לרשות יש סמכות להגביל את חופש הבחירה ללימודים בבי"ס מסוים

עתירה זו מגוללת את שאלת היחס בין חופש הבחירה הפרטי ללימודים בבית ספר מסוים לבין סמכותה של הרשות להגביל את חופש הבחירה.

 הנסיבות

העותרים הם קבוצת הורים (להלן: " ההורים") ל-23 תלמידים  (להלן: " התלמידים") תושבי היישובים סתריה, נען, גני הדר ומשמר דוד שבתחום המועצה האזורית גזר (להלן: " המועצה"). התלמידים החלו את חוק לימודי החובה בבית ספר בקיבוץ נצר סירני שהוא בית ספר המקיף שמונה שנות לימוד (א'-ח'). הקיבוץ ובית הספר שבו מצויים בתחום המועצה. על פי השגרה המקובלת שנים רבות עוברים מסיימי בית הספר בנצר סירני ללמוד בבית הספר התיכון האזורי "ברנר" בקיבוץ גבעת ברנר המקיף את שנות הלימוד ט' - יב'.  קיבוץ גבעת ברנר ובית הספר שבו הם חלק ממועצה אזורית אחרת; המועצה האזורית ברנר.

התלמידים למדו בנצר סירני מכיתה א' ועד כיתה ו'. משסיימו את כיתה ו' הוחלט לסגור את בית הספר (שהיה ממוקם במבנים ישנים ולא התאים לצרכים). לפי החלטת המועצה ובהסכמת ההורים עברו התלמידים ללמוד בבית ספר, חדש, "גוונים", שבתחום המועצה שגם בו מתקיימים לימודים במשך שמונה שנים. מכאן שהמעבר היה למשך שתי שנות לימוד (כיתות ז'-ח').

בשנת הלימודים האחרונה (תשס"ז) סיימו התלמידים את כיתה ח' בבית הספר "גוונים". תקוותם  ותקוות הוריהם הייתה שהם ימשיכו לכיתה ט' בבית ספר ברנר, כמקובל מימים ימימה. אולם נודע להם שהחלטת המועצה היא שהתלמידים יעברו ללמוד בבית ספר "הרצוג" שהוא בית ספר תיכון אזורי הממוקם בתחום המועצה (בבית חשמונאי). הם אמורים להשלים את לימודיהם בבית ספר זה בחטיבת הביניים ולאחר מכן להמשיך עד גמר לימודי התיכון.

ההורים פנו לכל גורם אפשרי כדי לנסות לבטל את ההחלטה ולאפשר את לימודי התלמידים בבית ספר ברנר. פניותיהם היו למנהל מחלקת החינוך במועצה, לראש המועצה, למנהלת מחוז מרכז במשרד החינוך, למנהל המנהל לחינוך התיישבותי במשרד החינוך ולשרת החינוך. הגורמים השונים "גלגלו" את ההורים מגורם אחד למשנהו. בסופו של דבר הודיע מנהל מחלקת החינוך להורים כי כיון שבתחומי המועצה מצוי בית ספר תיכון מקיף (הרצוג) הערוך לתת מענה לצרכים שונים של תלמידים, במגוון מגמות לימוד, וכיון שבית הספר נערך לאפשר מעבר מחטיבת הביניים לכיתות התיכון בקבוצות תלמידים אחודות (כיתות לא יפוזרו) אין כל סיבה שהמועצה תתיר לימודי חוץ בבית ספר ברנר או בכל בית ספר אחר (22.4.07). מנהל המנהל לחינוך התיישבותי הודיע להורים שבהתאם להחלטות המועצה כל ילדי המועצה הלומדים ב"גוונים" עוברים ללמוד בבית הספר העל יסודי "הרצוג" על פי אזור הרישום (29.5.07). בהמשך, לנוכח פניות נוספות לשרת החינוך, נמסר  מלשכת מנהל המנהל לחינוך התיישבותי (שהעניין הופנה אליו בידי שרת החינוך) להורים שהמנהל לא יפעל בניגוד לדעת המועצה האזורית בנושא "מיפוי תלמידים" (12.7.07). לאחר מכן עשו ההורים עוד מאמץ להיפגש עם ראש המועצה אך הוא לא הסכים לקבל אותם. המענה של מנהל מחלקת החינוך משקף, אם כן את "החלטת המועצה" שהיא מושא העתירה. המענה של מנהל המנהל לחינוך התיישבותי עשוי להוות החלטה בהשגה על החלטת המועצה. 

