פסק דין
התובעת רכשה לפני מספר שנים (שש או שבע; עמ' 1, ש' 17) מערכת ישיבה מבד אלקנטרה. התובעת הזמינה את הנתבע, המתמחה בניקיון של מערכות ישיבה, לבצע עבודת ניקוי של מערכת הישיבה בביתה, כאשר עלות העבודה הסתכמה בשיעור של 600 ₪.
אין מחלוקת שסוג הבד מחייב עבודה עדינה, באמצעות חומרי שטיפה, ניקוי וקרצוף ושאיבה של החומרים והנוזלים, ללא הברשה של הריפוד במברשת קשה.
אין מחלוקת שבעת ביצוע עבודות הניקיון עשה הנתבע שימוש במברשת קשה. אין מחלוקת שעל הריפוד ישנם סיבים רבים, אשר פוגמים במרקם העדין של הבד המיוחד. לטענת הנתבע מצב הבד היה דומה (מבחינת הסיבים) עוד קודם לביצוע עבודות הניקוי. לטענת התובעת, קודם למועד ביצוע עבודות הניקוי לא נראו סיבים על פני הבד.
בחנתי את כתבי הטענות, העדויות והתמונות, והגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל, בחלקה בלבד.
על אף עדותו של עד התביעה (בן זוגה של התובעת) לפיה היו קיימים סיבים במספר מקומות (עמ' 2, ש' 27), אני מקבל את עדות התובעת לפיה טרם שהיא פנתה אל הנתבע והזמינה את שירותיו, לא היה הבד במצב בו סיבים רבים נמצאים על פני שטחים נרחבים במערכת הישיבה. לא סביר שהתובעת הייתה פונה אל הנתבע בבקשה לנקות את מערכת הישיבה – אגב תשלום סך של 600 ₪ - כאשר הבד עצמו פגום וברי שניקוי הבד אינו אמור להביא להסרה של סיבים בולטים. לפני כחצי שנה רכשה התובעת מערכת ישיבה חדשה, בעלות גבוהה, ושוכנעתי שלא היה בדעתה להשקיע ממון בניקוי מערכת קודמת שיש בה סיבים רבים הפוגמים במראה מערכת הישיבה.
עדות הנתבע – כמי שיודע כיצד אמורה העבודה להתבצע וכבעל מקצוע מיומן – מהימנה עלי. שוכנעתי שהיה בדעת הנתבע לפעול כמידת יכולתו ובהתאם לאמות מידה מקצועיות להביא לשיפור משמעותי במראה החיצוני של מערכת הישיבה. אני מוצא את עדותו כמהימנה כבר מעצם העובדה שהוא הודה שבאופן עקרוני אין מקום לעשות שימוש במברשת קשה בעת ניקוי מערכת ישיבה העשויה מבד אלקנטרה (עמ' 3, ש' 16 – 17).
הנתבע העיד שמערכת הישיבה הייתה "שחורה ומאוד לא יפה" (עמ' 2, ש' 3) ו – "הבד היה מטונף" (עמ' 2, ש' 4). עדותו מהימנה עלי. עדות של עובדת משק הבית (אשר נהגה לנקות את מערכת הישיבה) לא הובאה על ידי התובעת.
לאחר שבחנתי את העדויות, הגעתי למסקנה לפיה השימוש במברשת נעשה על ידי הנתבע מתוך הנחה שהתובעת נוטלת על עצמה סיכון שלבד ייגרם נזק ושללא הניסיון לנקות את מערכת הישיבה באמצעות מברשת הבד לא ייראה נקי. התובעת אשר חששה מהשימוש במברשת (מברשת שהיא כינתה – כך בהתאם לעדות עד התביעה – מברשת להברשת שיער סוסים (עמ' 2, ש' 25)), לא מנעה מהנתבע לעשות שימוש באותה המברשת, הן מתוך כך שהיא סמכה על הנתבע והן מעצם העובדה שמצבה הנוכחי של מערכת הישיבה ממילא לא הניח את דעתה, והיא לא אמורה הייתה להפסיד מעצם הניסיון הנוסף לניקוי מערכת הישיבה באמצעי החריג כאמור, ניסיון שיש בו סיכון שייגרם נזק למרקם הבד אולם גם סיכוי (כאשר מדובר באמצעי ניקיון אחרון) להביא לניקוי מערכת הישיבה, שמצבה ממילא בעייתי מאוד.
