לי מונית בע"מ נ' בלאן

פסק דין

בפני תביעה כספית.

הצדדים השכילו לסיים את התיק במסגרת "דיון סופי", במהלכו שמע בית המשפט את נציג התובעת, את בנו מנהל העבודה, ואת הנתבע.

טענתה של התובעת היא פשוטה, הנתבע פנה לתובעת בבקשה להשכיר מונית, ההשכרה בוצעה על בסיס התחייבות לתשלום יומי של 450 ₪ ליום עבודה (יום עבודה מלא, יום עבודה חלקי נלקח עליו סכום נמוך יותר) הספיק לעבוד 24 ימי עבודה, אך בפועל העביר סכומים נמוכים יותר לתובעת והתובעת תובעת את הסכומים שלא העביר.

עוד טוענת התובעת, כי הנתבע הופיע במפורש בסידור העבודה שלה והיא צירפה את סידור העבודה, וכי זה הוא נוהל העבודה שלה עם כל הנהגים העובדים אצלה, וכן כי ימים שבהם לא עבד הנתבע מסיבה כזו או אחרת, קוזזו על ידה כימים שבהם היה מחויב בתשלום שכירות בגין המונית בעבור יום כזה או אחר.

הנתבע לעומת זאת, טען כי שיטת העבודה עליה הסכים עם מר פנחס, מנהל התובעת, היתה שיטת עבודה אחרת לגמרי, לטענתו הסיכום היה שהוא מפריש 35% מתוך שכר העבודה פר יום, בגין הסעות שבוצעו במסגרת סידור עבודה שהתובעת היא אחראית עליו (לדוגמא, הסעות של מפעלים וכו').

לטענתו משהיה ברור לו שהתובעת אינה עומדת בהסכם בין שני הצדדים, הוא הפסיק את ההתקשרות עם התובעת והחזיר את המונית.

בכתב הגנתו ציין, כי הספיק לעבוד שבוע וחצי אולם בעדותו בבית המשפט הבהיר, כי עבד בין 15

ל-20 יום, דהיינו יותר קרוב למספר ימי העבודה המצויינים על ידי התובעת.

עוד ציין הנתבע, כי הרכב שניתן לו היה רכב מיושן והצריך מספר פעמים להגיע לתיקונים, תיקונים אלה בוצעו הן בכפר כאבול והן בכפר עבלין וכמובן שבאותם ימים יש לקזז סכום כזה או אחר מסכומים שדורשת התובעת שכן מדובר היה בימים שבמהלכם לא עבד כלל.

עוד ציין הנתבע בעדות בבית המשפט, כי היה אירוע טראומטי במונית במהלכו אחד מהנוסעים נפטר וכמובן גם באותו יום לא יכול היה לעבוד בדרך הרגילה. (הדבר אושר על ידי מר פנחס נציג התובעת).

עלי לציין בנוסף, כי בתצהירו שהוגש בבקשת הרשות להתגונן השכיר הנתבע, כי הגורם שתיווך בינו ובין התובעת היה חבר בשם ג'וני ח'שייבון, אשר הייתי מצפה מהנתבע להביא אותו לעדות בבית המשפט, אך הוסבר כי עקב אבל הוא לא יכול היה להתייצב.

עוד הוברר, כי גם אח הנתבע עבד אצל התובעת והיה יכול לשפוך אולי אור על דרך התנהלות העניינים בין הנתבע והתובעת ואולם הנ"ל לא הוזמן לעדות על ידי מי מן הצדדים.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים אני נותן בזאת את פסיקתי.

דין התביעה להתקבל, עם זאת, בחלקה בלבד.

לא הוצג מסמך חתום שהינו חוזה מחייב בין הנתבע ובין התובעת והמגדיר את דרך ההתנהלות בנוגע להשכרת המונית. כמובן שאם מסמך כתוב שכזה היה מוצג, היה בו כדי לטרוף את הקלפים עבור מי מהצדדים, אבהיר, כי הנתבע הוחתם על מסמך אבל המסמך הזה שצורף הוא יותר מסמך כללי הנוגע להתנהלותו בתוך המונית עצמה (למשל העובדה שהוא זה שישא בעלות דוחות חניה).

משכך, התביעה נבחנת על פי מידת התרשמותו של בית המשפט מן העדויות והמסמכים בפניו.

המסמכים שהוצגו ועדות נציג התובעת ובנו שכנעו אותי, כי יש לתת אמון, כי שיטת העבודה של התובעת היא שיטת עבודה המבוססת על שכר יומי של השכרת המונית. כך עובדת התובעת עם כל הנהגים ואני לא רואה במה היתה נכונות או הסכמה לעבוד בשיטה אחרת עם הנתבע, דבר שלא הוכח כלל על ידי הנתבע וגם אינו הולם את החומר שהוצג בפני ומידת התרשמותי.

זאת ועוד, הנתבע שובץ לסידור עבודה עם שאר הנהגים והטענה שהתובעת היתה צריכה לספק לו עבודה על פי סידור עבודה כלל לא הוכחה ונדחית על ידי.

נשאלת השאלה כמה ימים עבד בפועל הנתבע? בענין הזה הציגה התובעת מסמך אך מסמך זה איננו חתום והוא מסמך שנערך על ידי התובעת בלבד ובשליטתה המלאה, המדובר במסמך שבו מצויינים ימי העבודה בחתך שבועות ובצירוף סכומים המבטאים את השכירות באותו יום מלאה או חלקית, כאשר באותם ימים שבהם התובע לא עבד, לא מצוין כל סכום ביחס אליהם.