ב-1,622,000 ₪, ולפיכך היה על התובעת להפחית מחוב הנתבעת את העמלה, אותה ניכתה הנתבעת מהתשלום, כמתואר בכתב התביעה ובפתח החלטה זו.

במהלך אותה תקופה, סייעה הנתבעת לתובעת "להיפטר" ממלאי גדול של דיקטים שלא ניתנים היו לשיווק בישראל מחמת אי עמידה בדרישות מכון התקנים, וזאת בתמורה מוסכמת של אחוזים מתוך המכירה ושל תוספת תשלום לפי שעות עבור טיפול באריזה מחדש של הסחורה. סך הכל מסתכם התשלום עבור ארוע זה ב-50,300 ₪.

5.לסיכום טענות ההגנה, טוענת הנתבעת כי היא זכאית לסכומים הבאים: 144,000 ₪ שנוכו מחלקה בשותפות שלא כדין ב"שלב ב'"; 56,445 ₪ אותם ניכתה היא עצמה כדין מהתשלום ששילמה לתובעת עבור "שלב ד'" (הוא הסכום נשוא התביעה); 50,300 ₪ עבור הטיפול בדיקטים הפגומים; ועוד סכום שטרם גובש, שהוא חלקה בכספים שגבתה התובעת מלקוחות שלא שילמו במועד, ואשר בשעתו נאלצה הנתבעת לשאת בחלקה בתשלומים אלה, כמתואר ב"שלב ג'".

6.באשר לכתב הערבות, הרי שמאחר שהחל מ"שלב ב'" כבר לא היה תסריט רלבנטי, לפיו תהיה הנתבעת חייבת לתובעת כסף (שכן התובעת היא ששילמה לה כסף בהתחשבנות ביניהן), הוסכם אז בין הנתבעת לתובעת כי כתב הערבות בטל. לימים, כאשר ב"שלב ד'" התחדש מעמדה של הנתבעת כלקוחה של התובעת, לא חודש כתב הערבות. משכך, יש בכל מקרה לדחות את התביעה נגד הנתבע.

הדיון וטענות התובעת

7.בדיון שהתקיים בפני, נחקר הנתבע על תצהירו. בין היתר אישר את חתימתו על מסמך (מש/1) הנושא כותרת "הסכם", ואשר התאריך 18.5.09 משורבט ליד חתימת הנתבע עליו. בהסכם זה מאשרים התובעת והנתבעת, כי אין להם טענות הדדיות בענייני כספים עד יום 31.3.09, למעט חובות מסופקים. הנתבע טען, כי הסכם זה אינו מבטל את טענתו לחוב בסך 144,000 ₪ שנוכו שלא כדין. לדבריו דרש לקבל את כתב הערבות, אך נדחה בקש. עוד העיד, כי הקיזוז של 3% מהתשלום המתואר בכתב התביעה נעשה על דעתו של עודד פינס מהתובעת. הוא הסביר, כי לא הגיש תביעה עבור הסכומים שהתובעת חייבת לשיטתו לנתבעת, נוכח מחלת סרטן בה לקה מנהל התובעת.

8.הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. הנתבעים חזרו על טענותיהם, ואילו התובעת הודיעה, כי היא מסכימה למתן רשות להתגונן בטענה שקיזוז הסכום מתוך התשלום, כמתואר בכתב התביעה, היה בהסכמה.

באשר ליתר הטענות, סבורה התובעת שאין לתת על פיהן רשות להתגונן, וזאת מטעמים הבאים: כתב הערבות אינו מוגבל בזמן, לפי לשונו, ואותו היגיון שהכתיב את כתב הערבות עד 2005 תקף גם מאז 2010; יתר טענות הקיזוז הן טענות מסוג "הודאה והדחה" שאמורות היו להקנות זכות לתביעה, שעה שעל פי ההלכה הפסוקה אין לתת רשות להתגונן רק כדי לאפשר הגשת תביעה שכנגד; הטענות לקיזוז סכומים עד מאי 2009 הופרכו לאור חתימת הנתבע על ההסכם, מש/1; יתר הטענות אינן בגדר טענות קיזוז, אלא מהוות עילות תביעה עצמאיות, שיש בעניינן להגיש תביעה ולשלם אגרה כדין.