לימון גני אירועים בע"מ נ' פרנס

החלטה

לפני בקשה למתן צו גילוי מסמכים ספציפיים כדלקמן:

עותקי ההזמנות, עותק הקבלה, עותר החשבונית ומספר התוספות להזמנה אשר בוצעו באירוע החילופי שבוצע לטענת התובעת ביום 27.8.12 ע"י לקוח אחר.

לדברי המבקשת בישיבת יום 6.5.13 הודיע ב"כ התובעת כי ביום שהיה מיועד לאירוע חתונה לבתה של המבקשת, נערך במקום אירוע אחר ובמכתבו לבית המשפט הודיע ב"כ המשיבה כי האירוע שבוצע נמכר במחיר המפורט במכתבו.

ביום 12.5.13 התבקשה התובעת, באמצעות בא כוחה, להמציא את המסמכים כאמור לעיל, וביום 26.5.13 נשלח למשיבה מכתב תזכורת.

סירוב המשיבה להמציא המסמכים מעורר חשש כי המידע שהועבר על ידה הינו בלתי אמין.

בתגובה לבקשה טענה המשיבה כי המסמכים המבוקשים בעלי נגיעה באופן אישי ללקוח אחר של המשיבה ומתן אישור להצגת מסמכים אלו יהווה הפרת הסכם ע"י המשיבה אל מול הלקוח.

בעצם חשיפת הפרטים תפגע פרטיות לקוח המשיבה וללא הסכמת הלקוח, דבר העלול להביא את לקוחות המשיבה לתבוע אותה עקב פגיעה בפרטיותם.

לדברי המשיבה די בביטול האירוע 3 חודשים לפני מועד קיומו בכדי לפצות את המשיבה, ואין הדבר תלוי כלל וכלל באם בוצעה הזמנה חדשה במקום האירוע שהוזמן ומה גובה ההזמנה.

בתשובה לטענות אלה ציינה המבקשת כי המשיבה נאחזת בטיעוני סרק חסרי תשתית משפטית ועובדתית כאחד. המשיבה לא הביאה אסמכתא ממנה עולה כי קיים הסכם לחסיון האירוע ופרט לטיעון כללי אין כל מידע עובדתי לחששה להפרת הסכם.

אין כל תשתית משפטית גם לטענת פגיעה בפרטיות מי מהמזמינים, לא נטען כי האירוע היה אירוע-חסוי ולא הוכח כי התבקש חסיון.

המשיבה לא ציינה האם היה ניסיון לשאול את הלקוח אם קיימת מניעה לגילוי מידע.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נחה דעתי להיעתר לבקשה.

תקנות סדר הדין האזרחי מסדירות את גילוי המסמכים והעיון בהם. ההלכה לעניין היקף גילוי המסמכים סוכמה על ידי כב' הנשיאה (כתוארה אז), השופטת ד' בייניש, בבג"ץ 7793/05 אוניברסיטת בר- אילן ואח' נגד בית הדין הארצי לעבודה ירושלים [פורסם בנבו] (מיום 31.1.11)

"כבר נפסק לא אחת, כי נקודת המוצא העקרונית של כללי הדיון האזרחי באשר לגילוי מסמכים והעיון בהם היא גילוי מרבי. ביסודו של כלל זה מונח ערך גילוי האמת אשר משרת הן את הצדדים להליך, בהבטיחו עשיית משפט צדק, והן את הציבור בכללותו, בהבטיחו את תקינות פעילותה של המערכת המשפטית-חברתית כולה (ראו: רע"א 4999/95 ALBERICI INTERNATIONAL נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (1) 39, 44 (1996) ; רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' גלעד, פ"ד מט (2) 516, 522 (1995)...). בנוסף, מקדמים הליכי הגילוי והעיון את ערכי ההגינות והיעילות של ההתדיינות המשפטית".

עוד נקבע בפסק הדין לעיל כי הפסיקה נקטה בגישה מרחיבה שנועדה להבטיח כי בדרך כלל יתבצע "גילוי רחב ככל האפשר של המידע הרלוונטי למחלוקת" וכי על פי ההלכה הפסוקה, מצווה בעל דין "לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את נושא התובענה". פורט שהנחת המוצא היא שיש להורות על גילוי כל מסמך שהינו רלוונטי למחלוקת בין הצדדים.

יחד עם זאת, חובת הגילוי, אינה חובה מוחלטת, ולעיתים היא נסוגה בפני ערכים אחרים הראויים להגנה, "וביניהם יעילות הדיון, הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה בצדדים שלישיים" כפי שטענה המשיבה לפגיעה בלקוחותיה.

אשר לנטל המוטל על הטוען לחיסיון, בענייננו המשיבה, סיכמה כב' השופטת חיות בבג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' א' עוז [פורסם בנבו] (מיום 14.5.08) -

"...על מנת שבעל דין בהליך שיפוטי יהא רשאי שלא לחשוף ראיה רלוונטית המצויה באמתחתו עליו להוכיח כי קיים חיסיון המוכר בדין מכוח חוק או מכוח ההלכה הפסוקה המאפשר לו לחסותה (ראו יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 441-440 (מהדורה שביעית, 1995); לעניין נטל ההוכחה המוטל על הטוען לחיסיון ראו: עניין הסתדרות מדיצינית הדסה, 524; הרנון, דיני ראיות, 67; יעקב קדמי על הראיות חלק שני 869 (תשס"ד)). משהוכח חיסיון כזה, וככל שמדובר בחיסיון יחסי, על הטוען לחיסיון להתגבר על משוכה נוספת. עליו להראות כי העניין שיש בחיסוי הראיה עדיף על הצורך לגלותה לשם עשיית צדק".

למעשה ניתן לקבוע כי אף אם הייתי מקבלת את טענות המשיבה באשר לסעיפי חוק הגנת הפרטיות אשר העלתה בטענותיה, עליה נטל ההוכחה להראות כי החסיון עדיף על פני עשיית הצדק והצורך לגלות, משלא עשתה כן לא עמדה בנטל ההוכחה.