לוי נ' חברת שחל

פסק דין

התובע רכש מנוי אצל הנתבעת, וזאת בעקבות פניה של נציגת הנתבעת אליו. לטענתו, הובטח לו שהחודש הראשון אינו בתשלום וכי כרטיס האשראי שמסר לצורך ביצוע העסקה, לא יחויב, אלא לאחר החודש הראשון. עוד הובטח לו, לטענתו, כי יוכל לבטל את המנוי בכל עת וללא עלות.

התובע טוען כי לאחר מספר ימים הודיע על ביטול המנוי, אלא שמיד לאחר מכן הבחין כי חשבונו חויב בסך של 587 ש"ח. לטענתו, הנתבעת הבטיחה שתשיב לו את הסכום, אך לאחר שחלף זמן וההבטחה לא קוימה, פנה לחברת כרטיסי האשראי וקיבל זיכוי. יובהר כי במועד הגשת התביעה, טרם התקבל הזיכוי (שכן זו הוגשה כשבועיים לאחר החיוב), אך בזמן שחלף עד הדיון בתביעה, חשבונו של התובע זוכה במלוא הסכום. התובע עתר בכתב התביעה לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך 4,000 ש"ח בגין עגמת הנפש שנגרמה לו.

הנתבעת טוענת כי כיבדה את בקשת התובע לבטל את השירות ואף זיכתה אותו במלוא הסכום ששולם וזאת בתוך זמן קצר.

השאלה שהתעוררה הייתה, מהות ההליך בגינו זוכה התובע. האם בשל פנייתו לחברת כרטיסי האשראי, או שמא לאור בקשת הנתבעת. לאור כך, הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה חברת כרטיסי האשראי תפרט ותמסור לבית המשפט, הסבר באשר למועד הזיכוי ועילתו וכי לאחר מכן יטענו הצדדים את טענותיהם ויינתן פסק דין.

ביום 30.12.13 הוגשה תשובת חברת פועלים אקספרס. בהתאם לתגובה עולה כי התובע זוכה ביום 13.6.13 במלוא הסכום, בשל הצהרתו לפיה לא ביצע עסקה זו. עוד הובהר כי ביום 30.6.13 התבקשה חברת האשראי על ידי הנתבעת, לזכות את חשבונו של התובע, אולם הזיכוי לא בוצע בשל הזיכוי הקודם, כאמור (ובדין לא בוצע שאחרת היה מזוכה פעמיים).

הנתבעת טוענת כי נתונים אלו תומכים בטענתה, לפיה פעלה בשקידה ראויה ובמהירות להשיב לתובע את כספו. עוד טוענת היא כי התובע מסר פרטים כוזבים לחברת כרטיסי האשראי, כאשר טען שלא ביצע את העסקה. התובע לא הגיב חרף חלוף המועד.

לאחר שעיינתי במסמכים ושמעתי את הצדדים, סברתי כי הנתבעת לא קיימה את חובתה בתוך זמן סביר. לתובע מנגד, אצה הדרך ותביעתו הוגשה טרם המתין זמן סביר לקבלת הסכום.

סדר הזמנים הנו כדלקמן: התובע העיד כי ביקש את ביטול העסקה כבר ביום 24.5.13 ונאלץ להפעיל את זכות הביטול בחברת האשראי, בשל כך שהנתבעת לא פעלה להשיב לו את הסכום. מתגובת חברת האשראי עולה כי הסכום הושב לו ביום 13.6.13 ואילו ביום 30.6.13 התבקשה היא על ידי הנתבעת לבצע זיכוי.

אין חולק בדבר חובתה של הנתבעת להשיב לתובע את ששילם, שכן מדובר בעסקה ברוכלות, כאמור בסעיף 14 לחוק הגנת הצרכן, אשר בוטלה בתוך המועד הקבוע בחוק. לכאורה, הנתבעת פעלה להשבת הסכום, אולם נראה שהדבר אשר הניעהּ לעשות כן, היה הגשת התביעה, שכן מעיון באישור המסירה, המצוי בתיק בית המשפט עולה כי כתב התביעה התקבל במשרדיה ביום 24.6.13 ואילו הזיכוי התבקש מחברת האשראי ביום 30.6.13. ביום הגשת התביעה (12.6.13) טרם זוכה התובע , אלא הוא זוכה למחרת היום - ביום 13.6.13 וזאת לא בשל פעולת הנתבעת, אלא בשל הצהרתו כאמור.

נראה, אפוא, שלתובע אצה הדרך. הגשת תביעה בתוך ימים ספורים, אינה התנהלות סבירה, לא כל שכן לאור סכום החיוב. מנגד, הנתבעת לא קיימה את חובתה בשקידה ראויה ומתוך ראיית טובת הלקוח. לכן סברתי , שתרופתו הנכונה של התובע היא בפסיקת הוצאות בגין הגשת התביעה ולא בפיצוי. יחד עם זאת אדגיש כי לו הייתי מוצא שהודעתה של הנתבעת לזיכוי התובע, הייתה מוגשת לחברת האשראי טרם שהומצא לה כתב התביעה, הייתי מורה על דחיית התביעה, בשל הגשתה ללא המתנה סבירה לביצוע התשלום.

על כן אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 400 ₪. כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום המלא בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום.

המזכירות- יש להמציא לצדדים את פסק הדין בדואר רשום +אישור מסירה.

ניתן היום, כ' שבט תשע"ד, 21 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.