לוי נ' משטרת ישראל / תחנת מודיעין ואח'

החלטה

1.בפני בקשה להחזרת רכב מסוג מונית שנתפסה על ידי המשטרה מאחר והבעלים של המונית נחשד בביצוע עבירה של "הסעה שלא כדין" לפי סעיף 12א (ג)(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב – 1952.

תיאור ההליכים בתיק

2.המבקש נהג מונית והינו הבעלים של רכב מסוג פולקסווגן, דגם "גולף" הנושא לוחית רישוי מספר 8016825 המשמש כמונית (להלן – המונית). ביום 28.2.11 המבקש נהג במונית בכביש 443 ועוכב על ידי סיור משטרתי. במונית נמצא נוסע שהינו תושב אזור יהודה ושומרון וללא אישור כניסה כחוק לישראל.

3.מעיון ברישום הפלילי של המבקש עולה כי לחובתו הרשעה מיום 8.1.2004 ב- ת.פ. 2596/03 של בית המשפט השלום ברמלה בעבירה של העסקת תושב זר שלא כדין בניגוד לסעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב – 1952. כמו כן, מהרישום הפלילי עולה כי המבקש נחקר במשטרה בשנת 2006 בגין חשד לביצוע עבירה של הסעה שלא כדין של תושב זר, ואשר נסגר מחוסר ראיות.

4.בתום החקירה במשטרה המבקש שוחרר לאחר שהוחתם על "כתב ערובה" בסך של 5,000 ₪ שנערך על ידי קצין ממונה ואשר לפיו המבקש מתחייב להתייצב לחקירה ככל שיידרש, לא לשבש הליכי חקירה ומשפט, להודיע למשטרה על כל שינוי במענו, להתייצב בבית המשפט השלום ברמלה ב- 1.3.2012 בשעה 10:00 ולא לצאת ממען מגוריו לתקופה של 5 ימים. בתיק החקירה קיים מזכר מיום 1.3.2012 שחתום על ידי "יובל" לפיו התקשר למבקש והודיע לו שהזמנתו להתייצב בבית המשפט השלום ברמלה מבוטלת.

5.המונית נשארה תפוסה בידי המשטרה ולא נמסרה למבקש הודעה כלשהי בכתב המבהירה את סיבת התפיסה של המונית ומה הבסיס המשפטי לאי החזרתה לידיו. מעיון בתיק החקירה עולה כי אין כל תיעוד לפעולת התפיסה של הרכב ומכוח איזו הוראת חיקוק בוצעה התפיסה. כל שקיים בתיק הוא תדפיס "רישום מוצגים" מטעם השוטר רועי זמיר לפיו המונית נתפסה כמוצג.

6.המבקש הגיש בקשה לבית המשפט להחזרת תפוס כנגד משטרת מחוז מודיעין וכן כנגד לשכת התביעות ברמלה. הוריתי למשיבים למסור תגובתם לבקשה. ב- 13.3.2012 נמסרה תגובת לשכת התביעות ברמלה ואשר לפיה המבקש ביצע עבירה של הסעה שלא כדין באמצעות הרכב, וכי יחד עם התגובה מוגש כתב אישום כנגד המבקש וכי בכוונת המאשימה לעתור לחילוט הרכב במידה ויורשע בדינו. ביום 14.3.2012 הוגש כתב אישום כנגד המבקש המייחס לו ביצוע עבירה של הסעה שלא כדין של תושב זר לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952. ב- 13.3.2012 קבעתי דיון בפני ליום 15.3.2012 במעמד הצדדים.

טענות הצדדים

7.בבקשה בכתב שהגיש המבקש נטען כי בא כוחו של המבקש קיים שיחת בירור לגבי המונית עם הממונים על החקירה בתחנת מודיעין אשר הודיעו לו בעל פה כי הנושא הועבר ללשכת התביעות ברמלה לקבלת החלטה בענין ולפיכך לשכת התביעות ברמלה צורפה כמשיבה נוספת. כמו כן, המבקש טען כי במקרה דנן אין תחולה להוראה הכללית שבסעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט – 1969 שעניינו סמכותה של המשטרה לתפיסתו של "חפץ", מאחר ויש הוראה ספיציפית שנוגעת לתפיסתו של רכב ששימש לביצוע עבירה של הסעה שלא כדין והיא הוראת סעיף 12א(ג1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב – 1952. בנוסף לכך, מאחר ומדובר בעבירה הראשונה של "הסעה שלא כדין" שמתבצעת על ידי המבקש לא היה מקום להגיש כנגדו כתב אישום וזאת מכוח הנחיה מס' 2.15 להנחיות פרקליט המדינה.

