מאיסאא נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

מדובר בתביעה כספית שהוגשה נגד ארבעה נתבעים כאשר עילת התביעה נגד כל אחד מהנתבעים היא שונה אך מבוססת על הטענה לפיה התגלה ליקוי בניה חמור בקיר תומך הקיים ליד הדירה ואשר היה חלק בתי נפרד מעסקת מכר הדירה ויש לפצותה בגין הנזקים לקיר בהתאם לחוות דעת השמאי מטעמה.

התובעת רכשה דירה בשנת 2005 מאת נתבעים 4 ו- 5 וחתמה איתם על חוזה מכר. הצדדים הסכימו בסעיף 11.5 לחוזה כי כל סכסוך ו/או מחלוקת שיתגלו בין הצדדים בקשר לחוזה המכר יימסרו להכרעתו של הבורר עו"ד נביל עספור מנצרת.

המבקשים הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל קיומו של הסכם הבוררות בינם לבין התובעת לחילופין ביקשו העברת הדיון לביהמ"ש השלום בנצרת המוסמך לדון בתובענה בשל מקום הדירה, מקום מגוריהם ומקום ביצוע החוזה.

דיון והכרעה:

הבקשה להעברת מקום השיפוט לביהמ"ש בנצרת נדחית, מדובר בסעד כספי ולא בתובענה במקרקעין ועל כן ומאחר שלנתבעים 1 – 3 סניפים במחוז חיפה, הרי נתונה לביהמ"ש זה סמכות מקומית לדון בתביעה ואיני נדרש להרחיב בעניין זה.

לעניין הבוררות:

אין חולק כי נתבעים 1-3 אינם צד להסכם המכר וכפועל יוצא אינם מחויבים לפנות להליך בוררות.

המבקשים אינם דורשים אכיפת הסכם הבוררות והעברת עניינם לבורר עו"ד נביל עספור אלא כל שדורשים הינו דחיית התובענה ולחילופין העברתה לביהמ"ש בנצרת.

לשם יעילות הדיון ומניעת בקשות מיותרות בעקבות הערתי לעיל, אתייחס לבקשת המבקשים כאל בקשה להעברת עניינם להליך בוררות.

קיומה של תניית בוררות בהסכם בין הצדדים אין בה כדי לשלול את סמכותו של בית משפט כלשהו מלדון בתביעה; מטרתו היא להכפיף את בית המשפט להוראות חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן – חוק הבוררות), ולהעניק לבית המשפט את הסמכות ושיקול הדעת לדון בעיכוב ההליכים בפניו בשל תניית הבוררות. בעניין זה נאמר ברע"א 4716/04, hotels.com נ' זוז תיירות בע"מ, לא פורסם, סעיף 4 לפסה"ד:

"הכלל הוא, שבהסכמה למסור סוגיה כלשהי לבוררות אין כדי לשלול את סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בעניין (ע"א 6796/97, ברג יעקב ובניו (רהיטים) בע"מ נ' Berg East Importers Ltd., פד"י נד(1)697, 706; ר"ע 201/85, ניצני עוז מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' בלחסן, פ"ד לט(3)136, 139). עם זאת, כאשר מוגשת לבית המשפט תובענה בעניין אשר נכרת לגביו הסכם בוררות, מוסמך בית המשפט לעכב את ההליכים בתובענה. כך נמנעת הפרתו של הסכם הבוררות".

גישת בית המשפט לעניין הסכמי בוררות הינה גישה ברורה אשר מצדדת ומעודדת קיום ואכיפת הסכמים, בתי המשפט לא יתעלמו מהסכמות הצדדים אלא במקרים שהדבר מתבקש ואף נחוץ, לשם יעילות ולשם מניעת תוצאות סותרות בין קביעת בית המשפט לבין קביעת הבורר.

לאחר עיון בטענות הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי בכתבי הטענות שלהם הגעתי למסקנה כי אין מקום להורות על פיצול הדיון והעברת חלק מעילות התביעה להכרעה במסגרת הליך בוררות:

ראשית, במידה והדיון יפוצל והנתבעים 3 ו-4 יופנו לבוררות יחד עם התובע, הדבר יגרום לניהול כפול של דיונים כאשר בפני שני המותבים, הבורר ובית המשפט, תעמוד אותה שאלה במחלוקת להכרעה: האם קיימים , אם בכלל , ליקויי בניה בקיר נשוא התביעה ואם כן מהי אחריותם של הנתבעים לליקוי זה ובאיזה עילה, אם בכלל. הדבר עלול להוביל למצב שבו יעמדו נגד הנתבעים 3 ו- 4 שתי פסיקות סותרות תוצאה שאינה ראויה כלל.

שנית, נוכחתי לדעת כי צירופם של נתבעים 1 – 3 לפחות ע"פ הטענות המוצגות בכתב התביעה לא נעשה כדרך להתחמק מהליכי הבוררות אלא יש לו בסיס משפטי ואכן אם יוכיח התובע טענותיו שבכתב התביעה הדבר יכול ויקים עילה נגדם.

שלישית, גם למומחה יש סמכות למנות מומחה מטעמו, אך על מנת למנוע כפל מינויים והשתת הוצאות על הצדדים ומניעת חוות דעת סותרות, ראוי שכל ההליך ירוכז בפני מותב אחד.

לאור הנ"ל, אין מקום להיעתר לבקשת התובע ודין בקשתו להידחות.

אציין כי, לא נעלמה מעיניי העובדה כי בקביעתי זו בעצם נמנע מהנתבעים 3 ו- 4 יתרון דיוני שהינו אי כפיפותם לסדרי הדין בהליך הבוררות, אך לאור נימוקי ההחלטה לעיל מצאתי כי יש לבכר את המצב לפיו כל מסכת הטענות של התובע תידון במקום אחד ולמנוע מצב בו יעלו הצדדים אותן טענות בפני מותבים שונים.

לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות.