פסק דין
בפניי תביעה בסדר דין מהיר לתשלום דמי תיווך בסך של 44,080 ₪, כאשר במוקד המחלוקות טענת התובע להיותו "הגורם היעיל" בעסקת רכישת דירה על ידי הנתבעת, אף שפעולת התיווך שבצע הסתכמה בהצגת הבניין בו מצויה הדירה במבט מהרחוב ותו לא.
העובדות הרלוונטיות
התובע הינו מתווך במקצועו בעל רישיון תיווך ומשרד תיווך. אחת מהעובדות במשרד התובע הינה המתווכת גב' מאיה לוי ( להלן: "המתווכת").
במהלך חודש אוקטובר 2010 ביקשה הנתבעת לרכוש דירה בתל אביב ולצורך כך יצרה קשר עם משרד התיווך של התובע. ביום 22.10.10 יצאה הנתבעת ביחד עם המתווכת לסיור אשר תכליתו הצגת דירות בפני הנתבעת. במהלך אותו סיור חתמה הנתבעת על הסכם להזמנת שירותי התיווך מהתובע (להלן: "הסכם התיווך").
המתווכת הציגה בפני הנתבעת דירה ברחוב טשרניחובסקי ודירה נוספת ברחוב בר כוכבא פינת דיזינגוף בתל אביב. בנוסף לשתי הדירות הללו, ביקשה המתווכת להציג בפני הנתבעת דירה נוספת, דירה אשר נמצאת בקומה א' בבניין בהליכי בניה ברחוב בר כוכבא 7 בתל אביב ( להלן: "הבניין" ו- "הדירה"(. פרטי הדירה מצוינים בהסכם התיווך ולרבות תג המחיר המיועד של הדירה - 2,250,000 ש"ח.
המתווכת והנתבעת צעדו לכיוון הדירה וכאשר הגיעו לבניין הסתבר כי הבניין סגור והמתווכת הצביעה על מיקום הדירה מהרחוב. בתום אותה פגישה נפרדו הצדדים ולמעשה לא היה עוד בניהם כל קשר.
בסמך לאחר מכן, ביום 3.11.10, רכשה הנתבעת את הדירה מהחברה השותפה בפרויקט בניית הבניין, חברת שרון דרשן בע"מ (להלן: "הקבלן"), כאשר האחראי על השיווק מטעם הקבלן הינו מר שרון דרשן (להלן:" "שרון") וזאת תמורת סך של 1,900,000 ₪. במצב זה סבר התובע כי על הנתבעת לשלם דמי תיווך, דרישתו נדחתה, ולפיכך הוגשה התביעה.
תמצית הטענות, ההליך והראיות
לטענת התובע, פעלה הנתבעת בחוסר תום לב, עקפה את התובע ויצרה קשר ישיר עם הקבלן וזאת מתוך הפרת התחייבותה לתשלום דמי התיווך לפי הסכם התיווך. טוען איפוא התובע כי ההסכם לרכישת הדירה נכרת כאשר הוא הגורם היעיל ולפיכך יש לחייב את הנתבעת בתשלום דמי התיווך בשיעור 2% ממחיר הרכישה ובצירוף מע"מ, בסה"כ 44,080 ₪.
לטענת הנתבעת, אין כל בסיס לטענות התובע. לגרסתה, הקשר בינה לבין הקבלן נוצר עוד קודם לחתימת הסכם התיווך, היא ביקרה בדירה מספר פעמים לפני שבכלל פנתה לתובע וכבר כאשר הציגה בפניה המתווכת את הדירה מהרחוב ציינה בפניה שהיא מזהה את הדירה וכבר ביקרה בה. הנתבעת אף מציגה לראיה פלט שיחות המעיד על שיחה שהתקיימה ביום 11.10.10 בין אמה של הנתבעת, גב' שושנה ליברמן (להלן: "שושנה") לבין שרון. טענה נוספת של הנתבעת היא כי כלל לא חתמה על הסכם התיווך בקשר עם הדירה והוספת פרטי הדירה להסכם התיווך נעשתה בדיעבד, בלא הסכמתה, ותוך זיוף חתימתה. טוענת לפיכך הנתבעת שאין בסיס לתביעה ויש לדחותה.
התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, בהחלטה מיום 13.12.11 ניתנה לנתבעת רשות להתגונן ובהחלטה נוספת נקבע התיק להוכחות, אשר התקיימו בפניי היום.
התובע תמך את גרסתו בתצהיר המתווכת. הנתבעת תמכה את גרסתה בתצהירה ובתצהירה של שושנה. עוד הגישה הנתבעת מטעמה תצהיר של שרון. שרון לא התייצב לדיון כדי להיחקר על תצהירו ובהודעה שנמסרה על ידי בא כח הנתבעת ביום 5.2.13 נמסר כי הסתבר ששרון לא ישהה בארץ עד לסוף פברואר 2013. למרות זאת, הודיע בא כח התובע במהלך הדיון כי הוא מוותר על חקירתו של שרון ומסכים שתצהירו יהווה חלק מחומר הראיות.
המתווכת נחקרה על תצהירה, אף הנתבעת נחקרה והתובע ויתר על חקירת שושנה. בתום החקירות סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל פה.
דיון
שתי מחלוקות עיקריות עומדות להכרעה. המחלוקת האחת הינה באשר לעצם קיומו של הסכם תיווך המתייחס לדירה והמחלוקת השנייה הינה באשר לטענת התובע להיותו הגורם היעיל ברכישת הדירה על ידי הנתבעת.
ביחס לטענת קיומו של הסכם תיווך ביחס לדירה, טוענת הנתבעת כי כאשר חתמה על הסכם התיווך הרי שזה כלל לא כלל את פרטי הדירה ואלו ככל הנראה הוספו מאוחר יותר ותוך זיוף חתימתה לצד פרטי הדירה.
המתווכת מאידך טוענת כי כאשר נערך הסכם התיווך מלכתחילה, לא צוינו בו פרטי הדירה ולכן חתמה הנתבעת פעמיים לצד הדירה היחידה שצוינה בהסכם התיווך, דירה ברחוב טשרניחובסקי, ופעם נוספת בשולי ההסכם. במהלך הסיור שנערך, כאשר ביקשה המתווכת להציג בפני הנתבעת גם את הדירה, הרי שהוסיפה את פרטי הדירה שאז גם חתמה הנתבעת לצד פרטי הדירה. המתווכת שוללת מכל וכל את הטענה לזיוף הסכם התיווך בקשר עם הדירה.
ביחס לטענה זו, מסתבר כי ביום 3.1.11 פנה התובע לנתבעת בכתב בדרישה לקבלת דמי תיווך בגין רכישת הדירה (נספח ד' לכתב התביעה). הנתבעת מאשרת כי קיבלה את המכתב (סעיף 8 לתצהיר הנתבעת). אם כך, אם סברה הנתבעת שכלל לא חתמה על הסכם תיווך בקשר עם הדירה, ניתן היה לצפות שתגיב למכתב הדרישה בהודעה מפורשת שזו עמדתה. מכתב תשובה שכזה של הנתבעת לא הוצג ונראה שלא נשלח.
בתצהיר הנתבעת נטען כי פרטי הדירה "לא נכתבו לפני חתימתי" (סעיף 9 לתצהיר הנתבע). אין בתצהיר הנתבעת טענה לזיוף חתימתה ובפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 13.12.11 הבהיר בא כח הנתבעת כי כלל לא מדובר בטענת זיוף הוא אף טען שאפשר והנתבעת חתמה "בהיסח הדעת".