פסק דין
בפני תביעה לפיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). התובע, יליד 1943, נפגע בתאונת דרכים בתאריך 22.4.09 עת נהג בקטנוע. אין מחלוקת על חבות הנתבעת, מבטחת השימוש בקטנוע, לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בארוע. המחלוקת היא באשר לגובה הנזק. בתיק נשמעו ראיות.
לתובע נגרמו שברים בצלעות 4-9 משמאל. הוא אושפז להשגחה חמישה ימים. לצורך הערכת נכותו הרפואית מהתאונה ונוכח תלונות התובע מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הכירורגיה, פרופ' אליהו ענתבי. התובע התלונן בפני המומחה על כאבים באזור הצלעות בחילופי מזג אויר ובחשיפה למזגן, על כאבים בכיפוף הגוף ועל הגבלה בהרמת משקולות. בבדיקתו בתאריך 21.8.10 על ידי המומחה לא נמצאה רגישות על הצלעות, נמצאה התפשטות טובה ושווה של בית החזה משני הצדדים, נשימה בועית וללא חרחורים. המומחה ציין בחוות דעתו מתאריך 11.9.10 כי בתיעוד הרפואי שעמד בפניו נמצא שהתובע סבל מכאבים באזור הצלעות עוד משנת 2007 ואף סמוך לפני התאונה, בינואר 2009. המומחה קבע כי שברים בצלעות שנרפאים היטב אינם מקנים נכות, אלא אם נותרה פגיעה בתפקודי הריאות. בבדיקת התובע אין ממצא שניתן לייחסו לתאונה. השברים נרפאו ואין פגיעה בתפקודי הריאה. התובע מסר כי הכאבים הקשים חלפו ונותרו כאבים בשינויי מזג אויר. הוא נבדק פעמים רבות במשך חודשים רבים לאחר התאונה ומכאן יש להסיק שהתאונה גרמה לסבל למשך חודשים אחדים ואולי "התלבשה" על סיבת כאב אחרת שלא אובחנה. המומחה קבע כי התובע סבל מנכות בת 100% לתקופה של חודש ימים מיום התאונה, נכות בת 50% לתקופה של חודש נוסף ונכות בת 10% לתקופה של ששה חודשים. לא נותרה לתובע נכות צמיתה עקב התאונה. המומחה לא זומן להיחקר על חוות דעתו ובהעדר נסיבות מיוחדות אני מקבלת את חוות דעת המומחה וקובעת כי לתובע לא נותרה נכות רפואית צמיתה עקב התאונה וכי נותרו לו נכויות זמניות כפי שקבע המומחה.
נפנה להעריך נזקי התובע עקב התאונה. בהתאם לתצהירו, עובר לתאונה היה בעל עסק של מתן שירותים משפטיים, בעיקר למשרדי עורכי דין: "הייתי מבצע שליחויות, מגיש מסמכים לטאבו, לבתיהמ"ש ולמוסדות שונים. את כל העבודות הייתי מבצע עם הקטנוע שלי, והייתי מקבל עבודות בכל אזור המרכז, כולל בירושלים...לא ניתן לבצע את העבודה עם מכונית אלא רק עם קטנוע, עקב בעיות החניה הקשות והיוקר הרב של החניונים...הרכיבה על קטנוע דורשת מאמץ ניכר, כולל בזמן הנסיעה, בזמן העצירה ובתחילת הנסיעה. מידי פעם צריך להעלות את הקטנוע על המדרכה ולדחוף אותו. הייתי סוחב איתי תיקים כבדים ועולה איתם במדרגות וכיוצ"ב. במצבי איני יכול לעשות זאת. מאז התאונה לא רכבתי על קטנוע. נאלצתי למכור את הקטנוע שלי. כל החיים שלי עבדתי, והתכוונתי להמשיך לעבוד עוד שנים רבות, ככל שאוכל לפחות עד גיל 70 ולא חשבתי לצאת לפנסיה. הרגשתי טוב, הייתי בריא ולא סבלתי ממחלות קשות...במשך חודשים סבלתי מכאבים חזקים ולא הייתי יכול אפילו לחשוב על חזרה לעבודה. גם אם הייתי רוצה לחזור לעבוד עם מכונית לא הייתי מצליח כיון שהלקוחות שהיו לי כבר מצאו להם תחליפים אחרים ואינם זקוקים לשירותים שלי".
