מאיו ואח' נ' דדוש ואח'

פסק דין

1.לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים.

2.התאונה ארעה ביום 22.5.09 ברחוב קהילת לבוב בתל אביב.

3.בזמן התאונה נהגה התובעת ברכב 4X4 שבבעלות התובעת 2 ואילו הנתבע 1 נהג במשאית שבבעלות הנתבעת 1.

4.אין חולק כי היה מגע בין הרכבים וכי נגרמו נזקים.

5.כל אחד מן הנהגים מטיל את האחריות לקרות התאונה על האחר.

6.לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים הנוספים שהוגשו, אני דוחה את התביעה.

7.לטענת התובעת, הנתבע נסע בניגוד לכיוון התנועה ובניגוד למותר.

הנתבע אישר כי בא מן הכיוון הנגדי אך הסביר מדוע.

אני מקבל את עדותו של הנתבע בעניין זה.

ככל הנראה ובאותו פרק זמן ובשל השיפוצים בכביש התאפשרה התנועה לשני הכיוונים או רק מכיוון הנסיעה של הנתבע.

8.המחלוקת העיקרית הינה באשר לרגע הפגיעה.

עסקינן בגרסאות סותרות. הכלל הינו כי "המוציא מחברו עליו הראיה". קרי, נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע (הוא המוציא מחברו).

ודוק:"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו" [רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981].

ראה גם: ע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221 – 239:

"...תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מאויינות..... בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים".

לאחר שמיעת העדויות, איני יכול לקבוע האם התובעת עלתה תחילה באופן חלקי על המדרכה והנתבע לא העריך נכונה את המרווח ופגע ברכבה או שמא הנתבע עמד, כטענתו, והנתבעת בעת שביקשה לעלות על המדרכה פגעה במשאית.

זאת ועוד, בכתב התביעה לא צוין כי התביעה הינה תביעת הפסדים ולא כיצד חושבו ההפסדים.

לא היה ברור כי התובעים קיבלו תשלום ממבטחתם וכמה.

יתר על כן ועל אף שניתנה לתובעים אפשרות להציג את האישור בדבר התשלום ששולם ע"י המבטחת ולמרות שהוצגו שתי פוליסות ביטוח, לא הוגש האישור.