ליטו גרופ בע"מ ואח' נ' בכנר ואח'

החלטה

1. התובעות הגישו תביעה כספית כנגד 3 הנתבעים, אשר שמשו בתפקידי מפתח בחברות התובעות. התביעה הינה בגין נזקים כספיים שנגרמו לתובעות לטענתן, עקב החלטות ניהוליות שקבלו במהלך תפקידם.

2. התביעה מפרטת 3 פרשיות שונות –

2.1 שינוי תנאי העסקתו של נתבע 3 ,במסמך החתום על ידי נתבעים 1,2,. מכח מסמך זה תבע נתבע 3 מהתובעות בתיק אזרחי 274/08 סכום של כ-3.5 מיליון ₪. בתיק 274/08 ניתן פסק דין הדוחה את תביעת נתבע 3 כנגד התובעות, והוגש ערעור לבית המשפט העליון, שטרם נידון.

2.2 רכישת קרקע בעיר ברשוב ברומניה- נטען כי הוחלט על הרכישה באמצעות חברה מקומית שהוקמה לצורך זה, מבלי לבצע בדיקות מקצועיות וראויות ולכן שולם מחיר הגבוה מערך הקרקע מבלי שהיתה תוחלת כלכלית לעסקה. התובעות מעלות חשש לשיקולים זרים של המעורבים בעסקה זו.

2.3 פרשת רכישת החווה החקלאית ב'פורטה אלבה'- חברה מקומית ברומניה, שהתובעת 1 החזיקה בה 70% מהון המניות רכשה חוות חלב באזור קונסטנצה מחברת 'אנדרה'. העסקה אושרה בדירקטוריון החברה התובעת 1 ביום 21.5.07. הנתבעים 1,2,לא הביאו לידיעת הדירקטוריון כי 10 חודשים קודם לכן נמכרה החווה לחברת 'אנדרה' במחצית מהסכום שנדרש מהתובעת 1. התובעות מיחסות לנתבעים 1,2,ביחד עם אחר מהלכים שאינם כשרים במהלך ניהול חוות החלב ומכירתה הלאה, פעילות שגרמה נזק לתובעות. פרשה זו מתייחסת רק לנתבעים 1,2.

3. נתבע 1 הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף מטעמים שונים.

3.1 סעד תיאורטי לגבי הפרשה הראשונה – נטען כי כשהוגשה התביעה הנוכחית עדין לא היתה הכרעה בת"א 247/08, ומשלא חויבו התובעות בתשלום כלשהו לנתבע 2, לא קמה להם זכות תביעה כאן. יש בטענה ממש, אלא שעדין אין הכרעה חלוטה בערעור שהוגש לבית משפט עליון, ולכן בשלב זה דין הטענה להדחות. עם קביעת בית משפט עליון תתברר השאלה אם קם הצורך לתקן את כתב התביעה בענין זה, אם לאו.

3.2 לא ניתן היתר לפיצול סעדים – נטען כי בבית משפט זה מתקיימת תביעה נוספת של התובעות (ת.א. 48160-02-11), גם שם יש התייחסות להתנהלות הנתבע 1 מול התובעות כאורגן ובעל מניות בתובעות. הנתבע מתבסס על כך כי מדובר "באותה עילת תביעה". מעיון בכתב התביעה בתיק 48160-02-11 עולה כי מדובר במסכת עובדתית שונה לחלוטין, בזמן, במקום, בנפשות הפועלות ובאירועים. שם הוגשה תביעה בגין גזילת כספים מהחברה על ידי נתבע 1 , זיוף מסמכים ופעילות בניגוד להרשאה. התביעה מפרטת שם חתימה על הסכם פשרה עם צד ג' באופן שכספיו נותבו לנתבע 1 באופן פרטי מבלי שהיה זכאי להם, שימוש בכספי החברה להקמת מבנה באור עקיבא, זיוף מסמך בשם ליטו גרופ באופן שהשיא תקבולים אישיים לנתבע 1, וזיוף מסמכים נוספים מול חברות הביטוח. בעוד שבתיק 48160-02-11 מבקשים לייחס לנתבע 1 עוולות של מרמה גזל וזיוף העילות בתיק שבפני מתייחסות לטענות בנושא של הפרת חובת זהירות , נאמנות ורשלנות במסגרת קבלת החלטות עסקיות בניהול השוטף. מדובר בפרשיות עובדתיות שונות המקימות עילות תביעה נפרדות.

