לוי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 20.11.12 (להלן ובהתאמה – החוק; הוועדה).

2.הוועדה התכנסה בעקבות פסק דין מיום 6.9.12, אשר ניתן על ידי כב' השופטת כהן (ב"ל (ת"א) 51028-03-12; להלן – פסק הדין), בו נקבעו ההנחיות הבאות:

"1.עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתשקול בשנית את עמדתה בעניין שיעור נכותו של המערער, בשים לב להלכת שרון פז. היינו על הוועדה לקבוע את סעיף הליקוי שהוא לדעתה תואם את הממצאים הרפואיים.

2.הוועדה תנמק את החלטתה ותסביר מדוע בחרה ליישם בעניינו של המערער את אותו סעיף ליקוי שיקבע על ידה.

3.המערער ובא כוחו יוזמנו לדיו בפני הוועדה."

3.יש להבהיר כי בישיבה שקדמה לפסק הדין, ביום 30.1.12, הוועדה קיבלה את ערר המבוטח באופן חלקי ושינתה את סעיף הליקוי מסעיף 35(1) א'- ב' מותאם לסעיף 42(2)(ד)(I) במחצית.

4.לטענת המערער, הוועדה התעלמה מהנחיות פסק הדין, אשר חייב אותה לקבוע מהו סעיף הליקוי המתאים. הוועדה טעתה ביישום סעיף הליקוי, כאשר התייחסה לחולשת השריר וכאבים, בעוד שלצורך יישום הסעיף די בפציעת הגיד. עוד נטען כי הנימוק שהפגימה אינה מבוססת על מחלת המקצוע שהוכרה, הוא למעשה נסיון להתעלם מהוראות פסק הדין.

5.לטענת המשיב, הוועדה מילאה אחר הנחיות פסק הדין ונימקה קביעתה היטב. הוועדה קבעה מפורשות שמצבו של המערער אינו בחומרה בינונית, כדרישת סעיף הליקוי ועל כן אין הצדקה לקבוע נכות מלאה בגין סעיף זה. הוועדה אף נימקה והסבירה את קביעתה, מדוע על פי הממצאים שמצאה אין פגיעה בינונית. שאר תלונות המערער הן בתחום הרפואי ואינן עילה להתערבות בית הדין.

6.על פי הדין, במסגרת ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים, בית הדין מוסמך לדון רק בשאלות משפטיות. במסגרת סמכותו, בית הדין בוחן אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתכמה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וקביעת סעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, 22.6.06).

במקרה של ערעור על החלטת ועדה שהתכנסה בעקבות פסק דין של בית הדין לעבודה, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (דב"ע נא / 01-29 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160 (1992); עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי, 8.1.08; בר"ע (ארצי) 59175-11-10 מברוכה – המוסד לביטוח לאומי, 22.12.10).

7.על פי הנחיות פסק הדין, היה על הוועדה לבחון שוב את שיעור הנכות של המערער ולבחון מהו סעיף הליקוי המתאים.

על פי פרוטוקול הוועדה, הוועדה בדקה את את המערער ופירטה באריכות את ממצאי הבדיקה (סעיף 21 לפרוטוקול):

"תנועות מרפק ימין מלאות ושוות למרפק שמאל כולל יישור כיפוף פרונציה וסופינציה, ללא מגבלה בשורש כפות הידיים, ללא רגישות במישוש באזור שרירי מיישרי שורש כף היד. מבצע דוקספלקציה אקטיבית תחת תנגודת של שורש כף היד ימיןללא כאב. מציין כאב ביישור אקטיבי של המרפק. תחושה וכח גס תקינים דיסטלית למרפק, טונל ופנל שליליים דו"צ. טונל באיזור פוטקובטלית שלילי דו"צ. מבחן היפפקציה של מרפק שלילי דו"צ

EMG גפיים עליונות עליונות מיום 02/07/12 CTS דו"צ. נוירופתיה אולנרית בינונית מימין בגובה המרפק."

מסקנת הוועדה בדבר סעיף הליקוי המתאים נסמכת על ממצאי הוועדה ובדיקת עזר שעמדה בפניה (EMG). הנמקת הוועדה ברורה והיא מדברת בעד עצמה, כאשר בקריאת ההחלטה יש לזכור כי סעיף הליקוי בו עסקינן (42(2)(ד)(I)) עניינו "פציעת שרירי המרפקEXTENSOR CARPI, DIGITI בצורה בינונית":

"סעיף זה במלואו עוסק בפגיעה בינונית במיישרי שורש כף היד והאצבעות. קלינית לא קיים כאב במימוש מוצא השרירים הנ"ל והתובע מבצע דורסיפלקציה מאומצת של שורש כף היד ללא כאב. ובכך אינו ממלא את הגדרת הסעיף.

...

בדיקתEMG מצביעה על CTS דו"צ שאינו קשור למחלת המקצוע הנידונה. הפגיעה בעצב האולנרי אמנם נובעת מהמרפק הימני אך אינה קשורה למחלת המקצוע הנדונה העוסקת בפגיעה בשרירי מיישרי שורש כך היד."

8.משמע, הוועדה הבהירה שרמת הפגיעה בשרירי מרפק ימין של המערער אינה תואמת פציעה בינונית. הוועדה פירטה את יכולת התנועה של המערער ללא כאב, על מנת להבהיר כי פציעתו אינה ברמה בינונית. בכך, מילאה הוועדה אחר החלטת בית הדין ואיפשרה לקורא שאינו בעל השכלה רפואית להתחקות אחר הלך מחשבתה.