לוי נ' שוקי (יהושע) שועלי-נאמן בפשיטת רגל לנכסי החייב ואח'

           לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' הנשיא א' אורנשטיין), מיום 12.6.2017, בתיק פש"ר 1494-00, במסגרתו התקבלה בקשת הנאמן בפשיטת רגל לנכסי החייב יצחק לוי (להלן: החייב), להורות על ביטול הסכם מכר מיום 14.5.2009 במסגרתו מכרו החייב ורעייתו (להלן: המבקשת) בית מגורים בכפר סבא (להלן: בית המגורים או הנכס), בשל היותו חוזה למראית עין לפי סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), תוך מתן תוקף ל"הסכם הנסתר" שבין הצדדים, חרף הפסלות שדבקה בו.

הרקע לבקשה וההליכים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי

1. המסכת העובדתית הרלוונטית לבקשה זו הינה מורכבת ביותר ואתאר להלן אך את עיקריה, כפי שזו נפרסה בהרחבה בפסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי.

2. החייב הינו בעל עסק לשירותי אינסטלציה אשר לימים נקלע לקשיים כלכליים. ביום 5.2.2001 ניתן צו כינוס לנכסיו וביום 20.5.2002 הוכרז פושט רגל. במסגרת ההליך מונה עו"ד שוקי (יהושע) שועלי כנאמן בפשיטת רגל (להלן: הנאמן).

3. החייב והמבקשת הם בעלים שווי זכויות בנכס, עליו רבצה משכנתא לטובת בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: הבנק). משלא נפרעה המשכנתא, החל הבנק בנקיטת הליכי הוצאה לפועל למימושה. ביום 8.1.2006 הגיעו החייב והמבקשת להסדר עם הבנק לפיו כנגד תשלום בסך של 410,000 דולר, ימחל הבנק על יתרת החוב שמגיעה לו. ההסדר הותנה במכירת הנכס על ידי החייב והמבקשת למשה ויפה אהרון (להלן: הרוכש ו-הרוכשים בהתאמה), בתמורה לסך של 410,000 דולר. ביום 8.11.2009 אישר בית המשפט (כב' השופטת ו' אלשייך) את הסכם המכר האמור, תוך שהוסכם גם על הגדלת התמורה כך שתוספת של 100,000 ש"ח תועבר לנושים הרגילים. סמוך לאחר מכן העביר הרוכש את הזכויות שרכש בנכס, קרי, את מחצית הזכויות בו, לבתו.

4. לימים הגישו הורי החייב תובענה נגד הרוכשים (ת"א 52232-03-11 בבית המשפט המחוזי מרכז) ובה עתרו להצהיר על בעלותם בנכס ולביטול העסקה שבין הרוכש לבתו. זאת מפני שלטענתם הסכם המכר היה למראית עין בלבד, במובן זה שכספי הרכישה מקורם בין היתר בהורים עצמם, ומטרתו היחידה הייתה הברחת הנכס מנושי החייב. ביום 13.11.2011 דחה בית המשפט המחוזי (כב' הנשיאה ה' גרסטל) את התביעה על הסף.

5. על רקע האמור, ביום 2.1.2012 הגיש הנאמן בקשה לבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו לביטול הסכם המכר מחמת היותו חוזה למראית עין. הפלוגתא המרכזית אותה בחן בית המשפט הייתה סיווגה של העסקה. קרי, האם מדובר בהתקשרות למראית עין או בהתקשרות פסולה כעמדת הנאמן, או בעסקה כשרה ותקפה כעמדת הרוכשים. ההכרעה במחלוקת התבססה בעיקר על הממצאים באשר למקור הכספים ששימשו לרכישת הנכס.

6. לאחר שבחן בית המשפט באופן מעמיק את מערכות היחסים שבין הצדדים הנוגעים בדבר, כמו גם את תוקפן של עסקאות נוספות שבוצעו, ולאחר שנתן דעתו לטענות הצדדים, תוך שמיעת עדויות ועיון בכתבי הטענות על נספחיהם, הגיע לידי מסקנה שדין הבקשה להתקבל. בנימוקיו תיאר בית המשפט את מערכת היחסים ההדוקה ואת יחסי האמון שנרקמו בין החייב לרוכש. מערכת יחסים אשר היוותה את המסד הדרוש לכריתת ההסכם למראית עין, שנועד לשמש כסות להברחת הנכס מידי נושי החייב. עוד שוכנע בית המשפט כי חברת "ח.ט ליטל בע"מ" (להלן: החברה), שהייתה לכאורה בבעלות הרוכש, הוחזקה למעשה ככסות עבור החייב על מנת שיוכל לנהל את עסקיו חרף היותו פושט רגל ובאמצעותה גם לשלם חלק מתשלומי התמורה. בחינת מכלול התשלומים ששימשו לרכישת הנכס העלתה כי רוב רובה של התמורה שולמה ממקורותיו של החייב או של מי מטעמו. המסקנה שהתבקשה מכך הייתה שהסכם המכר שנערך בין הצדדים נעשה אכן למראית עין בלבד ולא שיקף את ההסכמה האמיתית ביניהם. כן נקבע כי בתו של הרוכש אינה בגדר צד שלישי שרכש את הזכויות בנכס בתום לב.

7. עוד ציין בית המשפט כי היה למבקשת אינטרס מובהק במכירת זכויותיה בנכס, שכן בכך נפרעה המשכנתא כלפי הבנק שרבצה על הנכס. זאת, מפני שבאותה תקופה החל הבנק בהליך של מימוש המשכנתא בנכס, וככל שהיה עושה כן, למבקשת לא הייתה עומדת הגנה של דיירות מוגנת או של דיור חלופי. במכירת הנכס לרוכשים נהנתה המבקשת הן מכספי הוריו של החייב, ששילמו בין היתר על חלקה בנכס, והן מכך שהתאפשר לה להמשיך להתגורר בביתה.