על אף העובדה שהתובעת חששה מההשלכות של השימוש במברשת קשה בעת ביצוע עבודות הניקיון - ראוי היה שהנתבע היה מקפיד להעמיד את התובעת על המשמעות שעשויה להיות לעצם ביצוע עבודת ההברשה, היינו – שקיימת אפשרות שמרקם הבד ייפגם באופן שיחייב את ההחלפה של הריפוד (או שלא יהיה מנוס מרכישה של מערכת ישיבה חדשה; ראוי שמהלך כאמור יהיה מתועד בכתב), הנתבע נמנע מלנהוג באופן כאמור, כאשר עובדה זו נזקפת לחובתו. כאמור, לחובת התובעת אני זוקף את העובדה שהיה לה חשש ממשי שייגרם לריפוד נזק, היא לא סירבה לכך שהנתבע יעשה שימוש במברשת בעת ביצוע עבודות הניקוי ולא דרשה הבהרות נוספות באשר להשלכות הכרוכות בשימוש במברשת (בכל הקשור לשיעור הסיכוי שייגרם לבד נזק בלתי הפיך). לשני הצדדים אפוא אחריות לקרות הנזק.
איני מקבל את ממצאי ומסקנות חוות דעת השמאי מטעם התובעת (על אף העובדה שהשמאי לא נחקר בחקירה שכנגד). חוות הדעת (המעריכה את שיעור הנזק בסך של 12,555 ₪) אינה מביאה בחשבון את העובדה שמדובר במערכת ישיבה ישנה, "שחורה ומאוד לא יפה" (עמ' 2, ש' 3) וכאשר "הבד היה מטונף" (עמ' 2, ש' 4). התשתית העובדתית העומדת ביסוד חוות הדעת נשמטת, אף כאשר המומחה לא נחקר על חוות דעתו.
בהיעדר אפשרות להסתמך על חוות דעת המומחה מטעם התובעת, על יסוד הערכה כללית של ביהמ"ש באשר לשווי מערכת הישיבה במצבה ערב ביצוע עבודות הניקוי (מערכת ישיבה בה נעשה שימוש שנים רבות, כאשר מרקם הבד תקין, אולם הבד (בז' בהיר, במקור) כלל אינו נקי והמראה הכללי של מערכת הישיבה אינו מניח את הדעת), וכאשר מביאים בחשבון את העובדה שלשני בעלי הדין אחריות למצב מערכת הישיבה, אני מעריך את הפיצוי שעל הנתבע לשלם לתובעת ע"ס 3,000 ₪. בנסיבות העניין זכאית התובעת גם להשבה של עלות העבודה (איני פוסק את הוצאות חוות הדעת, מאחר וחוות הדעת לא התקבלה).
סוף דבר, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת בתוך 30 יום סך של 3,600 ₪, בצירוף אגרת משפט ע"ס 50 ₪ (בהתאם לשיעור היחסי של הסכום שנפסק) ובצירוף הוצאות משפט ע"ס 400 ₪.
זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.
התובעת הגישה תמונות צבע (אשר ייסרקו בתיק) וכן מסמכי מקור המתייחסים לרכישה של מערכת ישיבה חדשה. עותק של מסמכי הרכישה ייסרק לתיק. מסמכי המקור יישארו למשך 14 יום במזכירות והתובעת מתבקשת להגיע אל המזכירות על מנת לקבלם.
המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים וכן להודיע לתובעת – טלפונית – על זכאותה לקבל את המסמכים (כאמור לעיל) במזכירות, בפרק הזמן שנקבע.
ניתן היום, ו' אדר תשע"ד, 6 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.