לוי נ' חברת הגיחון בע"מ

החלטה

1.הבקשה שבפני היא למתן צו ארעי האוסר על המשיבה לנקוט בהליכי גבייה נגדו עקב חוב מים, המוכחש, לגביו הוגשה תביעה קטנה כנגד המשיבה בד בבד עם הגשת הבקשה.

2.ביום 05/02/13 ניתן צו זמני כמבוקש עד לדיון במעמד הצדדים בכפוף להפקדה בסך של 2,500 ₪ בקופת בית משפט להבטחת נזקי המשיבה עקב הצו אם יפקע או יבוטל.

3.עיקר טענותיו של המבקש הן כנגד חיובים חודשיים שגויים לצריכת מים, החל משנת 2009 ואילך. לדידו, הוא חויב ביתר בחודש מאי 2010 בשיעור של כ-70 קוב שלא נצרכו בפועל. בנוסף טען המבקש כי בשנת 2009 הוחלף מד המים ולאחר מכן עלתה הצריכה בשיעור לא סביר אשר אינו משקף את הצריכה בפועל. עקב מחדליה אלו של המשיבה ותשלומיו למשיבה ביתר, נוצרו לשיטתו זיכויים לטובתו. לפיכך, ככל שהמשיבה הייתה מכבדת את הזיכויים להם הוא טוען לנוכח גביית יתר בעבר כאמור והיתה מבצעת קיזוזים מחיוביו השוטפים בגין צריכת מים לא היה נוצר חוב לגביו ננקטו הליכי הגבייה שלא כדין. כמו כן, עקב החוב הנטען ומוכחש ע"י המבקש, הוא חויב בריביות שלא כדין.

4.לאור האמור טען המבקש כי הליכי גבייה ננקטו שלא כדין ויש להיעתר לבקשה ולעכב את ביצועם באופן זמני עד להכרעה בתביעה העיקרית.

5.המשיבה דחתה את טענות המבקש בתגובתה לבקשה. לטענתה המבקש נוהג בחוסר תום לב בהגישו את הבקשה בשעה שהוא נמנע מתשלומים באופן שוטף וסדיר של חשבונות המים . אין למבקש להלין אלא כנגד עצמו בשל נקיטת הליכי גביה נגדו מכוח סמכותה של המשיבה לפי סעיף 39 לחוק תאגידי מים וביוב, תשס"א- 2002 משעשה דין לעצמו ונמנע מתשלום עבור הצריכה השוטפת.

6.לטענת המשיבה, המבקש "סרבן" תשלום של חשבונות מים מזה שנים ועד מועד הגשת התביעה, לא חלק על גובה החיובים. פנייתו לראשונה לבירור החשבונות ואופן החישוב שלהם נעשתה הימים אלו ממש עובר להגשת הבקשה ביום - 03/02/13 ומבלי שטען כנגד חיוב מופרז בגין צריכה שלא היתה בפועל.

7.בנוסף טענה המשיבה כי המבקש הפר הסדר עליו חתם בחודש נובמבר 2010 לפריסת תשלום חובותיו ואף שקיבל סיוע מלשכת הרווחה בנדון, לא פרע את מלוא החוב. לפיכך ובשל מחדלי המבקש באי תשלום חיוביו כסדם, התווספו ריביות לפי זכותה של המשיבה .

משהצטברו החובות לתקופה החל מ- 09/09 ועד ל- 02/12 , הוטל עיקול על חשבון הבנק של המבקש ביום 13/05/12 וסך של 2,062 ₪ ממוש לגביית חלק מהחוב.

ביום 16/01/13, הוטל עיקול מנהלי נוסף בחשבון המבקש, בגין חוב מים לתקופות צריכה החל מחודש מרץ 2012 ועד לדצמבר 2012 בסך של 2,340 ₪ אליו יתווספו הוצאות אכיפה וריביות לפי תקנות המיסים (גביה) (קביעת הוצאות מרביות) תשס"א – 2010.

המסגרת הנורמטיבית למתן סעד ארעי:

8.על מנת שתקום למבקש זכות למתן סעד ארעי של צו מניעה זמני למימוש הליכי גביה מנהליים, צריך שתוכח עילת תביעה המתבססת על זכות לכאורה הקנויה לו.

