לוי נ' טסט בשרון בע"מ

פסק דין

1.התובע פנה לנתבעת לצורך בדיקת רכב טרם רכישתו. לאחר שהרכב הועבר לבעלותו הבחין לטענתו בתקלה במערכת העברת ההילוכים. התובע תיקן התקלה ודורש החזר ופיצוי בהתאם. התובע טוען שהנתבעת לא איתרה את התקלה במעמד הבדיקה ואף לא לאחר מכן ומחלוקת בין הצדדים באם אכן במועד הבדיקה הייתה ברכב התקלה הנטענת, אם לאו.

2.על פי הנטען בכתב התביעה ביום 21.9.12 הגיע התובע עם רכב מסוג קרייזלר אל הנתבעת על מנת לבצע בדיקה טרם קנייה. הרכב נבדק והופיעו בו ליקויים כמפורט בדו"ח הבדיקה. לאחר הבדיקה פנה אליו עובד של הנתבעת ואמר לו כי מדובר ברכב מצוין והליקויים שנמצאו הינם פשוטים ורגילים והמליץ בפניו לרכוש את הרכב. לאור תוצאות הבדיקה והמלצתו של עובד הנתבעת רכש התובע את הרכב.

3.מיד כשהחל התובע לנהוג ברכב שם לב שמערכת ההילוכים אינה תקינה וכי ניתן להוריד הילוכים אך לא ניתן להעלותם חזרה. למחרת הגיע לנתבעת וביקש לבדוק את הנושא ולאחר בדיקה נאמר לו שנדרש להפעיל מעט כוח וכן שההילוכים עולים רק כאשר מגיעים לסיבובי מנוע מספיקים. לאחר הבדיקה כאמור המשיך התובע לנסוע ברכב אך הבחין שהבעיה לא סודרה ועל כן חזר בשנית לנתבעת. נציג הנתבעת המליץ לו ללכת למוסך על מנת לאתר בעיה.

4.התובע פנה למוסך שאיתר בעיה במערכת ההילוכים. התובע החליף ביום 29.11.12 ידית הילוכים ושילם הסך של 1,537 ₪ עבור התיקון. התובע מוסיף וטוען שלאחר שהסביר המקרה למנהל הנתבעת הסכים הנ"ל להשיב לו אך 50% מעלות התיקון אך התובע סירב להצעה זו.

5.על פי הנטען בכתב ההגנה הנתבעת גילתה ופירטה בדו"ח הבדיקה את כל הליקויים שהיו קיימים במערכת העברת הכוח של הרכב (מערכת ההילוכים – נ.ר.) נכון ליום הבדיקה וממציאה המפורטים בדו"ח הבדיקה נאמנים למצבו הפיזי של הרכב בשעת הבדיקה.

6.יתירה מכך, צויין מפורשות במערכת העברת כוח "לא תקין" ונעשתה הבחנה:

"שמן גיר כהה דרוש טיפול מונע".

7.הנתבעת מכחישה שהייתה מוכנה להשתתף ב 50% מעלות התיקון וכן שהפעם הראשונה בה פנה התובע לנתבע היה במכתב מיום 5.12.12, 45 ימים לאחר הבדיקה ו 6 ימים לאחר התיקון שביצע התובע ברכב. זאת ועוד, הרכב נסע כ 2,000 ק"מ מיום הבדיקה אצל הנתבעת ועד ליום התיקון במוסך.

8.הלכה היא שנטל השכנוע רובץ על בעל הדין אשר טוען טענה המהווה חלק מעילתו בין אם זו טענה בעלת אופי חיובי ובין אם זו טענה בעלת אופי שלילי. מי שנושא בנטל השכנוע הוא זה שנושא בנטל המשני של הבאת הראיות (ראה לדוג' ע"א 296/82 נבנצל נ' ג'רסי [פורסם בנבו]).

