ליבר מיכל מינה ואח' נ' ליבר מיכל מינה ואח'

פסק דין

זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 שהגישו התובעים בגין פגיעתם בתאונת דרכים ביום 16.6.03. אין חולק על כך שהנתבעת (שביטחה את המכונית שבה נסעו) חייבת לפצותם בגין נזקיהם. הצדדים סיכמו את טענותיהם ע"פ הראיות שהוגשו ללא חקירה..

ד"ר עוזי אשכנזי שחיווה את דעתו בעניינה של התובעת 1 סיכם את ממצאיו כך:

"בבדיקתה יש הגבלה בחלק מתנועות עמוד שדרה צווארי ובחלק מתנועות עמוד שדרה מותני. מרבית ההגבלה היא עקב שינויים ניווניים של חוליות עמוד שדרה מתני וצווארי כפי שתואר בפענוח הצילומים. שינויים אלה קשורים לגיל. מאידך גיסא גב' ליבר לא סבלה מעולם מכאבי צוואר או גב לא טופלה ולא היתה במעקב רפואי. גם לאחר התאונה המעקב הרפואי היה דל והסתכם בביקור אחד אצל רופא אורטופד ובטיפולים שהסתיימו ב – 23.3.2004.

בבדיקות הדימות אין עדות לנזק גרמי טראומטי. קיימת היצרות ניוונית של המרווח הבין חולייתי בעמוד השדרה צווארי הכרוך בשינוי הקשור לגיל, ושינויים ספונדילוטים בעמוד שדרה מותני כמתואר. אין חסר עצבי.

אני מעריך את נכותה של גב' ליבר ב – 10% למשך 6 חודשים החל מיום תאונת הדרכים על-פי סעיף 37(5) א.

אני מעריך את נכותה הצמיתה בעקבות תאונת הדרכים ב – 1% עקב הגבלה בחלק מתנועות עמוד השדרה תוך הדגשה שגם לשינויי הגיל חלק חשוב בהגבלה בתנועה זו."

מתצהירה של התובעת עולה שקיבלה תעודות מחלה מיום התאונה במשך 12 יום שבהם נקבע לה "אי כושר" עבודה. שכרה לא נפגע בפועל, אך סיבלה גרם לה להמנע מלעבוד שעות נוספות וכך נמנע ממנה, לטענתה, לשפר את שכרה ב – 1000 ₪ לחודש – עד שיצאה לחופשה ללא תשלום בשנת 2004. היא הצהירה על העסקה של עוזרות בית והוצאות רפואיות שונות שרק לגבי חלקן שמרה קבלות המגיעות לסך 7,7,41 ₪.

למעשה מדובר בתאונה שגרמה לתובעת נכות מזערית. לאור חוות-דעתו של ד"ר אשכנזי, סביר שהתובעת סובלת כיום מכאבים, אך רק חלק קטן, כמעט זניח שלהם, באמת קשור לתאונה ואילו רוב מצוקתה היא תולדה של שינויים שגרם הזמן במצבה האורטופדי.

לתובעת מגיע פיצוי בגין נזק לא ממוני. אני מעריכו (במסגרת מגבלות הדין) ב – 10,000 ₪.

סביר שלתובעת נגרמו עקב התאונה הוצאות שונות אך התיעוד שלהן דל. היא זכאית למימון הוצאות הריפוי שלה מקופ"ח, אך סביר שהוציאה מכיסה סכומים צנועים נוספים, במיוחד בתקופה הסמוכה לתאונה (שבה היתה לה גם נכות זמנית של 10%). אני מעריך סכום זה ב – 2000 ₪.

נראה לאור מצבה האורטופדי (שאינו קשור לתאונה) של התובעת, היא נזקקה לעזרת עוזרת בית בלי קשר לתאונה, אך סביר גם שהזקקות זו הוגברה במידה כלשהי אחרי התאונה (לפחות לתקופה קצרה). אני מעריך הוצאה זו ב – 3000 ₪.

ברור שהתובעת איבדה כמחצית חודש עבודה עקב התאונה. יתכן שנמנעה מעבודה נוספת לפחות בחלק מהזמן שאחר-כך בשל כאבים שלפחות חלקם נבעו מהתאונה. אין די בתיעוד שבפני כדי לחשב את הסכומים במדוייק, אך אני מעריכם גלובאלית ב – 3000 ₪.

לאור זניחותה של הנכות שהותירה התאונה אצל התובעת איני סבור שהיא איבדה משהו מכושר עבודתה לעתיד.

בהתחשב במיעוט הטיפולים הרפואיים של התובעת בעבר וריחוקם בזמן, אין זה סביר שתזקק לטיפולים נוספים בעתיד – ובכל מקרה, גם אם תזקק להם היא זכאית לקבלם מקופ"ח.

התובע 2 היה בעת התאונה תלמיד תיכון. הוא יליד 1987. ד"ר אנקשטיין שבדק אותו מטעם בית המשפט מצא שלא נותרה לו עקב התאונה כל נכות אורטופדית, זמנית או קבועה והוא לא מצא קשר סיבתי או קליני בין התאונה לבין תלונותיו של התובע 2. בתצהירו מפרט התובע 2 תלונות אלה, אך לאור חווה"ד איני מוצא מקום לדון בהן. נראה שהתובע 2 נפגע בתאונה פגיעה קלה שלא חייבה טיפול קשה או ממושך.

סביר שהטיפול בתובע 2 חייב הוצאות שונות. הוא צירף קבלות בסך 1720 ₪. סביר שלא כל הקבלות נשמרו (אף שיש לי ספק אם אמנם כל הקבלות שהוצגו נוגעות לענייננו). מכל מקום, סביר שהוצאו סכומי כסף לא גדולים לשם הטיפול בפגיעתו או כתוצאה מטיפול זה. אני מעריך את הסכום גלובאלית ב – 2,000 ₪. נזקים אחרים של התובע, לא הוכחו. בגין נזק לא ממוני אני פוסק לתובע 5,000 ₪.

הנתבעים טענו שיש לנכות מסכום הפיצוי את ההוצאה שהוציאו לתשלום שכר המומחים. נטען שהתובעת 1 נפגעה בתאונת עבודה והיתה זכאית שנכותה תקבע במוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) , אך גרמה להוצאה נוספת ע"י כך שעמדה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט ולא הגישה תביעה הכרה במל"ל. מכיוון שהתובעת מימשה זכות חקית והמומחה מצא שיש לה נכות (אף שקטנה מאוד), איני מוצא הצדקה לניכוי המבוקש. לא כן, באשר לבקשה לנכות מהפיצוי שנפסק לתובע 2 את הסכום ששילמה הנתבעת 2 למימון חוו"ד ד"ר אנקשטיין. המומחה מונה על מנת שלא לחסום את דרכו של התובע 2 לברר את טענותיו, אך משמצא אותו מומחה את מה שמצא, אין כל הצדקה שהנתבעת 2 תישא בשכרו. לפיכך יקוזז מהפיצוי המגיע לתובע 2 הסכום ששולם ע"י הנתבעת למימון חוו"ד ד"ר אנקשטיין.

לסיכום: התובעת 1 זכאית לפיצוי בסך 18,000 ₪. התובע 2 זכאי לפיצוי בסך 7,000₪ בקיזוז הסכום ששולם ע"י הנתבעת 2 לד"ר אנקשטיין. על הסכומים יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ.

ניתן היום, כ"א טבת תש"ע, 07 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.