לוי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.התובע הגיש את  תביעתו  להכיר  בפגיעה  בגבו  כפגיעה בעבודה וזאת מכוח הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח מ שולב] התשנ"ה -1995. התובע מתבסס על שני אדנים: האחד – כי ארעה לו תאונה בעבודה בכך שביום 14.7.09 הרים שק כבד ותוך כדי שהתכוון להניחו בעגלה, נתפס לו הגב והוא לא יכול היה לזוז. השני – בהתבססו על תורת המיקרוטראומה לפיה ביצע פעולות רבות בכל יום של הרמת שקים, תוך כדי התכופפות והזדקפות ממצב שבידו חבילות נושאות משקל כבד.

2.ההחלטה מיום 26.7.12 נדחתה טענת התובע להכרה באירוע מיום 14.7.09 כתאונה בעבודה. באותה החלטה נקבע, כי נוכח הנתונים שהוכחו, הרי שהונחה תשתית עובדתית לטענת המיקרוטראומה ונקבע, כי ימונה מומחה יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מצבו הרפואי.

3.בהחלטה מיום 6.1.13 מונה פרופ' גרשון וולפין כמומחה יועץ רפואי (להלן – המומחה). באותה החלטה נקבעו העובדות הרלוונטיות כדלקמן:

א.התובע יליד 1971 עבד כנהג שליח ברשות הדואר במשך 13 שנה עובר למועד הפגיעה הנטען.

ב.בחצי השנה הראשונה לעבודתו עבד התובע 9 שעות ביום, 6 ימים שבוע בתור דוור, אז נדרש לשאת על כתפיו שק במשקל של עד 20 ק"ג אשר הכיל את דברי הדואר לחלוקה, תוך ביצוע פעולות חוזרות ונשנות של התכופפות על מנת להרים ולהוריד את התיק במקומות החלוקה.

ג.בשנתיים שלאחר מכן, עבד התובע בתור עובד במרכז החלוקה באבן יהודה, שם נדרש לבצע מיון של דואר למרכזי החלוקה במשך 9 שעות ביום, 6 ימים בשבוע. הדואר הממוין הוכנס לשקים גדולים שמשקלם נע בין 15 ל- 35 ק"ג , כאשר התובע מכניס שקים אלה לעגלה ולאחר מכן פורק אותם לרכבו ונוסע למרכז החלוקה. בהגיעו למרכז החלוקה היה פורק את השקים מהרכב ובהגיעו לתוך מרכז החלוקה, שופך את תכולתם לתוך העגלה, שם מיין את הדואר לתיבות, פעולה אשר הצריכה התכופפויות רבות.  

ד.בתפקידו האחרון של התובע בו עבד גם במועד הפגיעה הנטענת, היה התובע נהג-סבל ושליח- בתפקידו זה היה אחראי על סידור קו הנסיעה לחלוקת שקים של דואר לסוכנויות דואר שונות אשר על החלוקה אליהם הוא הופקד. התובע היה מסדר כ-14 שקים, כל אחד במשקל של עד 20 ק"ג, מעמיסם על עגלה ופורק אותם ליד הרכב. אחר כך היה מעמיס את השקים אל הרכב בהתאם לסדר הנסיעה. בהגיעו לכל סוכנות דואר היה התובע פורק את השקים המיועדים לה ואוסף ממנה שקים המיועדים למיון המרכזי וכך עשה פעמיים ביום.

ה.לטענת התובע, ביום 14.7.09 בעת שעסק בארגון שקי הדואר לחלוקה, חש כאב עז בגבו בזמן שהרים את אחד מהשקים. התובע פנה לטיפול רפואי, קיבל משככי כאבים והופנה להמשך טיפול אצל רופא אורטופד.

ו.התובע הגיש תביעה לנתבע להכרה באירוע הנ"ל כתאונה בעבודה ונדחה עקב כך שלא הוכח כי נגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה. במכתב צוין כי התביעה נבדקת גם על פי תורת המיקרוטראומה.

ז.התובע מלין על העובדה כי הנתבע דחה את ההכרה באירוע כתאונת עבודה, וכן על השיהוי במתן תשובה לעניין הכרה בפגימה בגבו על בסיס תורת המיקרוטראומה ומכאן התביעה דנן. מכאן, שעל בית הדין לבחון האם התרחש ארוע המוגדר כתאונה בעבודה ובנוסף על כך לבחון האם הונחה תשתית עובדתית לטענת המיקרוטראומה.

ח.על פי החלטת בית הדין, לא הוכח האירוע ביום 14.7.09 כתאונה בעובדה והשאלה היחידה שנותרה במחלוקת הינה, האם יש להכיר במצבו הרפואי של התובע כנובע מתאונה בעבודה מכח תורת המיקרוטראומה.

 3.באותה החלטה התבקש המומחה להשיב לשאלות הבאות:

"א.מהן הפגימות הרפואיות מהן סובל התובע בגבו?

ב. האם קיים קשר סיבתי בין הפגימות הרפואיות לבין תנאי עבודתו של התובע המפורטים בסעיף 3 לעיל?

ג.האם ניתן לומר, כי מצבו הרפואי של התובע נובע מסידרה של פגיעות זעירות כאשר כל אחת מהפגיעות, ניתנת לאיתור בזמן מסויים וכאשר תוצאה של כל פגיעה זעירה הינה, בלתי הפיכה כך, שבצרופן הופיע אצל התובע נזק שהיא התופעה ממנה סובל התובע כיום (מיקרוטראומה), או שמא מדובר בהליך תחלואי מתמשך?".

ביום 4.2.13 השיב המומחה לשאלות בית הדין כדלקמן:

"שאלה 4 א' – התובע סובל מכאבי גב תחתון לאחר ניתוח דקומפרסיה וקיבוע הסגמנט L4-5 אשר בוצע בנובמבר 2010, עקב הצרות של התעלה השדרתית (סטנוזיס ספינלית) היפרטרופיה של ליגמנטום פלבום, דיסקופטיה ולחץ על השק הטקלי.

שאלה 4 ב' – התובע עבד כ-13 שנה בדואר ישראל. בתקופה הזאת נרשמו מספר מועט של תלונות על כאבי גב תחתון (26.3.92, 19.10.95, 12.4.97, 26.9.04, 5.4.05, 6.5.07, 21.11.07, 27.11.07, 22.9.08). בהמשך בוצע ב- 17.11.08 CT שהדגים בלט דיסק L2 – 3-4 עם הצרות יחסית של התעלה השדרתית (סטנוזיס ספינלית) וב-MRI גם היפטרופיה של ליגמנטום פלבום. ממצאים אלה הינם של תחלואה טבעית ואין להם שום קשר עם חבלת גב או מיקרוטראומה.