לוי נ' כונס הנכסים הרשמי-מחוז חיפה ואח'

1. המבקש מצוי בהליך פשיטת רגל, ומיוצג בהליך זה באמצעות הסיוע המשפטי. יחד עם זאת, לעתים מגיש המבקש בקשות לתיק בית המשפט באופן עצמאי, מבלעדי ייצוג. אחת מן הבקשות הללו נדונה בהחלטה מושא הבקשה דנן.

2. ההחלטה עסקה בכמה סוגיות, לרבות בקשת המבקש לפסלות המותב, ובשוליה נקבע כדלקמן:

"לאור האמור בהחלטה זו ובתוצאתה, ולאור דחיית בקשותיו המפורטות של החייב שהוגשו על ידו והשתרעו על פני עמודים רבים שחייבו השקעה רבה מצד המשיבים בבקשות אלה, שקלתי אפשרות הטלת הוצאות. לטעמי מכיוון שמדובר בחייב הנמצא בהליך פשיטת רגל, הטלת הוצאות איננה פתרון סביר בעיניי. לעומת זאת בהתחשב בעובדה כי מדובר בחייב שמיוצג על ידי הסיוע המשפטי לצורך ניהול הליך חדלות הפרעון המנוהל לבקשתו, יש מקום להפסיק את הנוהג הלא מקובל לטעמי בתיק זה, בו מוגשות בקשות על ידי החייב עצמו שלא על דעת מייצגיו. לא ייתכן כי מחד זוכה החייב לייצוג משפטי על ידי בא כח הממומן על ידי מדינת ישראל ומנגד לא נשמע לעצותיו והחלטותיו, ומקום בו בא כוחו אינו סובר שיש מקום להגיש בקשה הוא בוחר להגישה בעצמו. משכך, תנאי להגשת כל בקשה חדשה נוספת על ידי החייב עצמו שבה הוא אינו מיוצג על ידי בא כוחו, תותנה בהפקדה מראש של סך 3,500 ₪ בקופת בית המשפט ובצירוף החלטה זו לכל בקשה שתוגש לכל ערכאה שהיא" (להלן: הצו החוסם).

           בקשת רשות הערעור דנן הוגשה על-ידי המבקש עצמו, כשהוא אינו מיוצג. ממילא, על-פי החלטת בית המשפט המחוזי, אין להידרש לטענות הרבות שנטענו בה בקשר לסוגיות השונות שנדונו בהחלטת בית המשפט המחוזי, עד שיפקיד המבקש סך של 3,500 ₪ בקופת בית המשפט.

3. בשלב זה, טרם הפקדת סכום הכסף, יש הצדקה לדון רק בעניין אחד: טענותיו של המבקש כלפי הצו החוסם עצמו. כאשר ניתן צו המגביל את גישתו של מתדיין לערכאות בצורה זו או אחרת, מן הדין שצו זה לא יחול על עצם ההליך הערעורי, שמטרתו לתקוף צו זה (בשג"ץ 2259/18 מזרחי נ' שרת המשפטים (22.4.2018)). עם זאת, לאחר שעיינתי בטענותיו של המבקש בקשר לצו החוסם, הגעתי למסקנה כי הללו אינן מצדיקות להעתר לבקשה.

4. נקודת המוצא היא שבעל דין המיוצג על-ידי עורך דין, הריהו מייפה את כוחו לייצג אותו בבית המשפט כפי שהוא מוצא לנכון. מרגע שהודיע בעל דין לבית המשפט על ייצוגו, התקשורת עם בעל הדין נעשית ככלל דרך ב"כ המייצג, ולא באופן ישיר. על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בייצוג מאת הסיוע המשפטי. במצב זה, בו המדינה רואה לנכון לממן עבור בעל הדין את ייצוגו המשפטי, הרי שככלל, ובהעדר טעם משכנע לנהוג אחרת, מצופה שבעל הדין ימסור את המושכות לידי מייצגו. סיוע משפטי ניתן למבקש רק אם לשכת הסיוע המשפטי משתכנעת שיש הצדקה לכך, ולא כאשר "ענינו של המבקש אינו אלא טרדני או קנטרני, או שאין לו על מה לסמוך, או שאין לו בסיס סביר מבחינת הדין, העובדות או הראיות" (סעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972). לשכת הסיוע המשפטי מפעילה אפוא שיקול דעת מתי לייצג, וכיצד לייצג. המבקש להנות מן השירות המשפטי הניתן לו על-ידי המדינה, עליו גם להרכין ראשו כאשר אותו שירות משפטי עצמו מחליט כיצד לנהל את ההליך.   

