לשכת עורכי הדין - מחוז תל אביב נ' בצלאל

החלטה

א.המשיב לא התייצב לדיון ואף לא הגיש עיקרי טיעון מטעמו.

ב.בא-כוח המערער, עו"ד ויצמן, הציג לבית המשפט אישור מסירה החתום על-ידי המוסר והמקבל, לפיו נמסרו למשיב הערעור, עיקרי הטיעון ופרוטוקול הדיון, אך על-אף זאת המשיב לא התייצב לדיון. משכך, ביקש עו"ד ויצמן בהתאם לסעיף 10(א) לתקנות בתי המשפט (סדרי דין בערעור לבית המשפט העליון לפי חוק לשכת עורכי הדין), תשמ"ט-1988 – בשינויים המחויבים – לקיים הדיון שלא בנוכחות המשיב.

ג.בנסיבות אלו, אני נעתר לבקשה ומקיים הדיון בערעור שלא בנוכחות המשיב.

ניתנה והודעה היום י"ח שבט תשע"א, 23/01/2011 במעמד הנוכחים.

צבי סגל, סגן נשיא

פסק דין

א.המשיב, עו"ד בצלאל אמיר יחזקאל, לא הגיש עיקרי טיעון מטעמו ולא התייצב לדיון, על-אף שהוזמן כדין.

ב.לבקשת בא-כוח המערער החלטתי לדון בערעור שלא בנוכחותו, זאת בהתאם לסעיף 10(א) לתקנות בתי המשפט (סדרי הדין בערעור לפי חוק לשכת עורכי הדין) תשמ"ט-1988.

ג.לאחר עיון בהודעת הערעור, עיקרי הטיעון, ולאחר שמיעת טענות בא-כוח המערער בעל-פה ועיון בחומר הראיות שהוצג לעיוני, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל, על שני חלקיו.

ד.בית הדין המשמעתי המחוזי הרשיע המשיב בכך שייצג שני צדדים בעניין מסוים, ולאחר שפרץ ביניהם סכסוך, הוא קיבל על עצמו לייצג צד אחד כנגד האחר, שהיה בעבר לקוחו באותו עניין. בין הצדדים התקיימה התדיינות בבית-משפט השלום ברמה, בפני כב' השופטת קפלינסקי. המשיב, לא זו בלבד שייצג את אחד הצדדים כנגד לקוחו לשעבר, אלא אף העיד מטעם מרשו והמשיך באותה עת גם לייצגו באותו הליך. בגדר הדיון שהתקיים העלה המשיב טענה עובדתית בפני בית המשפט, שאליבא דטענת בא-כוח המערער, ושבית המשפט המשמעתי המחוזי קיבל אותה, היא איננה אמת ועומדת בסתירה לתצהיר לקוחו שניתן במקום אחר. המשיב טען בפני בית המשפט, שהודיע על ביטול ההסכם בין הצדדים בעל-פה, שעה שמרשו הצהיר כי יסכים לקבל את ההסכם.

בית הדין המשמעתי המחוזי גזר את דינו של המשיב לשלוש שנות השעיה, תוכן שנתיים בפועל ושנה אחת על-תנאי.

ה.בית הדין הארצי אישר שתיים מבין ההרשעות האמורות, אך החליט לזכות את המשיב, מחמת הספק, מהעלאת טענת אי-אמת ביודעין. הספק שהעלה בית הדין הארצי הסתמך על-כך שהמשיב טען בחקירתו הנגדית בבית המשפט (שם הוא העיד), שלא הודיע בפגישה שההסכם בוטל; שהשופטת קפלינסקי לא ייחסה למשיב את הטעיית בית המשפט; ושהמשיב לא נחקר על-כך בחקירה נגדית ולא נשאל אודות הסתירה האמורה. נוכח זאת, סבר בית הדין הארצי, כי דברי אי האמת המיוחסים למשיב נובעים, ולוּ מחמת הספק, אך בשל טעות הקלדנית.