התובע הציג דו"ח שומה לשנת 2007, ממנו עולה כי הכנסתו החודשית הממוצעת עמדה על 5858 ₪. בשנת 2008, השנה שקדמה לתאונה, חלה ירידה בהכנסות התובע. מדו"ח השומה לשנה זו עולה כי הכנסתו החודשית הממוצעת עמדה על 4238 ₪. סכום זה משוערך להיום עומד על 4720 ₪, 4700 ₪ נטו. לגבי שנת 2009 לא הוצג דו"ח שומה. הוצגו רק שוברי מקדמות ופנקסי מע"מ, בהתאם למחזור העסקי, מהם לא ניתן ללמוד על הכנסות התובע בשלושת החודשים שקדמו לתאונה. עוד הציג התובע אישור רופא תעסוקתי מקופת החולים מתאריך 4.2.10 בו נרשם כי "בהתחשב במצב בריאותו הנוכחי הגעתי למסקנה כי הנ"ל אינו כשיר לעבודות פיסיות ולא מתאים לעבוד כשליח עם רכב דו גלגלי מנועי".
הנתבעת הציגה תיעוד רפואי מתיקו הרפואי של התובע בקופת החולים עובר לתאונה, ממנו עולה כי התובע התלונן עוד משנת 2005 וגם סמוך לפני התאונה על סחרחורות וחוסר שיווי משקל ומשנת 2007 התלונן באופן רציף על כאבים בצלעות בשני הצדדים, במיוחד בצד השמאלי. צורפו מסמכים לגבי תאונת דרכים נוספת, מתאריך 23.11.00, אז נפגע התובע בברך ימין. במסמך נוסף מתאריך 17.6.09, פחות מחודשיים לאחר התאונה, נרשם כי התובע מרגיש טוב ואין לו כאבים והוא יכול לנסוע לחו"ל. בהקשר זה צורף אישור משרד הפנים ממנו עולה כי התובע נסע לחו"ל בין התאריכים 23.6.09 – 1.7.09. ממסמך רפואי נוסף, מתאריך 23.7.09, עולה כי התובע הרים את נכדו והחל לסבול מכאבים בכתפו השמאלית לאחר מכן. במסמך מתאריך 15.12.09 נרשם: "טוען שאינו כשיר לעבוד".
התובע ציין בחקירתו כי הוא נהג לעבוד בשעות עבודה גמישות, בדרך כלל משעות הבוקר ועד השעה 14:00 לערך (עמ' 6). הוא אישר כי הוא סבל מסחרחורות עובר לתאונה (עמ' 9). באשר לתלונות שנמצאו בתיקו הרפואי לגבי כאבים בצלעות בשנים לפני התאונה ציין, כי התלונות היו בחודשי החורף ו"זה קשור לריאות...התקררות", למרות שאבחנה כזו לא נרשמה בתיקים הרפואיים (עמ' 10). באשר לנסיעתו לחו"ל ביוני 2009 ציין כי "יצאתי לנופש בשוויץ, בבית מלון, שכרנו רכב, אשתי נהגה. יצאתי לנוח מכל הסבל שהייתי בדכאון...טיילנו באזור ברכב, במפלים". את האישור הרפואי ביקש לצורך עריכת ביטוח בריאות לחו"ל (עמ' 12). את האישור מהרופא התעסוקתי ביקש בהנחיית עורך דינו. הוא נשאל מדוע לא חזר לאחר מספר חודשים לעבודה והשיב: "פניתי לעו"ד שלי וכל אחד כבר לקח מישהו אחר לעבודה. עבודה אחרת לא יכולתי למצוא. לא הצלחתי להתברג אצל עו"ד אחר" (עמ' 13). באשר לרמת השתכרותו אישר כי חלה ירידה בהכנסותיו בשנת 2008 אך זאת "כתוצאה מהמיתון" (עמ' 13). אשתו של התובע, הגב' ברכה לוי, ציינה בחקירתה, באשר לנסיעה לחו"ל, כי "שבועיים לפני ראיתי שהוא טיפה יותר טוב, יצאנו לנופש לא לטיול...כמובן שיצאנו, עשינו הליכות" (עמ' 16).