3.3 כתב שיפוי – הנתבע 1 טוען כי ניתן לו כתב שיפוי מהתובעת 1 בשל חבות כספית והוצאות התדיינות. ראשית כתב השיפוי הוא של התובעת 1 בלבד. שנית, כתב השיפוי מרובה תנאים, שיש לבחנם. שלישית, יש לוודא תוקפו של כתב השיפוי נוכח הוראות ספציפיות בחוק החברות התשנ"ט 1999 (ס' 258-264). הטענה כורכת בדיקה עובדתית של ראיות, ואין מקום לדחייה על הסף בשלב מקדמי זה.

3.4 נטען כי כתב התביעה איננו מגלה עילה שכן לא פורט סכום הנזק הספציפי וממה נובע. המבחן לבדיקה האם כתב התביעה מגלה עילה הינו – בהנחה שהתובע יוכיח את העובדות הכלולות בכתב תביעתו האם יהא זכאי לקבל את הסעד המבוקש. כתב התביעה עומד במבחן זה.

3.5 טענת שיהוי – נטען כי התביעה הוגשה בשיהוי שכן היא מתייחסת לסכסוך שהחל בשנת 2008 . לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה התובע זנח את תביעתו ושבמהלך הזמן הנתבע שינה את מצבו לרעה. יש שהוסיפו תנאי שלישי, שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום ליבו של התובע. הנתבע 1 לא התייחס לרכיבים אלו בטענותיו, למעט אמירה כללית וסתמית כי נגרם לו נזק. השימוש בטענת השיהוי בדין האזרחי, שיש בה כדי לקצר ולסייג את תקופת ההתיישנות, הוא ענין נדיר וחריג במיוחד, ואין זה המקרה שיש להפעילו.

3.6 נטען כי היה מקום לצרף לתביעה את שוקי כהן. טענה זו אין בה כדי להוות סיבה לדחייה על הסף של כתב התביעה כנגד נתבע 1.

לפיכך, בקשת הנתבע 1 לדחיית התביעה כנגדו על הסף מטעמיה השונים– נדחית.

4. נתבע 3 הגיש בקשה להפקדת ערובה על ידי התובעות, כפי שבשתי החלטות קודמות חויבו התובעות להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם של נתבעים, 1,2. התובעות בתגובתן מציינות כי לגבי הפרשה הראשונה קיים פסק דין של בית משפט זה (ת.א. 247/08) ולכן היקף בירור התביעה מצומצם. כמו כן מציינות התובעות כי הנתבע 3 איננו נתבע בפרשיה השלישית, ואלו סיבות שלא לחייב בערבות, או להפחית מסכומה לערובה ששיעורה אינו עולה על 17,500 ₪, נוכח העובדה שכבר הופקדו 140,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעים 1,2.

נימוקי החיוב בערובה מפורטים בהרחבה בנימוקי כב' הרשמת, בהחלטה מיום 2.8.12, ועשיתי שימוש בהם בהחלטתי מיום 30.10.12.

העובדה שניתן פסק דין בת.א. 247/08 אין בה כדי לשנות מהמצב שהיה קיים במועד ההכרעה בנושא הפקדת הערבות לגבי נתבעים 1,2, כל עוד לא תקן ב"כ התובעות את כתב תביעתו. גם בהחלטות הקודמות היה ידוע שמתנהל תיק 247/08 וממילא, הכרעה חלוטה שלו תהיה בבחינת מעשה בית דין או השתק פלוגתא בין הצדדים, לפי הענין.

עוד טוען ב"כ התובעות כי נתבע 3 איננו נתבע בפרשה השלישית. אך משהוגש כתב התביעה במרוכז כנגד שלושת הנתבעים, לא הופרד בו סכום הנזק הנתבע בעבור כל פרשה, והתביעה כולה אמורה להתנהל במרוכז, אין בכך להשליך באופן מהותי על רמת ההוצאות של הנתבע 3.

מנימוקים אלו אני סבורה שאין בטענות שמעלה ב"כ התובעות בתגובתו, כדי להחיל החלטה שונה על נתבע 3, או סכום ערובה אחר.

לפיכך, התובעות יפקידו בתוך 30 יום מהיום ערובה בסכום של 70,000 ₪ בקופת בית המשפט, להבטחת הוצאות נתבע 3, היה ותדחה תביעת התובעות כנגדו.