לומיטרון בע"מ נ' ונימן ואח'

החלטה

בפני בקשה למתן צווי מניעה זמניים במסגרתם יאסר על המשיבים בין השאר להימנע מלהטעות את לקוחות המבקשת או להפיץ אודותיה כזבים והכל כמפורט בסעיף 1 לבקשה ובבקשה בכלל.

לאחר עיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף במעמד צד אחד וזאת מן הטעמים הבאים על משקלם המצטבר -

1. ראשית יצוין כי מהבקשה עצמה כמו גם מהתביעה ומנספחיה עולה כי בין אותם הצדדים ממש מתנהל הליך בבית הדין לעבודה (המשיבה 2 צורפה לאחרונה כנתבעת נוספת בגדרי ההליך הנ"ל) בהיות המשיב 1 עובד לשעבר של המבקשת; בגדרו של אותו ההליך ניתנו כבר בעבר סעדים זמניים למיניהם, בנסיבות אלו הפניה לבית משפט זה ובשלב זה למתן הסעד הזמני המבוקש אינה ברורה כלל ועיקר.

הדברים נכונים בפרט לאור העובדה כי טענות בדבר הכפשת המבקשת לכאורה על ידי המשיב 1 עלו כבר בגדרי כתב התביעה שכנגד שהוגש בבית הדין לעבודה (וראו סעיף 18.2 שם) כך שנדמה כי על בקשה מסוג זה להיות מוגשת במסגרת האכסניה המתאימה.

2. עוד יצויין כי צירופה של המשיבה 2 לבקשה גם הוא לא הובהר דיו, שכן בגדרי הבקשה או התביעה כלל לא קיימת התייחסות למשיבה זו ולמבוקש ממנה (זולת ציון סתמי בסעיף 17 לכתב התביעה) - בנסיבות אלו ובפרט לאור עקרון האישות המשפטית הנפרדת נדמה כי יש קושי במתן סעד כלפי מי שאינה בהכרח הנמענת לו, דבר המקרין גם במישור סיכויי התובענה.

3. זאת ועוד ובעיקר, הצו המבוקש הינו ערטילאי, אינו מסוים דיו וקיים ספק רב לגבי היכולת לאכפו. צווים צריכים להיות קונקרטיים - ועל הקושי במתן הצו המבוקש מעידה המבקשת בעצמה בסעיף 19 לכתב התביעה.

4. אף לגופו ומבחינת עילות התביעה ספק כיצד חוק הגנת הצרכן יכול לשרת את המבקשת להבדיל מצרכניה וטיעון זה במישור מאזן הנוחות (סעיף 51 לבקשה) פועל כמובן לחובתה.

5. בשולי הדברים יצוין כי הפניה לבית המשפט בשלב זה לאחר שממועד משלוח הודעת הדואר האלקטרוני נשוא הבקשה חלף למעלה מחודש ימים היא תמוהה. כך או אחרת נדמה שכל נזקיה הנטענים של המבקשת, וככל שיוכחו, ניתנים לריפוי במישור הכספי וזהו טעם נוסף אשר די בו כדי לדחות המבוקש.

בנסיבות אלו הבקשה נדחית במעמד צד אחד ומשכך גם ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ד, 25 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.