טענות ומענות

טענות העותרים

העותרים (היינו; ההורים והתלמידים שגם להם -כפי שאמרה אחת ההורים - אוטונומיה של רצון פרטי) רוצים מאד בהמשך לימודי התלמידים בבית ספר ברנר. רצון זה הוא שילוב בין איכותו של בית הספר, מסורתו רבת השנים, מגוון מגמות הלימוד שהוא מציע, מסורת הדורות שמכוחה למדו ולומדים אחיהם ואחיותיהם של התלמידים בבית ספר ברנר ובמיוחד השתלבות חברתית של התלמידים ב"שכבת הלימוד" שלהם בבית ספר זה. שכן  כמי שהחלו את מסלול לימודי החובה בבית ספר בקיבוץ נצר סירני שבוגריו "מיועדים" ללימודים בבית ספר ברנר, הם משתייכים ל"שכבה" שתעשה את דרכה לברנר. שם, אם כן, ילמדו חבריהם ל"שכבה", חבריהם לתנועת הנוער, שם לומדים מדריכיהם בתנועה, שם מצפים להם גם המורים; הקיצור "פה [בבית ספר] חמדת אבות תתגשמנה כל התקוות" ^[1]. 

שאיפתם העזה של העותרים, שהיא בעיקרה רגשית (אמוציונאלית) עוטה, בעתירה זו, כסות משפטית שביטויה בהצבעה על שלושת פגמי החלטת המועצה: אי חוקיות, חוסר סבירות והפלייה.

אי חוקיות כיצד?

סוגיית העברת תלמידים מ"מוסד חינוך רשמי" (בית ספר מוכר המוחזק בידי המדינה או רשות מקומית) אחד למשנהו מוסדרת בתקנות חינוך ממלכתי (העברה) תשי"ט - 1959 (להלן: " תקנות ההעברה") ובחוזרי מנכ"ל משרד החינוך (שהם בחזקת נוהל פנימי מחייב).

תקנה 2 של תקנות ההעברה מתירה, בין היתר, להורים להגיש בכל עת בקשה להעברת תלמיד ממוסד רשמי אחד למשנהו ^[2] " מטעמים חינוכיים, ואלה הם: אי התאמת התלמיד לחברת הילדים; קשיים של הורים או תלמידים עם מנהל המוסד או מוריו ובעיות הסתגלות". העותרים  טוענים שהביטוי "טעמים חינוכיים" צריך להתפרש פירוש מרחיב (ראו: בג"ץ 7374/01 פלונים נ' מנכ"לית משרד החינוך פ"ד נז(6) 529) וכיון שתקנה 7(ב) לתקנות מורה: " בשעת הדיון בבקשת העברה ... בהחלטת הרשות יינתן משקל גם לנימוקים של טובת הילד" מן הראוי היה שאמנם יינתן, בהחלטת המועצה, משקל לנימוק של טובת התלמידים. החלטת המועצה אינה משקפת התחשבות כזאת כל עיקר (ראו בפסקה הבאה) ומכאן חוסר חוקיותה.

טענת אי החוקיות נשענת גם על הוראות חוזרי מנכ"ל  שונים המתייחסים להוראות קבע סא/7(א) שעניינה הוראות רישום והעברת תלמידים.  בהוראות הרישום לבתי הספר העל יסודיים לשנת תשס"ה נאמר שנערים ונערות שסיימו בית ספר יסודי בן שמונה כיתות יירשמו ללימודי ההמשך בכל מוסד מוכר בתחום הרשות המקומית ובתיאום עמה. רישום במוסד מוכר מחוץ לתחום הרשות המקומית טעון היתר של הרשות והוא עשוי להינתן מטעמים שונים ובין היתר: " אם ההורים מבקשים לרשום את ילדיהם למוסד פלוני משום שיש בו נתיב, מגמה או מסלול שאין במוסד החינוכי ברשות החינוך המקומית שהם גרים בה" (סעיף 4(ב)(3)(א) של פרק 3.10-2 בהוראות הקבע).  בבית ספר "ברנר" יש מסלולי לימוד ייחודיים כגון Hi-Tech, Law-Tech ^[3], תלמוד, ערבית וגיאוגרפיה מוגברת. מסלולים ומגמות אלה לא מצויים בבית ספר הרצוג.  החלטת המועצה שוללת מן התלמידים את זכותם לבור להם מסלול לימודים או מגמת לימודים כחפצם. 