9.התובע אישר בעדותו שלאחר הבדיקה הרכב היה אצל המוכר מספר ימים ורק לאחר מכן קיבל אותו לידיו (ר' עמ' 2 ש' 10 לפרוטוקול). לעומת זאת, בשלב מאוחר יותר של עדותו ציין התובע שהעברת הבעלות לאחר הבדיקה הייתה בפרק זמן של פחות משבועיים (ראה עמ' 3 ש' 20 לפרוטוקול). גרסתו של התובע לכך שהרכב נמסר לידיו כשבועיים לאחר הבדיקה מתיישבת עם עדותו של נציג הנתבעת לפיה הגיע התובע פעם חוזרת לאחר הבדיקה אל הנתבעת כשבוע שבועיים לאחר מכן (ראה עמ' 2 ש' 23 לפרוטוקול).

10.התובע טוען כי לאחר שקיבל הרכב לידיו ולמחרת היום הגיע אל הנתבעת ובבדיקה נמצא שמערכת ההילוכים אינה תקינה ורק באמצעות כוח ניתן היה להעביר את ההילוכים (ר' עמ' 2 ש' 13-14 לפרוטוקול). גרסתו זו של התובע הוכחשה בעדותם של נציגי הנתבעת (ר' עדותו של מר גריע עמ' 4 ש' 9-19 לפרוטוקול).

11.התובע טוען שבפרק הזמן בו היה הרכב בחזקת הבעלים הקודם מאז הבדיקה ועד להעברת הבעלות, הרכב עמד אצל אותם בעלים וכן שפנה לבעלים הקודם לאחר שהרכב עבר לבעלותו ואימת אותו אל מול התקלה והנ"ל השיב לו שלא ידע כיצד להתמודד עם התקלה (ר' עמ' 3 ש' 10-13 לפרוטוקול). התובע לא זימן את בעל הרכב הקודם לעדות והלכה היא שהימנעות צד מהבאת עד תתפרש לרעת הצד שנמנע מלהביאו.

12.טענתו של נציג הנתבעת מר צארום לפיה מדובר בכשל חשמלי של מיקרו סוויץ' שבעקבותיו היה הצורך בהחלפת ידית ההילוכים לא נסתרה.

13.מקובלת עליי טענת הנתבעת לפיה התקלה ברכיב האלקטרוני - מיקרו סוויץ בידית הילוכים יכולה היתה להיגרם בכל רגע נתון ומסיבות רבות, לרבות: שימוש לא נכון במערכת ההילוכים ברכב, מיצוי שעות עבודה של אותו רכיב, לחות ואבק. כל אחד מהגורמים הללו יכול היה לגרום לכשל בידית ההילוכים והתובע לא עמד בנטל שמוטל לפתחו להוכיח שבמועד הבדיקה היה כשל בידית ההילוכים ברכבו וכשל זה לא נגרם בשלב מאוחר יותר.

14.זאת ועוד, טענותיו של התובע לעניין הממצאים בנסיעות המבחן עם עובדי הנתבעת לאחר שהרכב עבר לבעלותו הוכחשו ע"י נציגי הנתבעת. עסקינן בשתי גרסאות סותרות ושקולות שמעלים התובע והנתבעת ועל כן הלכה היא שהספק יפעל לחובת התובע (ר' לדוג' ע"א 8385/09 מועצה מקומית סאג'ר נ' סונול (פורסם בנבו)).

15. התוצאה אליה הגעתי מתיישבת עם זאת שהתובע החליף את ידית ההילוכים למעלה מחודשיים לאחר מועד הבדיקה של הרכב אצל הנתבעת.

16.הנני ער לכך שאין התאמה בין הנטען בכתב ההגנה בכל הנוגע לניסיון להגיע לכדי פשרה בין הצדדים וכן טענת הנתבעת לעניין מועד הפנייה הראשון של התובע אליה, לבין עדותם של נציגי הנתבעת בדיון. יחד עם זאת, לא מצאתי שיש באי התאמה זו בכדי לשנות את מסקנתי.

17.לסיכומו של דבר, הנני דוחה את תביעתו של התובע.

18.בנסיבות העניין ולאור ההוצאה שהיתה לתובע בגין התקלה ברכב, איני עושה צו להוצאות.