כתוצאה מהזיכוי החלקי, התקבל גם הערעור על גזר הדין וחלף שלוש שנות ההשעיה בפועל, מהן שנתיים בפועל ושנה אחת על-תנאי, נגזרו על המשיב 18 חודשי השעיה, מתוכם 6 בפועל והיתרה על-תנאי.

ו.סבורני, כי שגגה נפלה אצל בית הדין הארצי עת זיכה המשיב, שכן בחקירתו הנגדית של המשיב הוא נחקר מפורשות אודות אמירתו, והעיד גם שם על-כך שההסכם בוטל. להלן יצוטט פרוטוקול הדיון הרלבנטי מיום 1.12.02 (עמ' 6), המחזק מסקנה זו: "אתה שואל, האם היתה הודעה בכתב על ביטול ההסכם – לא. היתה הודעה בעל פה בזמן הפגישה שמתוארת בסעיף 17 לתצהירי. אני אומר למשה שאני לא רוצה לקיים את החוזה, זו הודעת ביטול לא נאמר בצורה מפורשת שהחוזה מבוטל, אבל הדברים נאמרו...".

ז.אכן, כב' השופטת קפלינסקי לא ציינה במפורש את הביטוי "הטעיית בית המשפט", אך היא התייחסה במפורש לאותן טענות שהובילו להרשעת המשיב בבית הדין המחוזי, כלהלן:

1.בעמ' 39 (מוצג ק/7) לפסק הדין ציינה את טענת המשיב במפורש בדבר ביטול ההסכם.

2.בעמ' 46 לפסק הדין ציינה את הטענה, כי הלקוח של המשיב לא נתן הודעת ביטול הסכם ודחתה אותה בזו הלשון: "התובע העיד. לא זו בלבד שהנתבעים לא הודיעו לו על ביטול ההסכם, אלא שבכל פניותיו אל הנתבע ואל עו"ד בצלאל טרחו שניהם להרגיע אותו שההסכם מכובד ושאין לו מה לדאוג. אני מעדיפה את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע ועו"ד בצלאל גם לעניין זה. נתגלו סתירות מרובות בגרסת הנתבע והעד מטעמו בקשר לשאלה האם הודע לתובע על ביטול ההסכם".

ח.הנה-כי-כן, שאלת ביטול ההסכם עמדה להכרעה באותו משפט. בית-משפט השלום התייחס בעניין זה לגרסת המשיב וקבע מפורשות שהיא איננה מקובלת עליו. משכך, ספקותיו של בית הדין הארצי בנדון לא היו במקומם. עוד יצוין, כי מאחר שהשאלה בדבר ביטול ההסכם היתה מהותית לאותו דיון, יש אפוא משמעות חשובה גם לעובדה שהמשיב לא טרח לבקש את תיקון הפרוטוקול ואף חזר על דבריו אלה לפחות פעמיים. משכך, שעה שהמשיב כלל לא טרח לבקש את תיקון הפרוטוקול גם לא היה מקום לקביעה בדבר ספק הקם, לכאורה, בשאלת נכונות הפרוטוקול.

ט.צודק בא-כוח המערער גם בטענה, שעצם קבלת הערעור על הזיכוי החלקי מהווה למעשה התערבות בקביעה עובדתית של בית הדין המשמעתי המחוזי, ובידוע הוא, כי אין זה מנוהגה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה המבררת, למעט במקרים חריגים שהמקרה דנן איננו נמנה עליהם.

י.נגזר מן האמור לעיל, כי דין ערעור המערער על הזיכוי החלקי להתקבל, ומשכך - דין הערעור על העונש להתקבל אף הוא. העונש שגזר בית הדין המשמעתי המחוזי ישוב, אפוא, ויעמוד על-כנו, היינו: שלוש שנות השעיה, מתוכן שנתיים בפועל ושנה אחת על-תנאי.