8.המשיבה טענה שהתפיסה בוצעה מכוח סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש] תשכ"ט – 1969 ולא מכוח סעיף 12א(ג1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב – 1952. שתי ההוראות הנ"ל הינן הוראות מקבילות והמשטרה רשאית לבחור באיזה מסלול תפיסה לפעול. כמו כן, מאחר ולמשיב הרשעה קודמת בעבירה של העסקת תושב זר שלא כדין הרי שאין תחולה להנחיה 2.15 להנחיות פרקליט המדינה, לפיה אין להעמיד לדין את מי שנתפס לראשונה בביצוע עבירה של הסעה שלא כדין.

שאלת תחולת הנחיה 2.15 להנחיות פרקליט המדינה על המבקש

9.הנחיה מספר 2.15 להנחיות פרקליט המדינה עניינה "מדיניות האכיפה של מעסיקים, מסיעים ומלינים של שוהים בלתי חוקיים בישראל". ההנחיה פורסמה ב- 23 מאי 2005 ועודכנה ב- 16 מרץ 2006, 17 למרץ 2010 וב- 12 לספטמבר 2010 . בסעיף 4 להנחיה הנ"ל נאמר כדלקמן :

"התיקון לחוק שהתקבל במרץ 2010, הותיר על כנה, כאמור, את העבירה הקובעת עונש מאסר של שנתיים על מי שהסיע ברכב תושב זר השוהה בישראל שלא כדין. נוכח הסיכון המופחת בביצועה של הסעה חד פעמית של שוהה בלתי חוקי לראשונה, בנסיבות שאינן מצביעות על הסעה שיטתית או מאורגנת, ככלל, תאומץ מדיניות מקלה לפיה לא יוגש כתב אישום כלפי מי שנפתח נגדו תיק חקירה על הסעת תושב זר השוהה שלא כדין בישראל."

(ההדגשה במקור)

מההוראה הנ"ל המבקש למד כי לא היה מקום להגיש נגדו כתב אישום מאחר ועובר לאירוע נשוא הבקשה שבפני, מעולם לא ביצע עבירה של הסעה שלא כדין. כמו כן, המבקש מוסיף כי אמנם נחקר במשטרה בשנת 2006 בגין חשד לביצוע עבירה של הסעה שלא כדין של תושב זר בשנת 2006, אך התיק נסגר מחוסר ראיות ולכן לא ניתן לומר כי ביצע עבירה כזו. בנוסף לכך, המבקש טוען שהרשעתו בשנת 2004 היתה בגין עבירה של "העסקה שלא כדין" ולא "הסעה שלא כדין" ולכן הוא עדיין נכלל ברשת תחולתה של הנחיה 2.15. באם לא היה מקום להגשת כתב אישום, פשיטא שגם לא היה מקום לתפוס את המונית.

10.דין הטענה הנ"ל להידחות. ראשית, המבקש לא הביא כל אסמכתא לכך כי מדיניות האכיפה של רשויות התביעה היא כזו שמי שיש לו הרשעה בעבירה של הלנה או העסקה שלא כדין של תושב זר, ונתפס לראשונה בביצוע עבירה של הסעה שלא כדין, לא יועמד לדין. שנית, העבירות של "הלנה", "הסעה" ו-"העסקה" שלא כדין של תושב האזור הינן דומות במהותן, והוגדרו בסעיף 12א (א), (ב) ו- (ג) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב- 1952. לכל אחת מהעבירות נקבע עונש מקסימום זהה והוא שנתיים מאסר או הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין תשל"ז – 1977. כמו כן, הנחיה 2.15 נקראת "מדיניות האכיפה של מעסיקים, מסיעים ומלינים של שוהים בלתי חוקיים", ללמדך שהיא מתייחסת לכל שלוש העבירות. שלישית, לא הוכח בפני שאם אדם מועמד לדין לראשונה בגין עבירה של "העסקה" או "הלנה" (להבדיל מ-"הסעה"), אזי מדיניות האכיפה היא כזו שכן יוגש נגדו כתב אישום בהתעלם מהרוח הנושבת מהנחיה 2.15 להנחיות פרקליט המדינה. במילים אחרות, חרף העובדה שקיימת פסקה מפורשת שבעבירה ראשונה של הסעה שלא כדין אין מעמידים לדין, ספק בעיני אם מדיניות זו לא תחול גם במקרים שבהם מדובר בביצוע עבירה ראשונה של "הלנה" או "העסקה" שלא כדין של תושב זר. לאור כל האמור לעיל הנני קובע כי הנחיה 2.15 לא חלה על המבקש מאחר וכבר הורשע בעבר בגין עבירה של העסקה שלא כדין של תושב זר.

מקור סמכותה של המשטרה לתפוס את המונית

11.סעיף 32 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט – 1969 (להלן "הפקודה") קובע כדלקמן :

"32.(א)רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה."