החלטה
בפניי בקשת רשות להתגונן של הנתבעת מפני תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 3,164,569 ₪.
על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת מכרה לנתבעת 55 מכונות לייזר דנטאלי לפי הסכמים מיום 15.9.2008 ומיום 29.1.2009 תמורת 15,000 אירו למכונה. שבע מכונות הוחזרו לתובעת. במסגרת הסכם שלישי, מיום 8.2.2010, נקבע כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 750,000 אירו בניכוי 100,000 אירו ששולמו עוד קודם לכן על חשבון התמורה, ובסך הכל, סך של 650,000 אירו (להלן: "ההסכם השלישי"). הואיל ותמורת המכונות לא שולמה, הודיעה התובעת לנתבעת ביום 22.2.2011 על ביטולו של ההסכם השלישי ודרשה השבתן של 48 המכונות שנותרו עדיין בחזקתה של הנתבעת. משלא הוחזרו המכונות, הוגשה התביעה.
הנתבעת ביקשה רשות להתגונן. הנתבעת טענה כי המכונות נמצאו לא מתאימות לתקן האירופאי ולכן התובעת היא שהפרה את הסכם המכר. על כן, נכרת ההסכם השלישי, שהיה הסכם פשרה, ולפיו סוכם שהתובעת תתקן את המכונות על מנת להתאימן לתקן הנדרש. דא עקא, לאחר מכן התברר כי לא ניתן להתאים את המכונות לתקן הנדרש ולכן הנתבעת הודיעה ביום 15.3.2011 על ביטולו של ההסכם השלישי. הנתבעת ביקשה כי בית המשפט יורה על ביצוע השבה בעין, קרי, שהנתבעת תחזיר לתובעת את המכונות, בלא לשלם עבורן (ס' 78 לבקשת הרשות להתגונן). הנתבעת הדגישה וציינה כי אין כל מניעה להחזיר לתובעת את המכונות שנותרו ברשותה (ס' 79 לבקשה).
בתום ישיבת 1.11.2011 הושג הסדר דיוני בין הצדדים, לפיו הנתבעת תחזיר לתובעת 43 מכונות שנותרו ברשותה, וככל שיוחזרו פחות מ- 43 מכונות, התובעת תהא רשאית לבקש שתינתן החלטה בבקשת הרשות להתגונן לגבי אותן מכונות שלא הוחזרו. עוד נקבע כי המכונות יוחזרו תוך 30 יום, קרי, עד ליום 1.12.2011. ההסדר הדיוני קיבל תוקף של החלטה.
הנתבעת לא קיימה את הוראות ההסדר הדיוני. נכון להיום היא החזירה לתובעת אך ורק 10 מכונות מתוך 43 המכונות אותן התחייבה להחזיר. בעקבות כך, ביקשה התובעת ליתן פסק דין חלקי בסך של 470,000 אירו. סכום זה מהווה מכפלה של 38 מכונות כפול 15,000 אירו לכל מכונה, בהפחתת מקדמה בסך 100,000 אירו ששילמה הנתבעת על חשבון התמורה.
מנגד, הנתבעת ביקשה ליתן לה ארכה להחזרת 32 מכונות (לדידה, היא החזירה לתובעת 11 מכונות ולא רק 10), עד לסוף חודש מרץ 2012. עוד טענה הנתבעת כי שווי כל מכונה איננו 15,000 אירו אלא 5,000 אירו בלבד, בהתבסס על ס' 5 להסכם השלישי.
בקשת הנתבעת למתן ארכה נדחתה על ידי ביום 5.12.2011.
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן באופן חלקי, במובן זה שהתובעת זכאית ליטול פסק דין חלקי לגבי 32 מכונות, והכל מהנימוקים המפורטים להלן.
ראשית לכל, לנוכח העובדה שהנתבעת עצמה הצהירה פעם אחר פעם במסגרת בקשת הרשות להתגונן כי ברצונה להחזיר לתובעת את כל המכונות שנותרו בחזקתה, והצהרה זו אף מצאה ביטוי בהסכם הדיוני, ברור שהתובעת זכאית ליטול פסק דין בגין המכונות שלא הוחזרו בסופו של דבר. הנתבעת אינה יכולה לאחוז בחבל משני קצותיו- מחד, להודיע על ביטול הסכמי המכר ולהצהיר כי בכוונתה להחזיר את המכונות לתובעת מבלי לשלם את התמורה החוזית המוסכמת, ומאידך, לא להחזיר את המכונות לתובעת. משלא הוחזרו המכונות, זכאית התובעת לתמורה הכספית המגיעה בגינן.
בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בכמה מכונות מדובר: התובעת טוענת שהוחזרו לה 10 מכונות בלבד ואילו הנתבעת טוענת שהחזירה 11 מכונות. הואיל ובשלב הדיוני הנוכחי לא ניתן להכריע במחלוקת, יש לצאת מתוך הנחה מקילה עם הנתבעת, לפיה אכן החזירה לתובעת 11 מכונות. מכאן שהיא חייבת לשלם לתובעת את התמורה בגין 32 מכונות. אמנם, התובעת טוענת כי היא זכאית לתשלום בגין מכונות נוספות, שכן לטענתה, אמורות להיות בחזקתה של הנתבעת 48 מכונות ולא רק 43, אלא שבענין זה ישנה מחלוקת עובדתית לגבי מספר המכונות שנותרו עדיין ברשותה של הנתבעת, ולכן גם בענין זה יש לצאת מתוך נקודת מוצא מקילה עם הנתבעת.
מחלוקת נוספת היא לגבי שוויין של המכונות: התובעת טוענת כי בגין כל מכונה היא זכאית לסך של 15,000 אירו, ואילו הנתבעת טוענת שהסכום הינו 5,000 אירו בלבד.
במחלוקת זו הדין עם התובעת. על פי ההסכם מיום 15.9.2008 נקבע כי בגין כל מכונה ישולם סך של 15,000 אירו (ראה ס' 2.2 להסכם). גם מתוך ס' 6 ו- 7 להסכם השלישי עולה כי מחירה של כל מכונה הוא 15,000 אירו. אין איפוא יסוד לטענתה של הנתבעת בדבר מחיר נמוך יותר.
סיכומו של דבר, התובעת זכאית ליטול פסק דין חלקי בגין 32 מכונות כפול 15,000 אירו למכונה, ובסך הכל, 480,000 אירו. מסכום זה יש להפחית מקדמה בסך 100,000 אירו. מכאן שהתובעת זכאית ליטול פסק דין חלקי על סך בש"ח השווה ל- 380,000 אירו, לפי שערו היציג של האירו ביום 8.2.2010 (מועד כריתתו של ההסכם השלישי), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד זה ואילך. ניתן להגיש פסיקתה לחתימתי.
לגבי יתרת סכום התביעה, ניתנת רשות להתגונן כמבוקש.
הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות הבקשה בסך 7,500 ₪.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים ותנתב התיק למותב לשם קביעת קדם משפט בפניו.
ניתנה היום, י"ז כסלו תשע"ב, 13 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.
חגי ברנר, שופט
רשם ביהמ"ש המחוזי