לנדה נ' אקרשטיין תעשיות בע"מ ואח'

פסק דין

לפני תביעה לפיצוי בגין נזק אשר נגרם לרכב התובע כתוצאה מתאונה שארעה ביום 29.8.12 במושב ניר גלים.

הצדדים חלוקים בשאלת האחריות לתאונה.

בכתב התביעה טען התובע כי נסע במושב ניר גלים ונפגע מרכב הנתבעות אשר לא ציית לתמרור האט. מנגד הנתבעות טענו בכתב ההגנה כי התובע נסע באופן מסוכן, סטה מנתיבו והשתלב בדרך בחוסר תשומת לב וכתוצאה מכך פגע ברכבן.

4.בדיון שהתקיים בפניי העידו התובע ונהג רכב הנתבעות. בנוסף הגישו הצדדים תמונות ממקום התאונה לרבות תמונות כלי הרכב המעורבים במקום התאונה ותמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב.

5.מבחינת העדויות האחת אל מול השנייה מתקבלת תמונה עובדתית דומה ולפיה בהשתלבות התובע מאזור חניה לכביש, מגיע נהג רכב הנתבעות בכביש המתעקל שמאלה, שני הנהגים לא רואים האחד את השני, שדה הראיה של שניהם מוגבל (התובע טען בפרוטוקול בעמ' 2 ש' 25-24 כי בפינה הזו יש המון עצים ושני הצדדים לא רואים מה קורה בכביש ונהג הנתבעות טען בפרוטוקול בעמ' 4 ש' 13 שאין לו שום אפשרות לראות את התובע) וכלי הרכב נפגשים.

6.המחלוקת לגבי נסיבות קרות התאונה, ממנה נובעת המחלוקת בשאלת האחריות, הינה לגבי מיקום רכב התובע בעת קרות התאונה ומהירות נסיעת רכב הנתבעות.

7.מיקום רכב התובע בעת קרות התאונה:

טענת התובע היא כי התאונה אירעה לאחר שהשתלב בכביש. בעדותו הראשית טען כי בזמן שיצא ראה רכב מתקרב אליו מאחור וקיבל מכה (בפרוטוקול עמ' 1 ש' 10-9). בחקירתו הנגדית טען שראה את הרכב השני בזמן שכבר יצא לכביש (בפרוטוקול עמ' 2 ש' 24) וכשנשאל אם הוא זה שהשתלב לנתיב של נהג הנתבעות השיב שלא "חתך" את נתיב הנסיעה של נהג הנתבעות כי כבר היה על נתיב הנסיעה (בפרוטוקול עמ' 2 ש' 31). התובע חזר על טענתו כשנשאל האם היה צריך לתת לרכב הנתבעות זכות קדימה והשיב שזה לא הנתיב של נהג הנתבעות וכי בזמן שיצא לכביש לא היו מכוניות מהצדדים (בפרוטוקול עמ' 3 ש' 4-3).

מנגד, נהג הנתבעות טען כי נכנס לעיקול ופתאום רכב נעמד לו במסלול וקרתה התאונה (בפרוטוקול עמ' 4 ש' 4-3). בפני נהג הנתבעות הוצג שרטוט ששרטט והוא נשאל איך הנזק היה צריך להיות לפי הציור שלו. נהג הנתבעות השיב "שמאל שלו ושמאל שלי" וטען כי התובע סטה מנתיב נסיעתו וכי זה לא היה שפשוף צד לצד אלא זו הייתה מכה חזיתית (בפרוטוקול עמ' 19-17).

