החלטה
פסק דין
הענין המונח בפניי, התנגדות לביצוע שטר. אציין כי ההליכים בתיק זה נוהלו בפני כב' הרשמת ש. פומרנץ, אשר פרשה לגמלאות, ובנסיבות אלה, הועבר התיק לטיפולי.
ביום 10.1.2012, ניתנה החלטתי, לפיה אני סבור כי ניתן ליתן את ההחלטה על בסיס כתבי הטענות, הפרוטוקולים והסיכומים, בין היתר, משום שבשלב הדיוני בו נמצא ההליך, לא נשקלים שיקולי מהימנות ולא נקבעים ממצאים עובדתיים. יחד עם זאת, ניתנה לצדדים שהות בת 14 ימים, להודיע האם הם מתנגדים למתן ההחלטה, ובמקרה שכזה, הייתי נוטה לקיים דיון נוסף, לצורך השלמת הטיעון בעל פה.
בחלוף התקופה כאמור, לא נמסרה התנגדות מטעמם של הצדדים, ולפיכך ניתנת בזאת החלטתי בבקשה למתן רשות להתגונן.
בקליפת אגוז, אלו הם הנתונים העובדתיים הרלוונטיים למחלוקת שבפני:
המשיבה הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה שני שטרות חוב חלקיים:
שטר מס' 6073775201 ע"ס 80,359 ₪, ז.פ. 08.01.09
שטר מס' 6073775301 ע"ס 83,384 ₪, ז.פ. 09.01.09
שני שטרי החוב ניתנו להבטחת התשלומים העתידיים שישלמו המבקשים בעבור עסקת השכרת 2 רכבים מהמשיבה מיום 26.08.08. חשוב להדגיש, כי על שטרי החוב חתומה המבקשת 1 (להלן: "החברה") וכערבים- המבקש 2, מר ישראל ליאור (להלן: "ליאור") ומר יהושע עמוס (להלן: "עמוס"), כאשר רק ליאור הגיש התנגדות. עסקת השכרת הרכבים באה אל סיומה ביום 30.12.08, עקב פירוקה של החברה וחוסר יכולתה לעמוד בתשלומי השכירות.
את דרישת החוב ביססה המשיבה על שני מכתבים ששלחה לחברה ביום 08.01.09, המציינים כי ביום 30.12.08 הוחזרו הרכבים ובכך בוטלה עסקת השכרת הרכב. לאור האמור, מצויינת במכתב יתרת החוב של המבקשים: בעבור הרכב מאזדה 3- יתרת תשלומים בסך 2,527.37₪ לחודש* 56 תשלומים עתידיים, כאשר מסכום זה נוכתה הנחת היוון, ובסה"כ עומדת יתרת החוב על 131,919 ₪. לסכום זה נוספה אופציית רכישה משוערכת בסך 1,156 ₪, יתרת פיגורים בסך 3,459 ₪, ריבית פיגורים בסך 384 ₪, דמי מנוי איתוראן בסך 125 ₪, ביטוח מקיף- חישוב חלק יחסי- בסך 396 ₪, יתרת חוב לאחר השבת רכב 13-218-16 בסך 3,650 ₪, שכ"ט שמאי בסך 266 ₪ והוצאות תפיסה בסך 2,079 ₪. סה"כ הועמדה יתרת החובה על 143,434 ₪. מסכום זה נוכה לזכות המבקשים זיכוי בגין שווי הרכב על פי חוו"ד שמאי בסך 63,075 ₪, כך שסה"כ יתרת החוב הסתכמה ב- 80,359 ₪. בעבור רכב הסובארו 3-B- יתרת תשלומים בסך 2,522.74 ₪ לחודש* 56 תשלומים עתידיים, כאשר מסכום זה נוכתה הנחת היוון, כך שיתרת החוב עומדת על 131,676 ₪. לסכום זה התווספו אופציית רכישה משוערכת בסך 1,154 ₪, יתרת פיגורים בסך 5,617 ₪, ריבית פיגורים בסך 437 ₪, דמי מנוי איתוראן בסך 125 ₪, ביטוח מקיף- חישוב חלק יחסי- בסך 707 ₪, תדלוק 12/08 בסך 285 ₪, שכ"ט שמאי בסך 266 ₪ והוצאות תפיסה בסך 2,079 ₪. סה"כ הועמדה יתרת החוב על 142,346 ₪. מסכום זה נוכה זיכוי בגין שווי הרכב על פי חוות דעת שמאי בסך 58,962 ₪, ובסה"כ מסתכמת יתרת החוב ב- 83,384 ₪.
