פסק דין
1.בפניי תביעה כספית ע"ס 30,000 ₪ לביטול הסכם התקשרות ללימודים אצל הנתבעת ודרישה להשבת שכר הלימוד ששולם ע"י התובעות עקב הפסקת הלימודים לבקשתן הן.
2.התובעות טוענות, כי הן נרשמו במהלך חודש ספטמבר 2010 אצל הנתבעת ללימודי עיצוב אופנה. לטענתן, הן בחרו להפסיק את לימודיהן בקורס אליו נרשמו משום שהנתבעת לא עמדה במצג שהוצג להן ערב הרישום ללימודים, באופן המזכה אותן בביטול חוזה ההתקשרות וקבלת הכספים ששילמו בחזרה לידיהן.
3.לטענתן, הנתבעת התחייבה כלפי התלמידות הנרשמות בכלל והתובעות בפרט, כי "צוות המרצים והמעצבים הם מהמובילים בארץ ולרובם ניסיון רב בתחום ההדרכה והעיצוב". בפועל, העמידה הנתבעת לרשות התובעות מרצה אחת בלבד שאינה מיומנת דיה בתחום ההוראה והתקשתה לשלוט בשפה העברית בשל מוצאה הרוסי.
4.עוד טוענות התובעות, כי הנתבעת התחייבה כי כל קורס יכיל 12-14 תלמידות. בפועל השתתפו בקורס 17 בנות.
5.התובעות מוסיפות וטוענות, כי הנתבעת הבטיחה לתלמידות "חדרי עיצוב מרווחים" ובהם "מגהצים תעשייתיים מודרניים". בפועל, העמידה הנתבעת לרשות התובעות מגהץ תעשייתי אחד לכל התלמידות ושני חדרי לימוד קטנים, צרים וצפופים ביחס למספר התלמידות, כאשר אין בכיתות עמדות עבודה אישיות המספיקות לכלל התלמידות.
6.עוד נטען, כי המבנה בו התקיימו הלימודים לא היה בטיחותי, באשר חלק מהתקרה התמוטטה על ראשן של התלמידות וגרם לפגיעת שתיים מהן שאף נזקקו לקבלת טיפול רפואי; בכיתות הלימוד אין כלל חלונות וחדר השירותים ממוקם באזור מרוחק מהכיתות.
7.התובעות טוענות, כי לא נערכו להן מבחני התאמה לקורס, כך שחלק מהתלמידות הגיעו לקורס עם רקע קודם בתחום עיצוב אופנה ותפירה בעוד שלחלק אחר לא היה ידע קודם, באופן שהקשה על הלימודים בשל חוסר האחידות ברמת הידע של התלמידות.
8.עקב שלל ההפרות המתוארות לעיל, הודיעו התובעות לנתבעת על ביטול השתתפותן בקורס ודרשו לקבל את כספן חזרה.
9.התובעות מוסיפות וטוענות, כי טופס הרשמה שאינו מאפשר השבת שכר הלימוד וביטול הלימודים, הינו בבחינת תנאי מקפח בחוזה אחיד, וככזה דינו בטלות.
10.לאחר שכל ניסיונות התובעות להשיב את כספן חזרה העלו חרס, לא נותר בידן ברירה אלא להגיש תביעה זו.
11.הנתבעת הכחישה טענות התובעות מכל וכל. לשיטתן, התובעות הוחתמו על טופס הרשמה לפיו נקבע, כי ביטול ההרשמה לאחר תחילת הלימודים אינו מזכה בהחזר שכר הלימוד או חלקו. לטענתן, לתובעות הוסבר כי לא תוכלנה לקבלן את כספן חזרה, אך במקביל הוצעה להן האפשרות להקפיא את הלימודים ולחדשם בעתיד, הצעה לה סרבו התובעות.
12.הנתבעת טוענת, כי משהוסבר לתובעות כי אינן זכאיות להשבת שכר הלימוד ששילמו, הן החלו במסכת תואנות שווא על מנת לאלץ את הנתבעת להשיב לידיהן את כספן שלא כדין.
13.לגישת הנתבעת, לקורס ישנן 3 מרצות ולא אחת כפי שטוענות התובעות בתביעתן. עוד נטען, כי המרצה שהעבירה את הקורס אינה מתקשה בשפה העברית כלל וכלל ומדברת עברית בצורה רהוטה וברורה. לטענת הנתבעת, כל המרצים המועסקים על ידה הינם ותיקים ומנוסים.
14.לעניין מספר התלמידות בקורס, נטען כי הנתבעת מעולם לא התחייבה כלפי התובעות לגבי כמות ומספר הסטודנטיות בקורס. בכיתת הלימוד קיימות 18 עמדות עבודה אישיות המותאמות ל- 17 תלמידות ואף יותר מכך. עוד מציינת הנתבעת, כי בכיתות קיימים 18 שולחנות וגודל השולחנות מאפשר עבודה של כל סטודנטית באופן מרווח. לטענת הנתבעת, בכיתות ישנם חלונות ומיזוג אוויר הפועל במשך שעות פעילות המכללה.
15.באשר לשירותים שלטענת התובעות נמצאים רחוק מהכיתות, מציינת הנתבעת כי השירותים מצויים בקומה השנייה של הבניין וכי המכללה העמידה לרשות הסטודנטיות מפתח למעלית בקומת הקרקע אשר מביאה אותן לקומת השירותים.
16.באשר לטענה בדבר נפילת התקרה, טוענת הנתבעת כי מדובר בתאונה מצערת שארעה שלא באשמת הנתבעת, במהלכה התמוטט חלק מהתקרה האקוסטית. הנתבעת מדגישה, כי עירבה את הרשויות הנוגעות בדבר ודאגה לטפל בנושא כראוי. עוד נטען, כי לא נגרם לתלמידות כל פגיעה עקב האירוע הנ"ל.
17.לעניין הטענה בדבר חוסר האחידות ברמת הידע של התלמידות שהשתתפו בקורס, נטען כי עיון בפרוספקט של הנתבעת מעלה כי הקורס מיועד גם לתלמידות חסרות רקע קודם.
18.הנתבעת מציינת, כי התובעות אינו מעוניינות בהמשך ההתקשרות עמה, ולכן מנסות להשחיר את פניה על מנת לזכות בכספן חזרה. לשיטת הנתבעת, כל טענות התובעות אינן אמת, ולפיכך עתרה לדחיית התביעה תוך חיוב התובעות בהוצאות משפט.
19.בדיון שהתקיים בפניי העידו התובעות עצמן ואלה חזרו על טענותיהן שבכתב התביעה. מטעם הנתבעת נשמעו עדויות מנכ"ל הנתבעת, מר ניר כהן, והמרצה בקורס, גב' לודמילה בטיוקוב (להלן: "לודמילה"). במהלך הדיון צירפו התובעות תמונות צבעוניות של כיתות הלימוד (ת/1).