יצוין, כי התובע הפנה שאלות הבהרה למומחה בית המשפט באשר לכשירותו לעבוד על קטנוע. המומחה השיב, במסגרת תשובותיו מיום 25.10.10, כי אינו רופא תעסוקה והוא מתקשה להעריך כושרו של תובע בן 67 לבצע עבודות שליחות על קטנוע.
התובע טוען בסיכומיו כי לא היה כשיר לעבוד במשך תקופה ארוכה עקב הכאבים מהם סבל ועקב מגבלותיו. התובע טוען כי אמנם חלה ירידה בהכנסותיו בשנה עובר לתאונה, אך הוא המשיך לעבוד כרגיל ולא תכנן לפרוש מעבודתו. נטען, כי היה חזק ובריא יחסית לגילו. הוא אמנם התלונן על כאבים בצלעות עובר לתאונה אך זה נבע, כפי הנראה, מהצטננות, שהרי בצילומי רנטגן עובר לתאונה לא נראתה פגיעה בצלעות. הוא אמנם יצא לטיול בחו"ל לאחר התאונה אך הטיול לא הווה מאמץ. התובע עותר לפיצוי בגין הפסדי שכר מלאים לתקופה של ששה חודשים וכן עותר לפיצוי נוסף בגין כך שנאלץ להפסיק לעבוד לחלוטין עקב התאונה.
הנתבעת בסיכומיה טוענת כי התובע סבל עובר לתאונה מבעיות שונות, לרבות כאבים בצלעות. אין לקבל הטענה כי כאבים אלו נבעו מהתקררות שהרי סיבה זו לא נרשמה במסמך רפואי כלשהו. הכאבים מהם סובל התובע כעת נובעים ממצבו הרפואי עובר לתאונה, שהרי גם בפני המומחה התלונן התובע על כאבים בעת מזג אויר קר. הנתבעת טוענת כי לתובע לא נותרה כל הגבלה תפקודית בגין התאונה, כאשר יש לקחת בחשבון גם את גילו, כבן 69 כיום. הנתבעת טוענת כי העובדה שכחודשיים לאחר התאונה נסע התובע לטיול בחו"ל, כאשר הצהיר בפני רופאו כי הוא מרגיש טוב והכאבים חלפו, משמיטה את הבסיס לטענתו שלא יכול היה לשוב לעבודה במשך ששה חודשים. גם אשתו של התובע העידה כי נוכחה לדעת, שבועיים לפני הטיול, כי התובע מרגיש טוב יותר. הנתבעת טוענת כי בעת הטיול לחו"ל, כך יש להניח, התובע נשא עמו תיק, והוא אישר כי טייל גם באופן רגלי. אין לקבל הטענה כי התובע אינו יכול לבצע עבודה הכרוכה בנשיאת מסמכים והגשתם. מהמסמכים הרפואיים עולה עוד כי התובע היה מסוגל להרים את נכדו ביולי 2009. נטען כי אישורי אי הכושר והאישור מהרופא התעסוקתי שביקש וקיבל נועדו כולם לצרכי המשפט, שהרי התובע עצמאי והוא אישר כי פנה לבקש אישורים בהתאם להנחיית עורך דינו. הנתבעת טוענת כי כבר שנה עובר לתאונה פחתו הכנסות התובע בכ – 30%, ומכך עולה כי התובע "הוריד הילוך" בעבודתו, התעייף וביקש להפסיק לעבוד, זאת בשל גילו ובשל בעיותיו הרפואיות שאינן קשורות לתאונה. נטען כי גם בשנת 2009 הייתה צפויה לרדת הכנסתו ב- 30% נוספים. נטען כי מדוחות השומה עולה כי אשת התובע מקבלת מדי חודש קצבה חודשית גבוהה ועל כך התבססה החלטת התובע להפסיק עבודתו, ללא קשר לתאונה. הנתבעת טוענת כי לא נגרמו לתובע כל הפסדי שכר לעבר, ולכל היותר נגרם לו הפסד בגין חודש אי כושר, כפי שקבע מומחה בית המשפט. בהעדר נכות רפואית צמיתה התובע אינו זכאי להפסדי השתכרות לעתיד.