בהתנגדות שהגישו המבקשים, הנתמכת בתצהיר מטעם ליאור, טען כי הוא ועמוס היו בעלי המניות בחברה, אולם בסוף שנת 2008, לאחר הפסקת הפעילות, מכר לו עמוס את מניותיו בחברה. לטענתו, המשיבה ידעה על הפסקת הפעילות העסקית השוטפת של החברה.
באשר למסכת העובדות מפרטים המבקשים, כי במחצית שנת 2007 רכשה החברה מצד ג'כלי רכב מסוג ביואיק רנדוו שהוחכר מהמשיבה. במועד רכישת כלי הרכב נותרו כ-36 תשלומים על חשבון חכירתו, בסך של כ-4,000 ₪ כל תשלום. החברה נדרשה לשלם ושילמה, "דמי רצינות" בסך 500 ₪, שלדברי נציג המכירות של המשיבה ("חגי"), אמורים היו לשמש כמקדמה שתקוזז מהחשבונית הראשונה. לאחר השלמת הרכישה החלה המבקשת לשלם למשיבה את התשלומים באופן שוטף. המשיבה מצידה, לא קיזזה מסכום החשבונית הראשונה 500 ₪ כפי שהתחייבה. כמו כן טענה המבקשת, כי סכומה של כל חשבונית בפועל עלה על הסכום המוסכם של 4,000 ₪, מבלי שהמשיבה סיפקה הסבר כלשהו לסכומים אלו, שהיו שונים כל פעם. משכך, פנו ליאור ועמוס לחגי ומסרו לו שהחברה אינה יכולה להמשיך ולעמוד בתשלומים אלו, וביקשו לאפשר להם להחזיר את כלי הרכב, כאמור בהסכם. חגי הציע, כי במקום כלי הרכב, אשר נמצא לו קונה חלופי, תחכור החברה שני כלי רכב לשימושם של ליאור ועמוס, כאשר הסכום החודשי שתשלם בעבור כל אחד מהם יעמוד על 2,000 ₪, כך שבסופו של יום תמשיך החברה לשלם למשיבה את אותו סכום, היינו 4,000 ₪.
כפי שנטען, מאחר והחברה היתה יכולה להמשיך ולעמוד בתשלומים בסכום זה, הסכימו ליאור ועמוס להצעה. המבקשים מדגישים, כי כתנאי לעסקה, דרשה המשיבה את תשלום סכום ההפרש בין המחיר בו נמכר כלי הרכב לסכום שנותר לתשלום בעסקת החכירה, וכך אכן היה. לאחר מכן הציעה המשיבה למבקשים שני כלי רכב- אחד מסוג מאזדה 3 שנת 2008, לשימוש עמוס, והשני מסוג סובארו 3-B שנת 2008, לשימוש ליאור.
ביום 26.08.08 חתמו הצדדים על שתי בקשות לעריכת הסכמי החכירה. בבקשה לעריכת הסכם החכירה של המאזדה נקבע כי דמי החכירה לכל תקופת ה-5 שנים יעמדו על 138,098 ₪, שמתוכם ישולם תשלום חד פעמי בסך 8,078 ₪ והיתרה ב-60 תשלומים חודשיים של 2,167 ₪. בבקשה לעריכת הסכם החכירה של הסובארו, נקבע כי דמי החכירה לכל תקופת 5 השנים יעמדו על 137,845 ₪, שמתוכם ישולם תשלום חד פעמי של 8,065 ₪ והיתרה ב-60 תשלומים של 2,163 ₪ כל אחד. הסכם החכירה עצמו נחתם כאמור עוד באותו היום.
אדנים משפטים.
התנגדות לביצוע שטר נדונה על פי הכללים שנקבעו בנוגע לבקשה למתן רשות להתגונן. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהן אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן. לעומת זאת, מי שהגנתו הינה "הגנת בדים" תדחה בקשתו (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)).
כמו כן נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, מבקש הרשות להגן נדרש להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400). על המבקש רשות להתגונן להראות בתצהירו תשתית עובדתית מלאה לכל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש הוא, ורק הוא, כתב הגנה בתיק (ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ מב(1) 721).
לאחר הדברים האלו, אדון בטענות המבקשים, לפי סדרן:
שטרי החוב