מהשוואת העדויות אל מול התמונות שהוגשו ניתן לראות כי מוקדי הנזק בשני כלי הרכב הינם פינתיים. ברכב התובע הפגיעה בפינה הקדמית הימנית ואילו ברכב הנתבעות הפגיעה בפינה הקדמית השמאלית. מיקום מוקדי הנזק אינו מתיישב עם גרסת התובע לפיה כבר השתלב בכביש וראה את רכב הנתבעות מגיע מאחוריו שכן סביר להניח כי לו היה משתלב כבר בכביש ורכב הנתבעות היה מגיע מאחוריו מוקד הפגיעה ברכבו היה מאחור ולא בפינה הקדמית. הפגיעה בפינה הקדמית מצביעה בנסיבות אלה כי התאונה אירעה בזמן ההשתלבות בכביש באופן המסביר את טענת נהג הנתבעות כי פתאום נעמד רכב במסלול שלו. על כן תמונות הנזק תומכות בגרסת הנתבעת בעניין זה.

8.באשר למהירות נסיעת רכב הנתבעות – בעדותו טען התובע כי נהג הנתבעות הגיע במהירות גבוהה. בחקירתו הראשית טען כי נהג הנתבעות נסע במהירות של 60 קמ"ש ובהמשך כשנשאל כיצד לא ראה את נהג הנתבעות לפני שיצא לכביש השיב כי נהג הנתבעות נסע במהירות מאד גבוהה יכול להיות 80 קמ"ש (בפרוטוקול עמ' 3 ש' 6).

נהג הנתבעות טען כי נסע במהירות של 30 קמ"ש וציין כי זה רכב ששוקל 3.5 טון. נהג הנתבעות הכחיש כי העירו לו במושב שהוא נוסע מהר, וטען כי יש לו ארבע בנות, הוא רוכב על אופניים ולא נוסע מהר ואישר כי למרות שנסע במהירות של 30 קמ"ש לא ראה את התובע (בפרוטוקול עמ' 4 ש' 25-20) וטען שראה את התובע בפגיעה ואפילו לא לחץ ברקס (בפרוטוקול עמ' 4 ש' 11)..

מן התמונות ניתן לראות כי עוצמת הפגיעה ברכב התובע גדולה. עוד ניתן לראות כי מכיוון נסיעת רכב הנתבעות תמרור המגביל הנסיעה עד ל- 30 קמ"ש ותמרור המזהיר מפני ילדים בכביש וקיימים פסי האטה ובנוסף נראה כי רכב הנתבעות גדול ביחד לרכב התובע.

העובדה כי רכב הנתבעות גדול באופן משמעותי מרכב התובע, יכולה ליתן הסבר לעוצמת הפגיעה. אולם סבורני כי שילוב עוצמת הפגיעה עם טענת נהג הנתבעות כי לא ראה את התובע אלא בפגיעה ואפילו לא לחץ על הבלם, מחזקת את גרסת התובע כי נהג הנתבעות נסע במהירות שאינה תואמת את תנאי הכביש (ככל הנראה על אף התמרורים ופסי ההאטה). גרסה זו מתחזקת עוד יותר לאור טענת נהג הנתבעות עצמו כי "זה כביש שנוסע שמאלה, אבל זה כמעין צומת (בפרוטוקול עמ' 4 ש- 14-13)", טענה המלמדת כי נהג הנתבעות היה מודע לאפשרות של השתלבות רכב לנתיב נסיעתו ועל כן נראה כי נהג שלא בהתאם לתנאי השטח.

9.אשר על כן, משהגעתי למסקנה כי התאונה ארעה בשעה שהתובע השתלב בנתיב הנסיעה של רכב הנתבעות ורכב הנתבעות נסע ככל הנראה במהירות שאינה תואמת את תנאי השטח ולאור העובדה כי שדה הראיה של שני הנהגים מוגבל ונקודת המגע בין כלי הרכב, פינה ימנית לפינה שמאלית, סבורני כי שני הנהגים לא נקטו במלוא הזהירות הנדרשת ועל כן נושאים הם באחריות שווה לקרות התאונה.

10.סיכומו של דבר אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע 50% מנזקיו למעט רכיב הפסד יום עבודה אשר לא הוכח, בסך של 2,154 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.9.12 ועד למועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה ושכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ש"ח.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, א' ניסן תשע"ד, 01 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.