לאחר בחינת חומר הראיות וטענות הצדדים, מסקנתי היא כי התובע זכאי לפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר בהתאם לבסיס השכר אותו השתכר בשנה שקדמה לתאונה ובהתאם לנכויות הזמניות שקבע המומחה. בעניין זה אני מעדיפה את חוות דעת המומחה על אישורי אי הכושר ואישור הרופא התעסוקתי שניתנו לבקשת התובע, לאחר שטען בפני רופאיו כי אינו יכול לחזור לעבוד. איני סבורה כי יש לפצות את התובע לגבי תקופות מעבר לאלו שקבע המומחה, זאת הן בשים לב לגילו של התובע; לכך שכבר בשנה לפני התאונה חלה ירידה גדולה בהכנסותיו ונראה כי עבודתו פחתה; לכך שכבר שנתיים עובר לתאונה ועד סמוך לפני התאונה התלונן באופן רציף וקבוע על כאבים בצלעות, תלונות דומות לאלו שהתלונן לאחר התאונה, כאשר התלונות היו ללא קשר להצטננות או שפעת ולא אובחנו כקשורות לאלו וכן בשים לב לכך שלתובע לא נקבעה נכות צמיתה ומומחה בית המשפט קבע כי השברים בצלעות נרפאו היטב ולא הותירו כל נכות. לכך יש להוסיף עוד את העובדה שכחודשיים לאחר התאונה נסע התובע לטיול בחו"ל לאחר שהצהיר בפני רופאו שהוא מרגיש היטב ואינו סובל מכאבים ואת העובדה שהתובע אישר כי רצה לחזור לעבוד אך בשל מצב השוק לא הצליח להשתלב בעבודה בתחום מתן השירותים המשפטיים. בנסיבות אלו, איני סבורה כי קיימת הייתה מניעה, אותה ניתן לקשור לתאונה, בגינה לא יכול היה התובע לחזור למעגל העבודה, בין אם לעבודה בה עבד עובר לתאונה ובין אם לכל עבודה אחרת בשכר דומה.
הפיצוי לו זכאי התובע, אם כן, הוא, סכום של 4700 ₪ בגין חודש, סכום של 2350 ₪ בגין חודש נוסף ובגין ששה חודשים נוספים – סכום של 2820 ₪. סה"כ – 9870 ₪. לסכום זה תתווסף ריבית מאמצע תקופה. בהעדר נכות רפואית צמיתה, נוכח קביעת המומחה ובנסיבות שתוארו לעיל, איני מוצאת מקום לפסוק פיצויי בגין הפסדי השתכרות לעתיד.
בגין כאב וסבל, לאור טיב הפגיעה, גילו של התובע, חמישה ימי אשפוז והעדר נכות רפואית, אני מעמידה את סכום הפיצוי לו זכאי התובע על 10,000 ₪, נכון להיום, כולל ריבית.
התובע עותר עוד לפיצויים בגין הוצאות עבר: עזרת צד שלישי, כולל הוצאות לינה במלונית של אשתו בתקופת אשפוזו בסך 400 ₪, נסיעות והוצאות רפואיות. מעבר לקבלה לגבי המלונית צורפה עוד קבלה של שירותי מד"א על סך 628 ₪ (קבלה נוספת שצורפה מתייחסת לאשתו של התובע). התובע העיד כי אין ברשותו קבלות נוספות. בנסיבות העניין ולאחר עיון בטענות הצדדים, אני מעמידה את סכום ההוצאות בגין הוצאות העבר על סכום של 2000 ₪ נכון להיום.
מסכום הפיצויים ינוכה התשלום התכוף ששולם לתובע, בניכוי שכ"ט עו"ד, סך של 4000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו ועד היום. ליתרה יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 15.08% כולל מע"מ והוצאות משפט (אגרה ושכר המומחה ששולם על ידי התובע, כל הוצאה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומה ועד היום). באשר לשכר המומחה ובהתייחס לטענות הנתבעת בהקשר זה אציין, כי נוכח קביעת נכויות זמניות איני מוצאת מקום לחייב התובע בהוצאה זו. הסכומים ישולמו לידי ב"כ התובע בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין אצל ב"כ התובע ולאחר מועד זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ניתן היום, כ"א אייר תשע"ב, 13 מאי 2012, בהעדר הצדדים.