5. בענייננו, במסגרת הליך פשיטת הרגל מיוצג המבקש על-ידי הסיוע המשפטי. מעיון במערכת 'נט המשפט' עולה כי הוא חתם על יפוי-כוח כללי, שבו הצהיר כי הוא מייפה את כוחה של עורכת דינו לייצגו בהליך. בד בבד עולה כי המבקש ממשיך ומגיש בקשות רבות בשם עצמו, ולא באמצעות עורכת דינו. צדק אפוא בית המשפט המחוזי כשקבע כי יש "להפסיק את הנוהג הלא מקובל" הזה. על פני הדברים ניתן היה לקבוע, כי במצב הדברים האמור ובהעדר נימוק משכנע לא תתקבלנה כלל בקשות שיגיש המבקש בשם עצמו, כי אם בקשות המוגשות על-ידי באת כוחו. כך מחייב השכל הישר לנהוג באופן כללי, ובפרט כאשר עסקינן בייצוג על-ידי הסיוע המשפטי: כאשר אדם מיוצג על-ידי עורך דין, הרי שככלל אין זה רצוי שבית המשפט ישמע אותו ב'שני קולות', שלו ושל מייצגו; אדם מיוצג הפונה בבקשה לבית המשפט על דעתו-שלו, עליו להבהיר מדוע אינו עושה כן באמצעות בא כוחו, ולשכנע שיש להידרש לבקשתו למרות זאת. על אחת כמה וכמה, כאמור לעיל, כאשר מדובר באדם שייצוגו נעשה על חשבון הקופה הציבורית, באמצעות גוף השוקל את סיכוייו של ההליך ואופן ניהולו, ואת ההצדקה להטלת מימון הייצוג על הציבור כולו. 

6. מכל מקום, בענייננו החליט בית המשפט לנהוג אחרת. הוא לא אסר על המבקש להגיש בקשות עצמאיות אלא הורה לו להפקיד מראש סכום כסף להבטחת הוצאות יתר בעלי הדין, אם רצונו שבקשותיו העצמאיות תתבררנה. אינני סבור שנפל פגם בהחלטה זו.

7. בית המשפט מוסמך, במצבים חריגים ומיוחדים, להוציא צו אשר מגביל את אפשרותו של בעל דין להגיש הליכים משפטיים, או מתנה אותם בתנאים. אמנם, בעבר נפסק כי אין סמכות לעשות כן (ע"א 181/75 אלון נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 124 (1975)), אולם בקשר לכך הובעו ספקות – "אם נוכח סעיף 75 לחוק בתי המשפט והפרשנות הרחבה שניתנה לו לעניין סמכויות בית משפט ליתן כל סעד; אם נוכח ההכרה הקיימת בהקשרים קרובים בסמכותו הטבועה של בית המשפט לקבוע הסדרים בעיקר בתחום הסדרת פעילותו התקינה; ואם נוכח ההכרה בפסיקה בישראל בסמכותו של בית משפט ליתן צו חוסם (אישי) כנגד בעל דין שימנע ממנו ניהול הליכים מקביל בפורום זר בעיקר אם המדובר בהליך קנטרני" (בשג"ץ 4748/06 שקד נ' תפוחי, פסקה 14 (2.8.2006); ההפניות הושמטו – נ' ס'). לאחר מכן נקבע כי גם אם אין סמכות לחסום מתדיין באופן גורף, הרי שהתנאת גישתו לערכאות בתנאים כגון תשלום אגרה שהוא מחויב בה בלאו הכי, מצויה בגדרי סמכותו של בית המשפט (רע"ב 6188/11 סלע נ' שירות בתי הסוהר (20.11.2011)). לאחרונה העיר בית משפט זה, תוך הסתייגות מסוימת מעניין אלון הנ"ל, כי "מלשון סעיף 75 לחוק בתי המשפט נגזרת סמכותו הרחבה של בית המשפט ליתן כל סעד [...] לרבות צוים שונים ומגוונים נגד כל מתדיין המצוי לפניו [...] ככל שנקבע שלבית המשפט סמכות טבועה ליתן צו המונע מאדם הגשת תובענות לערכאות זרות, הדברים נכונים גם באשר למתן צו חוסם נגד ניהול הליכים בערכאות המקומיות, ואין טעם מבורר להבחין בהקשר זה בין אלה לאלה" (ע"א 1091/15 רוזנפלד נ' ‏Dolphin Fund Limited, פסקה פה (13.7.2016)). מכל מקום, הלכה למעשה הכיר בית משפט זה לא פעם בתקפותם של צווים חוסמים אשר הגבילו במידה מסוימת את זכותו של מתדיין 'סדרתי' להגיש הליכים משפטיים, אם כאשר מדובר בניסיון לפתוח מחדש הליכים שנסתיימו, אם כאשר נעשה שימוש בלשון משתלחת (בג"ץ 668/14 ואן קול נ' מדינת ישראל(14.8.2014), ואם כאשר המתדיין אינו עומד בחובתו לשלם הוצאות שנפסקו לחובתו (בש"א 2254/18 מזרחי נ' פקידת שומה פ"ת רשות המיסים (20.3.2018); ראו עוד: רע"א 4620/17 סופר נ' עו"ד איתן ארז – נאמן (21.1.2018); ‏בש"א 7797/17 מדינת ישראל נ' ואן קול (9.11.2017); רע"א 9148/17 בן יששכר נ' קירש (8.2.2018)). לא למותר לציין, כמובן, כי גם אם קיימת סמכות, הרי שהשימוש בה צריך להישמר למצבים מיוחדים ונדירים, שבהם מתן צו שכזה הוא האמצעי המידתי ביותר: "הדבר ייעשה כמובן במקרים חריגים בלבד, ובזהירות המתבקשת, והכל בהתאם לנסיבות המקרה; והשכל הישר ושיקולי הצדק יכריעו בסופו של יום האם מדובר באותו מקרה חריג המצדיק מתן צו חוסם" (עניין רוזנפלד, שם; השוו גם בע"מ 3059/16 פלונים נ' פלונים (22.8.2016)).