חוסר סבירות כיצד?

התלמידים  נאלצו, בנסיבות סגירתו של בית הספר בנצר סירני, לעבור לבית ספר אחר ("גוונים"). היה עליהם לעבור תקופת התערות והסתגלות בבית ספר חדש (שאליו קובצו תלמידים ממוסדות לימוד שונים). בניגוד לבתי ספר אחרים שבהם מצויה מסגרת של "חטיבת ביניים" (כיתות ז'-ט'), בית ספר "גוונים" הוא של שמונה שנות לימוד. הווה אומר שבשנת הלימודים הניצבת לפתח אמורים התלמידים להשתבץ בכיתה האחרונה של חטיבת הביניים בבית ספר "הרצוג" ולאחר מכן לעבור לחטיבה התיכונית באותו בית ספר. פירוש הדבר שעל התלמידים לעבור מסלול חדש של התערות והסתגלות, הפעם לשנה אחת בלבד ובהמשך להשתלב פעם רביעית במסגרת לימודים חדשה, היא החטיבה התיכונית. זה ועוד זה. אין חולקים על כך שבהגיעם לשלב הלימודים התיכוניים (כתה י' ואילך) יהיו התלמידים חופשיים לבחור להם בית ספר כרצונם. הם יוכלו אז לעבור לבית ספר ברנר  בלי תלות בהסכמת המועצה.  כיון שהתלמידים (והוריהם) נחושים בדעתם להשתלב בבית ספר ברנר, יתרחש המעבר הרביעי בכל מקרה. איש לא יחלוק על כך שריבוי המעברים פוגע בתלמידים פגיעה רבה שעלולה  אף להיות פגיעה קריטית (בהיבט של יכולת ההשתלבות בחברת תלמידים, נכונות ללמוד ורמת ההישגים).

אם תינתן לתלמידים רשות ללמוד בבית ספר ברנר לא יידרשו הללו לריבוי מעברים בין מוסדות לימוד שכן בבית ספר ברנר יש מסגרת לימודים המקיפה את כיתות ט-יב'.

טובת התלמידים היא שיקול על. שיקול זה לא נכלל בין שיקולי הרשויות שדנו בפניית ההורים. משרד החינוך גלגל את הסוגיה מגורם למשנהו, הלוך מהרמה המחוזית לרמה המיניסטריאלית וחזור מן השרה אל נושאי המשרה הכפופים לה. אולם סופו של דבר הודיע המשרד שלא תצא ממנו הנחייה הנוגדת את רצון המועצה. שמע מינה ששום שיקול ענייני לא הנחה את משרד החינוך זולת ביטול דעתו (אם הייתה כזאת) מפני דעת המועצה. גם החלטת המועצה אינה משקפת בחינה כלשהי של טובת התלמידים. ואפילו תאמר שהשיקול בדבר טובת התלמידים  איננו בכל מקרה בחזקת שיקול מכריע שכן ייתכנו שיקולי נגד כבדי משקל, אף העותרים ישיבו שהחלטת המועצה אינה מצביעה על כל נימוק ערכי כבד משקל שמפניו טובת התלמידים צריכה לסגת.

מן הראוי לציין שעניינם של התלמידים הוא ייחודי לשנה הזאת שכן הדבר נוצר עקב סגירתו של בית ספר נצר סירני.  בנסיבות אלה  ועל רקע העובדה שהקושי מצטמצם רק לשנה זאת, לא ניתן להגדיר את החלטת המועצה בכל הגדרה זולת החלטה נעדרת סבירות.