לוי נ' מכולנוע תובלה בע"מ ואח'

החלטה

1.בפני תביעה במסגרתה חלוקים הצדדים בין היתר בשאלה כיצד יש לסווג את התאונה נשוא התביעה – האם במסגרת תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "החוק") או שיש לסווגה כתאונת עבודה עפ"י פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

2.בהתאם לבקשת התובע והסכמת הנתבעות, קבעתי ביום 22.5.12 כי תחילה יתקיים דיון בשאלת סווג התאונה ויוגשו תצהירי הצדדים לעניין זה בלבד. ביום 21.11.12 התקיים דיון כאמור ולאחריו הוגשו סיכומי הצדדים לרבות סיכומי תשובה.

3.בהתאם לסעיף 5 לכתב התביעה המתוקן ארעה התאונה בנסיבות כדלקמן:

"במהלך עבודתו, לאחר שהתובע עצר את המשאית שהובילה את עגלת הטריילר ופתח את זרועות הייצור של המנוף שעל עגלת הטריילר וניסה להעמיס מכולה כבדה על עגלת הטריילר ללא הצלחה (מנוע המנוף כבה) עלה התובע על עגלת הטריילר לכוון מנוע המנוף. בזמן שהתובע נעמד על מיכל הסולר של המנוף כדי להעלות טורים במנוע של המנוף לשם העמסת המכולה הכבדה, הוא מעד ובניסיון למצוא אחיזה, נכנסה ידו השמאלית של התובע לתוך מאוורר המנוע הפועל של המנוף".

4.בתצהיר התובע בשאלת סווג התאונה חזר התובע על גרסתו זו.

5.בדיון אשר התקיים ביום 21.11.12, חזר שוב התובע על גרסתו והבהיר כי הגיע עם משאית ונגרר לשטח ההעמסה של חברת תיל אסף מתכות, לצורך העמסת מכולות. "קודם כל אני ממקם את עצמי בצמוד לקונטיינר. אני מפעיל את המנוע של המנוף, מוריד מייצבים" (פרוטוקול עמ' 2 שורות 15-16). עוד העיד התובע, כי מנוע המשאית נשאר דלוק שכן הוא מספק את האוויר למנוע המנוף. את המנופים הוא מוריד לצדי הקונטיינר, כל מנוף תופס את המכולה, אחד מכל צד, הוא מחבר את השרשראות ומתחיל להרים המכולות. התובע העיד, כי בעת שניסה להרים את המכולה, כבה המנוע של המנוף, ולפיכך היה עליו לעלות בחזרה על הנגרר, להגביר את הטורים של מנוע המנוף ולהניע את מנוע המנוף שוב.

6.עוד הבהיר התובע, כי המנוף עובד על חשמל ,אוויר והידראוליקה ואת האוויר הוא מקבל מהמנוע של המשאית ולכן מנוע המשאית נותר לעבוד כל העת (פרוטוקול עמ' 4 שורות 22-26 וכן פרוטוקול עמ' 1 שורות 26-27).

הנתבעות לא הגישו כל תצהיר מטעמן ולא זימנו לעדות כל עד מטעמן. התובע הגיש תצהיר מטעמו כאמור ואף נחקר על תצהירו ביום 21.11.12.

טענות התובע בקצירת האומר

7.לטענת התובע, כפי שבא הדבר לידי ביטוי אף בתמונות מוצגים ת/1-ת/4, המנוף מחובר לנגרר ומהווה חלק בלתי נפרד הימנו והמשאית והנגרר מהווים תומך ונתמך.

8.התובע טוען, כי התאונה הינה "תאונת-דרכים" כמשמעה בסעיף 1 לחוק שכן הינה נופלת לגדרה של החזקה החלוטה (המרבה), נגרמה ע"י "רכב" כמשמעותו בחוק ונגרמה עקב ניצול הכוח המכני של הרכב.

עוד טוען התובע, כי ייעודו המקורי של הרכב הוא בהרמת משאות ויעוד זה לא שונה ובנוסף קיים קשר סיבתי בין הפעלת המנוף לבין הנזק.

9.לפיכך טוען התובע, כי התאונה נשוא התובענה הינה "תאונת דרכים".

טענות הנתבעות 1-2 בקליפת אגוז

10.הנתבעות 1-2 טוענות, כי התאונה ארעה במהלך פריקה וטעינה – שימוש המוחרג במפורש מהגדרת שימוש ברכב מנועי.

עוד טוענות, כי בנסיבות התאונה לא מתקיימת החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המכני של הרכב וכי התאונה אינה נופלת לגדר "תאונת דרכים".

טענות הנתבעת 3

11.הנתבעת 3 טוענת, כי התאונה נשוא התובענה הינה "תאונת דרכים" ויש לדחות את טענת הנתבעות 1-2 כי לא מתקיימת בעניין דנא החזקה המרבה של ניצול הכוח המכני של הרכב.

12.התובע, הנתבעות 1-2 והנתבעת 3 פרטו טענותיהם בסיכומים ובסיכומי תשובה ואף צרפו לסיכומיהם הלכות הרלוונטיות לטענותיהם ,של הערכאות השונות.