בחינה נוספת שיש להידרש אליה היא שאלת תום הלב וניקיון כפיים של המבקש וכן בחינת מאזן הנוחות בשים לב למידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם יינתן הצו אם אם לאו. הנטל המוטל על המבקש להוכיח, כי ייגרם לו נזק שלא ניתן יהיה לתקן אותו אם לא יינתן הצו (רע"א 5093/93 פ.א. ארבן בע"מ נ. גבי א.ג.ר. שותפות לבנין ופיתוח, פ"די מט' (1) 730, 736-737, ע"א 2430/97 טיב טירת צבי נ. דליקטיב הקניון ואח', פד"י מה (4), 225, 228).

9.בנוסף יש לבחון אם קיים שיהוי בהגשת הבקשה וקיומו כשלעצמו, יש בו כדי לסתור את טענתו של מבקש בדבר דחיפות במתן הסעד לפני הדיון בתיק העיקרי (רע"א 5240/92 חלמיש חב' ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א – יפו נ. אשרז עיבוד נתונים בע"מ ואח', פד"י מז (1) 50,45).

10.המבקש, הציג טבלאות אותן ערך בעצמו להצגת חישוביו על מנת להוכיח כי הוא חב ביתר ע"י המשיבה (נספח לבקשה ומב/1). כותרתו של מב/1 היא "צריכה אמיתית ותשלום עבורה ל- 4 שנים". עיון בחישובים מלמד כי הם מבוססים על הנחת יסוד של המבקש לפיה הוא חויב ביתר כבר בשנת 09' עקב חשבונות מופרזים שלא שיקפו את הצריכה הרגילה שלו. לדידו עסקינן ב"הונאה גדולה" במשלוח חשבונות מופרזים וגביית ריביות שלא כדין עקב חוב שלא קיים בפועל למשך 4 שנים (כאמור בין השאר בסעיף 10 לטבלת "הצריכה אמיתית" ועמ' 1 לטבלת "פרוט כל הפרשים ודרישות מוגזמים במב/1).

11.על המבקש להציג ראיות לכאורה בדבר חיוב מופרז להוכחת זכותו למתן הסעד הזמני. בעדותו אמר כי בידו תוצאות בדיקת הצריכה על מנת להוכיח כי היה חיוב מופרז. לא הוכח ואף לא נטען כי המבקש פנה למשיבה בבקשה לבדוק בזמנו את החיוב המופרז וכפועל יוצא אין בידו תוצאות בדיקה של גוף מוסמך לפי חוק המדידות. המבקש גם לא הגיש חוות דעת של מומחה מטעמו בתמיכה לטענתו על רישום צריכה שלא הייתה בפועל בהביאה ל'ניפוח' החשבונות למרות שטענותיו על חיוב ביתר, התבססו על דרישות לתשלום סכומים מופרזים שאינם משקפים את הצריכה האמיתית .

12. המסמכים עליהם המבקש מבסס את בקשתו , בחיוביו משנת 2009 ואילך מלמדים על שיהוי ניכר עד מועד הגשת הבקשה . אין בנקיטת הליכי גבייה בגינן עתר לבית המשפט כדי לאיין את השיהוי הארוך בבירור טענותיו עליהן מלין המבקש לטענתו מזה שנים אך מבלי שהציג פנייה או דרישה מהמשיבה לברר את טענותיו עובר להגשת הבקשה. נכונים הדברים בפרט כאשר המבקש אינו מכחיש, כי הגיע להסדר תשלומים עם המשיבה בשנת 2010 , לאחר המועד בו הוא טוען כי חויב ביתר ומבלי שהציג ראיה לכאורה על תלונה שלו למשיבה על כך עובר לחתימה על ההסדר.

13.בנסיבות אלו, אני קובעת כי המבקש לא הביא די ראיות לכאורה להוכיח כי עומדת לו זכות לזיכוי עצמי בחיוביו בגין חשבונות מים . המבקש, גם לא הוכיח לכאורה כי פעל בתום לב בנקיטת פעולות חד צדדיות בתשלום חשבונות אחת לפרק זמן ארוך ובסכומים חלקיים בעת שצורך מים בכל אותה תקופה (עדות המבקש עמ' 1 שורות 28-30, עמ' 2 שורות 3-5). כך גם, לא בנקל ייתן בית המשפט סעד זמני בנוגע לחיוב כספי בפרט כאשר אין חשש לקושי של המבקש להיפרע מהמשיבה , ככל שיוכיח את תביעתו.

14.לאור האמור אין לעכב את הליכי הגבייה עד להכרעה בתביעה ודין הבקשה להידחות.

בהתאם לכך, אני מורה על פקיעת ההחלטה לפיה נאסר בצו זמני על ביצוע הליכי הגבייה.